פסק-דין בתיק א 16357/05

טענות התובע

מר גולאץ ממט בעל דרכון מספר 084886000, נפגע בתאונת עבודה כמפורט בתביעה זו (להלן: "הנפגע"). הנפגע, אזרח ותושב תורכיה, יליד 10.7.59, עבד בארץ כפועל זר.

הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ - חברה קבלנית ציבורית להשקעות ולבנין, אשר קיבלה על עצמה פרוייקט לבניה בשם "אחוזת פנורמה" בשכונת שחמון באילת (להלן: "הפרוייקט), שם ארעה התאונה נשוא התביעה. בכל הזמנים הרלוונטיים שימשה הנתבעת 1 כ"קבלן ראשי" ו/או כ"מבצע בנייה" של הפרוייקט בין בעצמה ובין באמצעות קבלני משנה.

הנתבעת 2 הינה חברה קבלנית לבנין בע"מ, בכל הזמנים הרלוונטיים שימשה כ"קבלן ראשי" ו/או כמבצע בניה" ו/או כ"קבלן משנה" של הנתבעת 1 לצורך בניית הפרוייקט.

בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 נחתם הסכם לביצוע עבודות השלד בפרוייקט.

הנתבעת 3 הינה חברה לביטוח בע"מ אשר בכל הזמנים הרלוונטיים ביטחה את הנתבעים 2 -1 ו/או קבלני המשנה מטעמם. בביטוח אחריות כלפי צד שלישי ו/או כל חבות אחרת.

הנתבעת 2 התקשרה עם "חברת פונסטאר תקשורת בע"מ" לצורך הספקת כוח אדם בפרוייקט. חברת פונסטאר שילמה את משכורתו של הנפגע בעת שעבד בפרוייקט.

בתאריך 18.5.98 עבד הנפגע באתר הבניה של הפרוייקט, כפועל בנין שכיר בעבודות לבניית הפרוייקט עבור הנתבעים 2-1. בסמוך לשעה 15:30 עמד הנפגע על גבי הקומה השלישית ועסק בהרכבת טפסנות. במהלך עבודתו זו, נפל הנפגע מהמבנה מגובה של כ-8 מטרים מעל פני הקרקע (להלן: "התאונה").

עובר לתאונה עבד הנפגע בשירות הנתבעים ו/או מי מהם על גבי הקומה השלישית, כחלק מבנית הפרוייקט, כשהוא בסכנה מתמדת. למרות הגובה הרב שבו עבד לא סופקו לו ע"י הנתבעים אמצעי בטיחות כלשהם כגון חגורה או ריתמת בטיחות ו/או מתקן קשירה, אשר יכלו למנוע את נפילתו.

הנתבעים 2-1 ו/או מי מהם לא דאגו לגידור של מעקה מתאים וחזק, ו/או אזן תיכון ו/או לוחות רגליים, מסביב לפיגום ו/או כל מתקן אחר כדי לאפשר לנפגע לעבוד בצורה בטוחה ומגודרת.

הנתבעים 2-1 ו/או מי מהם, לא מסרו לנפגע מידע בכתב או בע"פ בדבר הסיכונים בעבודה שבה הועסק ולא דאגו לשילוט מתאים ו/או להדרכה נאותה של הנפגע.

התאונה נחקרה ע"י מפקח מטעם משרד העבודה, אשר מצא ליקויים חמורים ורשלנות ברורה של הנתבעים לארוע התאונה.

התובע טען, כי הנפגע לא ידע ולא היה עליו לדעת מהן הסיבות שהביאו לתאונה ולנזק שבעקבותיה, וכי אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעים 2-1 ו/או מי מטעמם, לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה כי נקטו זהירות סבירה, וכי רשלנותם גרמה לנזקי הנפגע - ולפיכך על הנתבעים נטל הראייה להוכיח שלא היתה לגבי המקרה שהביא לנזק התרשלות שיחובו עליה, ויש להחיל במקרה זה את הכלל של "הדבר מדבר בעדו".

התובע הוסיף וטען, כי הנתבעים 2-1 בהיותם "מבצע הבנייה" ו/או "קבלן ראשי" ו/או בהיותם המחזיקים של המקרקעין ו/או בעלי כל זכות אחרת במקרקעין, חבו כלפי הנפגע באחריות מוגברת והיה עליהם למנוע את התאונה ו/או לדאוג לשיטות עבודה בטוחות.

עוד טען התובע, כי התאונה שארעה לנפגע נגרמה בשל הפרת חובות חקוקות ו/או בשל רשלנותם הבלעדית של הנתבעים 2-1, רשלנותם הישירה ו/או באמצעות עובדיהם ושלוחיהם, רשלנות המתבטאת במעשים ו/או במחדלים הבאים:

א.                  הנהיגו שיטות עבודה מסוכנות.

ב.                  הנהיגו שיטות עבודה פרימיטיביות.