פסק-דין בתיק א 163130/02

1.         התובע הבעלים של משאית שברולט מס' רישוי 06-387-67 (להלן:"המשאית") אשר נגנבה בלילה שבין 5.6.00 ל- 6.6.00. התובע ביטח את המשאית אצל הנתבעת 1 לתקופה מיום 31.12.99 ועד ליום 31.12.00 (להלן:"הפוליסה הראשונה") שמספרה 0-99-04465-34-00. פוליסת ביטוח מקיף, שהוחלפה לטענתו בפוליסה חדשה, לתקופה מיום 1.1.00 ועד ליום 31.12.00 (להלן:"הפוליסה השניה") ומספרה 9-00-006342-34-67-00 .

התובע טוען כי הנתבע 3 שהינו סוכן ביטוח הוא זה שתיווך בעשיית הביטוח והנתבעת 2 הינה סוכנות החיתום, שלוחתה של הנתבעת 1 לקבלת עסקי ביטוח והנפקת פוליסות בשם המבטחת.

לצורך רכישת המשאית נטל התובע הלוואה וחברת המימון ביטחה את המשאית באמצעות הפניקס ישראלי חברה לבטוח בע"מ וזאת עד לשנת 1996.

ביום 7.12.99 חתם התובע בפני הנתבע 3 על טופס הצעה לביטוח רכב לגבי המשאית.

2.         הצעת הביטוח הוגשה על ידי הסוכן לחיתום אצל הנתבעת 2 בשמה של המבטחת, הנתבעת 1. להצעה צורפה הוראת קבע לגביית הפרמיה ב- 8 תשלומים. בעקבות כך הוצאה פוליסה מיום 31.12.99 ועד 31.12.00.

            התובע טוען כי בהצעה התבקש ביטוח מקיף למשאית בשווי 65,000 ש"ח המכסה כל נהג שאינו צעיר, בכל ימות השבוע למעט שבת וחג ולעניין המיגון לא רשם הנתבע 3 ולא נרשם בזמן החיתום מאומה לעניין זה.

התובע טוען כי הפוליסה הזו לא נמסרה לו מעולם והוא ידע על קיום הביטוח המקיף רק מכח הוראת הקבע שהופעלה עת נוכו מחשבונו בבנק תשלומי פרמיה.

בלילה שבין ה- 5.6.00 לבין 6.6.00 נפרץ ביתו של התובע בזמן שישן ונגנבו מפתחות המשאית באמצעותם נגנבה המשאית כשלדברי התובעת בתוכה תעודת החובה ומסמכי הרכב.

עם השכמתו של התובע, לא מצא את המשאית ליד ביתו ולכן דיווח על הגניבה למשטרה ולסוכן הביטוח, הנתבע 3.

3.         הנתבעת 1 שלחה חוקרים לברר את נסיבות הגניבה ובתום הברורים הודיעה הנתבע 3 כי הנתבעות 1 ו- 2 מסרבות לשלם את מלוא תגמולי הביטוח, אלא סכום של 10,000 ש"ח, באשר לפי מכתב מיום 2.8.00, המופנה לסוכן הביטוח, "הארוע לא נמצא ברשימת הכיסויים הקיימים בפוליסה".

טענת הנתבעות הינה שהפוליסה אשר הוצאה מחריגה סיכוני גניבה ואילו התובע טוען כי לא ידע על כך, באשר הפוליסה האמורה הוצאה בלא ידיעתו וללא הסכמתו, בין מראש ובין בדיעבד והיא לא נמסרה לו מעולם.

4.         התובע טוען כי למשאית היה ביטוח מקיף הכולל כיסוי למקרה גניבה ולכן על הנתבעת 1 לשלם את מלוא תגמולי הביטוח בגין הגניבה וזאת מאחר והצעת הביטוח היתה לפוליסת ביטוח מקיף הכוללת ביטוח בגין גניבה. השינוי שעשתה הנתבעת, או הביטול, נוגד את בקשת התובע בהצעתו ונעשה ללא הסכמתו וללא ידיעתו.

            התובע טוען כי אם יתברר שהפוליסה הראשונה בוטלה על ידי הנתבעת, בין במלואה ובין בחלקה, אין לביטול זה כל תוקף כל עוד לא נעשה בכתב ובדואר רשום כאמור בחוק חוזה ביטוח וכל עוד לא חלפה התקופה הקבועה בחוק לעניין מועד כניסה לתוקף של ביטול הפוליסה.

            עצם תשלום הפרמיה מידי חודש בחודשו משתיקה את הנתבעת מלטעון כי הפרמיה אשר שולמה אינה מכסה סיכוני גניבה.

5.         טענת התובע כנגד הנתבעים 1 ו- 2 הינה כי פעלו ברשלנות, הפרו חובות האמורות בחוק חוזה ביטוח בכך שלא ביצעו את הביטוח לפי ההצעה שמסר, ערכו שינויים ללא הסכמתו וללא שהזהירו את התובע על שינוי היקף הביטוח.

            באשר לנתבע 3 טוען התובע לרשלנותו באשר לא דאג לקבל עותק של הפוליסה מהנתבעות ולהשוות את התאמתה של הפוליסה להצעת הביטוח. כמו כן לא העביר את הפוליסה לתובע אם קבל אותה כלל, ולא הזהיר את התובע שהמשאית אינה מכוסה בגין סיכון גניבה.

6.         הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי הפוליסה שהוצאה מיום 31.12.99 ועד ליום 31.12.00 (הפוליסה הראשונה) הינה פוליסה לביטוח חובה בלבד ואילו הפוליסה מיום 1.1.00 ועד ליום 31.12.00 (הפוליסה השניה) הינה פוליסה לביטוח מקיף שאינה כוללת סיכוני גניבה.

מעולם לא הונפקה תחת אותו מספר של פוליסת החובה פוליסת ביטוח מקיף.

            פוליסה זו בוטלה עם ההודעה על הגניבה ויתרת הפרמיה בגין ביטוח החובה הוחזרה לתובע.