פסק-דין בתיק א 1638/94

א.         התובע, שמעון בן יעקב, יליד 2.12.1946 (להלן: "התובע"), בעל עסק למכירת מרצפות, שיש, כלים סניטריים ועוד, נפצע בתאונת דרכים שאונתה לו בתאריך 23.4.1993. את תביעתו לפיצויי נזיקין עקב תאונה זו הגיש התובע כנגד הנתבעת מס' 1. באי כח הצדדים הסכימו על מתן פסק דין לפי סעיף 4 (ג) של חוק הפלת"ד. הוסכם גם שהסכום אשר ייפסק לתובע יהא לא פחות מן הסכום של 500,000 ש"ח (שממנו יופחתו תשלומי המוסד לביטוח לאומי), ולא יותר מן הסכום של 1,500,000 ש"ח (שממנו יופחתו תשלומי המוסד לביטוח לאומי).

באי כח הצדדים גם ביקשו שבית המשפט ינמק ראשי נזק מסויימים אותם פירטו, לרבות נושא ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי.

ב.         בפסק הדין שניתן בתאריך 1.8.2000 פסקתי שסכום הנזקים של התובע מגיע ל-1,258,621 ש"ח. מסכום זה הוריתי על הפחתת תשלומי המוסד לביטוח לאומי בסכום של 350,877 ש"ח, כך שיתרת הפיצויים שהתובע זכאי לקבל מן הנתבעת מס' 1, היא: 907,744 ש"ח. זהו הסכום שנפסק לזכות התובע בפסק הדין הנ"ל, בתוספת שכר טרחת עו"ד, מע"מ, והחזר אגרת המשפט.

התובע הגיש ערעור על פסק הדין הנ"ל והנתבעת מס' 1 הגישה ערעור שכנגד.

ג.          בית המשפט העליון קבע בפסק דינו מיום 21.2.02 (ע"א 7395/00), שאין להתערב בשיקולים ובמסקנות שבפסק הדין בכל הנוגע לגובה הפיצויים המגיעים לתובע, להוציא נושא ניכויי המל"ל, והוסיף שאלמלא המחלוקת בשאלה אחרונה זו, היה מקום לדחות את הערעור ואת הערעור שכנגד.

כדי להבהיר את המחלוקת שנפלה בין בעלי הדין, וכדי למקד את הסוגיה העומדת לדיון בפסק דין זה, ראיתי לנכון להביא במלואם את דברי בית המשפט העליון בפיסקה 4 של פסק הדין מיום 21.2.02 ואלה הם:

"ככל שהדבר נוגע לניכוי תשלומי המל"ל, טוען המערער כי התשתית העובדתית אשר היתה מונחת לפני בית המשפט קמא היתה מוטעית. בית המשפט קמא ביסס את פסק דינו על כך שלמערער משולמים וימשיכו להשתלם תשלומי מל"ל בגין נכותו הכללית. כך גם סבר המומחה, מר ספיר, בחוות הדעת האקטוארית אשר הגיש לבית המשפט ועליה הסתמך בית המשפט. אך במסגרת הערעור הוברר כי במשך ארבעה חודשים עובר למתן פסק הדין בבית המשפט קמא הפסיק המל"ל את התשלומים למערער בגין נכותו הכללית. הודעה על הפסקה זו הועברה למערער רק ביום ‎2.8.01, יום לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, ולטענת ב"כ המערער, עובדה זו לא היתה ידועה לו עד למתן פסק הדין. מסתבר, איפוא, כי בית המשפט קמא השתית את פסק דינו על תשתית עובדתית שגויה, וניכוי גימלאות המל"ל, כפי שהחליט עליו בית המשפט המחוזי, מקפח אותו. מאידך גיסא, מסתבר שהמשיבה מצידה שילמה בעבר למל"ל את סכום הגימלאות ששולם ועתיד להשתלם למערער, בכפוף לתנאים המוסכמים בינה למל"ל, ולטענתה קרוב לודאי שלא תזכה להחזרה, אף לא של חלקו, מהמל"ל, על אף שבינתיים הוברר שהמערער לא ימשיך לקבל גימלאות מהמל"ל.

עובדות וטענות אלה לא היו בפני בית המשפט המחוזי קודם שנתן את פסק דינו. אין לדעת מה היה בית המשפט מחליט לו נסיבות אלה היו מובאות בפניו, כשעל פי ההסכמה בין הצדדים הוסמך ליתן את פסק דינו על דרך הפשרה. לפיכך, נראה לי כי ראוי במקרה זה להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא, על מנת שיפסוק מחדש את הפיצוי המגיע למערער בהתחשב בטענות בעלי הדין לעניין ניכוי גימלאות המל"ל.

בית המשפט ישמע את טענות בעלי הדין ויהיה רשאי להחליט על שמיעה או המצאת ראיות נוספות כפי שימצא לנכון, ולאחר מכן יתן מחדש את פסק דינו לפי סעיף ‎4(ג) לחוק בתי המשפט על פי שיקול דעתו, מבלי שנחווה דעתנו לגוף טענות בעלי הדין"

ד.         בשים לב לאמור בסעיף 4 הנ"ל בפסק דינו של בית המשפט העליון, הוריתי להזמין גם את המוסד לביטוח לאומי לישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 24.3.02.  בהחלטה שנתתי באותה ישיבה קבעתי שב"כ התובע יתקן את כתב התביעה ויצרף את המוסד לביטוח לאומי כנתבע נוסף בתיק, כשהנתבעת מס' 1 והמוסד לביטוח לאומי יוכלו להגיש כתבי הגנה בהתייחס לתביעה המתוקנת, עוד קבעתי שאין מקום למשלוח הודעת צד ג' לא על ידי המוסד לביטוח לאומי ולא על ידי הנתבעת מס' 1, הואיל וכל הטענות בין הנתבעים לבין עצמם, יועלו בכתבי הטענות כשבית המשפט מתכוון להכריע גם במחלוקת שבין הנתבעים.

הוספתי שעל ב"כ הביטוח הלאומי להמציא עותק של תיק הביטוח הלאומי לתיק בית המשפט, כך שתיק הביטוח הלאומי ישמש כחלק בלתי נפרד מחומר הראיות שבתיק. 

בפיסקה 5 של ההחלטה מיום 24.3.02, פירטתי את הנושאים העומדים להכרעה:

"1.            מה המשמעות לעובדה שחברת כלל שילמה למל"ל רק 55% מגימלאות המל"ל, והאם עליה לשלם את ההפרש מעבר ל-55% לתובע.

2.  בשים לב לכך שהמל"ל חדל לשלם גימלאות לתובע החל מיום 1.4.00, האם על המל"ל להחזיר את הסכום העודף לכלל (משמע, הנתבעת מס' 1 - י.ג.), ו/או לשלמו לתובע.

3.  בהנחה שהמל"ל אינו חייב בהחזר כלשהו, האם ניתן לחייב את כלל לשלם לתובע את הסכומים שנוכו מן התובע בשעה שבית המשפט סבר שהתובע יקבל סכומים אלה מן המל"ל כנכות כללית.

4.  מה המשמעות שיש לייחס, אם בכלל, לכך שהפסקת תשלום גימלאות המל"ל באה לאחר שנתקבלה במחלקת נכות כללית פנייה בכתב של ב"כ התובע מיום 18.6.00, כשכל אחד מן הצדדים מפרש את ההליכים על פי הבנתו, והשאלה היא מה המשמעות שבית המשפט מייחס לכך"

אוסיף שבמהלך ישיבת בית המשפט מיום 24.3.02 הגישו באי כח הצדדים מסמכים שונים לתיק בית המשפט ואלה סומנו באותיות א' עד ט'.

ה.         בכתב התביעה המתוקן שהגיש התובע בעקבות החלטת בית המשפט מיום 24.3.02 נוסף סעיף 5 א' - ט' שהאמור בו הינו מעבר לנאמר בכתב התביעה המקורי.

נטען בכתב התביעה המתוקן שהביטוח הלאומי הכיר בתובע כנכה במסגרת פרק נכות כללית, ושילם לתובע גימלאות בהתאם. בהמשך החליט המוסד לביטוח לאומי לחזור ולבדוק את זכאותו של התובע לקבלת גימלאות, ועקב הבדיקה המחודשת של הזכאות, חדל הביטוח הלאומי מלשלם גימלת נכות כללית לתובע.