פסק-דין בתיק א 16443/03

השאלה העומדת במרכז תביעה זאת היא האם יש לחייב את הנתבע בחובות המיוחסים לחברה זרה בה שימש כמנכ"ל ודירקטור, והאם יש לבצע במקרה זה הרמת מסך כלפיו.

רקע עובדתי וטענות  הצדדים

1.     התובעת, הסתור אלטיב בע"מ, היא חברת נסיעות שעיסוקה בממכר שירותי תיירות בארץ ובחו"ל. לטענת התובעת בין השנים יוני 1997 ועד יולי 2000 ביצע הנתבע, אשר הציג עצמו בעת הרלוונטית כבעלים ומנהל של חברה שכונתה על ידו בשם EAGLE AERO  (להלן: " איגל") אשר מקום מושבה בסינגפור, הזמנות של כרטיסי טיסה ושירותי תיירות עבורו ועבור אחרים, וכי בגינם נותר חייב סך של 93,049.26 דולר ארה"ב וכן סך של 9,701.33 ש"ח. לטענת התובעת לאחר בירורים שנעשו על ידה הוברר לה כי החברה ששמה נמסר לה על ידי הנתבע כלל אינה קיימת בסינגפור ואילו שתי חברות בשמות דומים פורקו מרצון במהלך שנת 1999.

2.     התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בסכומים הנתבעים בשל כך כי המשיך לבצע הזמנות מהתובעת ולא יידע אותה כי איגל מצויה בהליכי פירוק. עוד טענה התובעת כי יש לחייבו מכוח הרמת מסך ההתאגדות ולחייבו באופן אישי בחובות החברה משום שעשה שימוש באישיות המשפטית של החברה על מנת להונות את התובעת, והן בשל כך כי רוב שירותי התיירות נוצלו על ידו או עבורו.

3.     לטענת הנתבע שימש בין השנים 1983 - 1999 כמנכ"ל ודירקטור בתאגיד זר בשם EAGLE AERO PTE LTD,אשר היה רשום בסינגפור, וכי בתקופה הרלוונטית לתביעה פעלה איגל ביחד עם חברת אלביט בע"מ (להלן: " אלביט") במסגרת מיזם משותף שהיה ביניהם, וכי במסגרת מיזם זה מימנה אלביט את נסיעותיהם העסקיות של עובדי איגל, וכי אלביט אשר דרשה מאיגל כי הנסיעות יוזמנו על ידי התובעת- חברת הבת שלה, שילמה לתובעת עבור הנסיעות. כך למעשה אלביט היתה הלקוח של התובעת ולא איגל.

4.     לטענת הנתבע בתום המיזם המשותף ועד לפירוקה של איגל במהלך אוקטובר 1999 המשיכה איגל והשתמשה בשירותי התובעת, וכי במועד הפירוק של איגל, שילמה עבור כל הנסיעות, וכי התובעת כחברת בת של אלביט ידעה על סיום המיזם המשותף ופירוקה של איגל.

5.     לטענת הנתבע הנסיעות הוזמנו על ידי איגל כאישיות משפטית והתובעת ידעה זאת ולא דרשה מהנתבע כי יהיה אחראי באופן אישי להתחייבויות איגל, וכי לאחר פירוקה של איגל המשיך להשתמש באופן אישי בשירותיה של התובעת ושילם עבור שירותים אלו במלואם.

העדים מטעם הצדדים

6.     התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של הגב' סימה אס מנהלת חשבונות בתובעת, וכן הגישה בקשה לזימונו של מר שמשון גוסטמן (להלן: " גוסטמן") מנהל סניף חיפה בתובעת, אשר ביצע את הזמנות הנתבע בתיק, ואשר לטענתה לא עלה בידה להגיש תצהיר מטעמו. כבוד השופטת נועה גרוסמן בהחלטתה מיום 07.07.05, נעתרה לבקשתה של התובעת לזמן לעדות את מר גוסטמן, וכן קבעה כי היות והעד מטעם התובעת לא הגיש תצהיר מטעמו, אזי רק לאחר שמיעת עדותו יגיש הנתבע את הראיות מטעמו.

7.     בתום דיון ההוכחות הראשון ושמיעת חקירתו הראשית של מר גוטסמן, ולאחר שהוברר לתובעת כי היא אינה יכולה להגיש חלק מהחשבוניות אותן ביקשה להגיש לבית המשפט על ידי מר גוסטמן, שכן אלו לא נערכו על ידו, נעתר ביהמ"ש לבקשתה, חרף התנגדות ב"כ הנתבע, והתיר לה להגיש תצהירים נוספים אליהם תצרף חשבוניות אלו. לאחר שהתצהירים הנוספים של התובעת לא הוגשו במועד אשר נקבע להגשתם, הגישה התובעת מספר ימים טרם דיון ההוכחות בקשה להארכת מועד להגשת התצהירים ולדחיית דיון ההוכחות בתיק, אשר נדחתה על ידי ביהמ"ש. בדיון ההוכחות השני נשמעה חקירתו החוזרת של מר גוסטמן וכן חקירתה של הגב' אס.

8.     לאחר שמיעת עדויות התובעת בחר הנתבע לא להגיש תצהיר אישי שלו אך ביקש לזמן לעדות את מר עופר חודורוב (להלן: " חודורוב") אשר כיהן בתקופה הרלוונטית לתביעה כמנכ"ל וסמנכ"ל בתובעת. ביהמ"ש נעתר לבקשתו, מר חודורוב נחקר בדיון הוכחות נוסף.

דיון והכרעה

הדין החל

9.     בסיכומיו חזר הנתבע, בצורה לאקונית, על הטענה אותה העלה בקדמי המשפט בתיק לפיה היות והנתבע היה נושא משרה בחברה סינגפורית היה על התובעת להוכיח את הדין הזר החל על העניין, ובהימנעותה מכך לא הוכיחה את עילת התביעה.

10.הנני סבורה כי דין טענת הנתבע בדבר תחולת הדין הזר להדחות. הנתבע לא נימק טענתו מדוע חלה על התביעה בנדון הדין הזר, ואין בטענה כי בתקופה הרלוונטית לתביעה היה נושא משרה בחברה זרה כדי לקבוע כי נדרש במקרה הנדון להוכיח את הדין הזר. יתרה מכך, אף אם הייתי קובעת כי על התביעה הנדונה חל הדין הזר, הרי שעל פי הפסיקה הדין הזר הוא בחזקת עובדה הטעונה הוכחה בידי מי שטוען לה, ובהעדרה תחול חזקת שויון הדינים. היות והנתבע לא הביא כל ראיה להוכחת הדין הזר, הרי שאין לשעות לטענה זאת, ויש להחיל את הדין הישראלי מכוח חזקת שיוויון הדינים הקובעת כי מקום שלא הוכח הדין הזר קיימת חזקה כי הוא זהה לדין הישראלי (ראו ע"א 434/79 גרץ פרטריבגזלשפט מיט נ' מוחמד חאפז דג'אני  פ"ד לה(2), 351 ,עמ' 355-356).

העילות לחיוב הנתבע

11.התובעת טענה כאמור כי יש לחייב את הנתבע בחובותיה של איגל הן בשל כך כי רוב ההזמנות נעשו עבורו ועבור בני משפחתו וכי בין השנים 1997 עד שנת 2000  המשיך לבצע הזמנות מבלי ליידע אותה כי איגל מצויה בהליכי פירוק מרצון אשר הסתיימו במהלך חודש אוקטובר 1999. עוד טענה התובעת כי אף שהחל מאוקטובר 1999 ידע הנתבע כי החברה פורקה המשיך זה לבצע הזמנות מהתובעת, מבלי לידע אותה בדבר הפירוק, וביודעו כי החברה לא תוכל לממן את נסיעותיו. לטענת התובעת יש להרים במקרה זה את מסך ההתאגדות כלפי הנתבע שכן הציג בפני התובעת מצג שווא לפיו הוא פועל בשם חברה קיימת וסובלנטית בעת בו כבר לא היתה בעלת יכולת לפרוע חובותיה. לחילופין טענה התובעת כי לאור הודאתו של הנתבע כי שימש כמנכ"ל ודירקטור בחברה הרי שדי בכך על מנת לחייבו באופן אישי בהתאם לסעיף 54 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: " חוק החברות"), וכן כי אף בהתנהגותו העולה כדי חוסר תום לב יש כדי לחייבו, כאורגן של החברה, באופן אישי בסכום הנתבע.

12.על מערכת היחסים בין התובעת לבין איגל והנתבע העידו בפני הן מר גוסטמן, אשר שימש אז וגם כיום, כמנהל סניף חיפה בתובעת והיה אחראי על ההזמנות אשר בוצעו על ידי חברת איגל ואף היה, כעולה מהעדויות בתיק, בקשרים אישיים עם הנתבע, וכן מר חודורוב אשר בהתאם לעדותו שימש מאפריל 96 ועד דצמבר 2000, כסמנכ"ל ומנכ"ל בתובעת.

13.ראשית אציין, כי התרשמתי לחיוב מעדותו של מר חודורוב, אשר זומן כאמור כעד מטעם הנתבע, ומצאתי אותה אמינה. מר חודורוב העיד כי היה מיזם משותף בין איגל לאלביט אשר נמשך בערך עד לשנת 1996, כאשר לדעתו ייתכן ואף הייתה שותפות בין שתי חברות אלו, אף כי מעולם לא ראה מסמכים בנוגע לכך. על הקשר ההדוק בין שתי החברות למד אף מכך שאלביט, אותה למד להכיר כחברה מאוד מסודרת, וככזו "שלא היתה משלמת אגורה בגין חברה שאינה קשורה אליה", שילמה בהתייחס לאיגל סכומים של עשרות אלפי דולרים (עמודים 9-10 לפרוטוקול מיום 12.07.06) חודורוב ציין בעדותו כי אלביט היוותה מטריית ביטחון עבור גביית הכספים מאיגל, ולפחות פעמיים אף שילמה לתובעת את חובה של איגל ודאגה להתחשבן מול איגל (עמודים 8,11 לפרוטוקול מיום 12.07.06). חודורוב הסביר בעדותו כי השיטה לפיה איגל מעולם לא סגרה חשבון, אלא נהגה לשלם בסכום כולל על החשבון, וזאת בשים לב כי המדובר בחברה שהאישיות המשפטית שלה נמצאית בחו"ל, לא הייתה נעשית וספק אם היו משרתים אותה אלמלא הייתה קשורה לאלביט, כאשר נוהל זה, באשר לאופן התשלום על ידה, נעשה לאורך כל התקופה בה עבד בתובעת (עמוד 9 לפרוטוקול מיום 12.07.06 שורות 22-26 ). עוד הוא הוסיף כי אף לאחר הפסקת המיזם המשותף עם אלביט, והיות ואלביט המשיכה להיות בעלת אחוזים מסוימים בתובעת, לא התעוררו שאלות לגבי איגל.