פסק-דין בתיק א 162225/02

א.        מושא הדיון ועיקר טענות בעלי הדין

1.         בפני תביעה כספית להשבת סכום של 173,804 ש"ח אשר הוגשה על ידי התובע נגד שתי נתבעות (להלן: בהתאמה "חפת" ו-"ממ"י").

טענת התובע, בקליפת אגוז, הינן כדלקמן:

1.1       התובע נטל חלק כמציע במכרז שפורסם על ידי ממ"י בחודש אוקטובר 1999 לרכישת מגרש 5 בגוש 7025 ביפו (להלן: בהתאמה "המכרז" ו-"המגרש").

1.2       הצעתו של התובע זכתה במכרז וביום 23.2.00 הוא נדרש לשלם ושילם לחפת הוצאות פיתוח בסכום של 379,559 ש"ח.

1.3       בשלהי שנת 2001 הסתבר לתובע, כי המציע שהצעתו התקבלה לגבי מגרש שכן (להלן: "המגרש האחר") חוייב לשלם הוצאות פיתוח בסך 276,276 דהיינו סכום של 1,347.68 ש"ח למ"ר בהשוואה לסכום של 2,483.60 למטר שהתובע חוייב ושילם בפועל.

1.4       לגרסת התובע אין הבדל עקרוני בין תכונות שני המגרשים ואין הצדקה ערכית לאבחנה ביניהם.

1.5       דרישתו של התובע במכתבו לנתבעות להשבת סכום ההפרש סורבה.

1.6       התובע טוען כי על הנתבעות הדדית להשיב לו את סכום התביעה על יסוד נימוקים שעניינם הטעייה ו/או אילוץ ו/או כפייה, עשיית עושר ולא במשפט וכן אפליה פסולה ונעדרת תום לב.

2.         מנגד טענה חפת כי סכום הוצאות הפיתוח נקבע על ידי ועדת היגוי לפרויקט יפו (להלן: "ועדת ההיגוי") וחפת (להבדיל מ-ממ"י) אינה מיוצגת בה; חפת אף לא הייתה החברה המפתחת במועד זכייתו של התובע במכרז וכי מכל מקום אין לחפת כל מעמד בקביעת הוצאות הפיתוח.

            מכאן טענה חפת לחוסר יריבות ולדחיית התביעה נגדה.

3.         ממ"י טענה בכתב הגנתה כי היא חברה בועדת ההיגוי שאמורה לאשר את תכניות הפיתוח ואת האומדנים הכספיים לביצוען, וכי הרציונל שעמד מאחורי קביעת מנגנון גביית הוצאות הפיתוח הוא לבצע פיתוח כללי רחב היקף של הפרויקט שלא באמצעות העירייה ולא מקופתה וכנגזר מכך - הוצאות פיתוח גבוהות יותר מאלו הנגבות על ידי העירייה.

ממ"י טענה כי מכוח הסכם מיום 17.3.96 שנחתם בין ממ"י מזה לעיריית תל-אביב-יפו מזה (להלן: "ההסכם") נקבעו עקרונות ומנגנון לקביעת גובה הוצאות הפיתוח.

בסעיף 10 להסכם הנ"ל נקבע:

"המינהל מתחייב לכלול במכרזי השיווק סעיף המחייב את היזם/הרוכש לשאת בהוצאות הפיתוח כפי שפורטו בסעיף 8 לעיל".

4.         ממ"י הוסיפה וטענה כי לאור העובדה שמדובר בפרויקט דינמי וארוך טווח במהותו, שוקלת ועדת ההיגוי מפעם לפעם את השיקולים הרלבנטיים לצורך קביעת הוצאות הפיתוח על פי אומדנים כספיים של מטרות ושימושים.

5.         לעיצומן של טענות התובע טענה ממ"י כדלקמן:

5.1       המחיר הכולל במכרז מורכב ממחיר המגרש ומהוצאות הפיתוח, כי לא ניתן לנתק בין שני המרכיבים וכי שווי המגרש, כפי שנתפש בעיני היזם הסביר, הינו הסכום המצרפי של השניים. נתוני המכרז והדרישה לסכום הוצאות הפיתוח פורסמו בצורה ברורה וגלויה.

5.2       בניגוד לטענות התובע קיימים בין שני המגרשים הבדלים עקרוניים ובכלל זה ההבדל הנובע מן העובדה שהמגרש של התובע שווק באוקטובר 1999 בעוד שהמגרש האחר שווק ביוני 2001, וכי למעבר הזמן נודעת נפקות לעניין קביעת גובה הוצאות הפיתוח.