פסק-דין בתיק א 161327/02

רקע עובדתי

1.         התובעת הינה בעלת זכות החכירה בנכס מקרקעין ברחוב חוצות היוצר 7 באזור התעשייה הדרומי באשקלון, שהינו מבנה תעשייתי בשטח של 4,800 מ"ר (להלן: " המושכר" או " הנכס").

            הנתבעת 1 (להלן: " פרוגרס החדשה" או " הנתבעת") הינה חברה פרטית, שהנתבע 2 מר יצחק דיין (להלן: " הנתבע" או " דיין") החזיק, עובר להגשת תביעה זו, ברוב הון המניות המונפק שלה והיה מנהלה ובעל השליטה בה.

2.         ביום 21/4/94 נחתם הסכם (להלן: " הסכם השכירות") לפיו השכירה התובעת לפרוגרס בית חרושת לשוקולד 1984 בע"מ (בפירוק) (להלן: " פרוגרס הישנה") את המושכר בשכירות חופשית, לתקופת שכירות עד ליום 31/12/95, עם מתן ברירה (אופציה) להארכת הסכם השכירות לתקופות של שנה או שנתיים ובסך הכל - לתקופת הארכה מצטברת של 8 שנים (להלן: " תקופת ההארכה"). תשלום דמי השכירות עבור המושכר נקבע לסך של 67,608 ש"ח לחודש בצירוף מע"מ.

            במהלך תקופת ההארכה נקלעה פרוגרס הישנה לקשיים, ופנתה לבית המשפט בבקשה להקפאת הליכים. מאוחר יותר נכנסה להליכי הפירוק, כאשר עו"ד אשר גינדס מונה תחילה (בתיק פש"ר 5195/98) לנאמן בהקפאת ההליכים, ובהמשך (בתיק פש"ר 6145/01) נתמנה זה האחרון - יחד עם עו"ד בודה - למפרק החברה (להלן: " המפרקים").

            הנתבעת, בניהולו של הנתבע, רכשה את עסקה של פרוגרס הישנה על פי הסכם מכר מיום 21/6/01 (להלן: " הסכם המכר") אשר כלל גם את זכויות השכירות בנכס.

            הסכם המכר אושר על ידי בית המשפט של הפירוק.

3.         משלא שולמו דמי השכירות המגיעים לתובעת תקופה ארוכה על ידי הנתבעת, וקודם לכן  על ידי פרוגרס הישנה, הודיעה התובעת ביום 18/11/01 לנתבע ולפרוגרס החדשה על ביטול הסכם השכירות עקב הפרתו, ודרשה את פינוי המושכר.

            הסכם פשרה אשר נחתם ביום 22/11/01 בין התובעת לבין הנתבעת לתשלום חוב דמי השכירות לא קוים על ידי האחרונה ולפיכך בוטל אף הוא על ידי התובעת ביום 26/11/01.

            לבסוף, על אף העיכובים השונים, שילמה פרוגרס החדשה לתובעת את דמי השכירות בגין השימוש במושכר עד ליום 31/12/01.

4.         בתחילת שנת 2002 נוהל משא ומתן בין התובעת לנתבע ולפרוגרס החדשה בדבר חתימת חוזה שכירות לתקופה אשר תחל ביום 1.1.2002.

            בסופו של דבר חוזה שכירות חדש לא נחתם, ופרוגרס החדשה המשיכה להחזיק במושכר תוך שהיא משלמת לתובעת, עובר להגשת כתב התביעה, דמי שכירות שונים מאלה שנקבעו בהסכם השכירות, בהיקפם ובמועדי התשלום.

הליכים והחלטות קודמים

5.         ביום 24/2/02 הגישה התובעת כתב תביעתה בסדר דין מקוצר, כנגד פרוגרס החדשה  והנתבע (שייקראו להלן יחדיו: " הנתבעים"), בה עתרה לסילוק ידם מן הנכס ולחיובם בתשלום סך של 382,106 ש"ח בצירוף מע"מ, בגין חוב דמי שכירות לחודשים ינואר - פברואר 2002 ופיצויים מוסכמים על פי הסכם השכירות.

6.         בית המשפט (כב' השופט ד. מור), בהחלטתו מיום 11/6/02 בבש"א 109212/02 דחה התביעה לסילוק יד כנגד עו"ד גינדס ומחק התביעה נגדו בכל הקשור לתביעה הכספית.

            בהחלטתו מיום 6/10/02 בבש"א 111450/02, קיבל בית המשפט בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן (להלן: " הבר"ל") בכל הקשור לתביעה הכספית, ודחה בקשתם באשר לעתירה לסילוק יד, תוך שהוא דוחה מועד ביצועו של סעד זה האחרון ב-6 חודשים ובתנאי שהנתבעת תעמוד בתנאי הסכם השכירות (להלן: " ההחלטה בבר"ל").

            ביום 18/12/02, ולאחר שהנתבעת לא עמדה בתנאי הסכם השכירות, ציווה בית המשפט (כב' השופט ד. מור) על סילוק ידם המיידי של הנתבעים מן הנכס (להלן: " צו הפינוי").

            גם לאחר מתן הצו לא פינו הנתבעים את המושכר, ולמעשה פונה המושכר אך ביום 18/6/03.

7.         פרוגרס החדשה נקלעה אף היא לקשיים. ביום 8/7/03 מונה עו"ד יוסף בנקל, לבקשת בנק הפועלים בע"מ, ככונס נכסים זמני (להלן: " כונס הנכסים"), לצורך אכיפת שעבודים שנתנה פרוגרס החדשה לבנק.

            כונס הנכסים תפס את הנכס ומחזיק בו כיום.

            יצויין כי עוד קודם למינוי כונס הנכסים, ביום 15/6/03, מונה ב"כ התובעת - עוה"ד י. נווה - כמפרק זמני לנתבעת.