פסק-דין בתיק א 16121/98

1.      חיימוב אדוארד (להלן: "התובע") על ידי אמו, הגברת לריסה חיימוב, הגישו תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים, שאירעה לתובע, יליד 19.8.90, בעת שהיה הולך רגל באירוע מיום 3.7.92, בהיותו בן שנתיים בלבד.

2.      התאונה אירעה עת שצד ג' 1, נהג ברכב מ.ר. 409812 (להלן: "הרכב") בהיותו קטין, ללא רישיון, ללא טסט לרכב וללא ביטוח חובה ועל כן נתבעה קרנית (להלן: "הנתבעת").

3.      הנתבעת שלחה הודעות צד ג' מטעמה לנהג הפוגע, לבעל הרכב המעורב וכן למי שהרכב היה בחזקתו ביום התאונה.

4.      נטען כי צד ג' 2 , בעל הרכב, השאיר את רכבו בסמוך לחנותו  ובחזקתו של צד ג' 3 , על מנת שהלה יעזור לו במכירת הרכב. צד ג' 3 באותה העת היה מעין "מעבידו" של צד ג' 1, שכן האחרון נהג לסייע לראשון בעבודות שונות בחנות ונהג להימצא בחנות "כבן בית", הגם שבפועל לא קיבל תשלום בעבור עזרה זו.

5.       כתב האישום, גזר הדין ותיק המשטרה בתיק התעבורה שהתנהל כנגד צד ג' 1 הוגש לתיק המוצגים, לפיכך ביקשה הנתבעת כי יינתן פס"ד נגד הצדדים השלישיים המחייבים להשיב ולשפות את הנתבעת בגין כל הסכומים ששילמה וישולמו על ידה לתובע.

6.      אין מחלוקת באשר לחבות לאירוע התאונה ולאחריותה של הנתבעת לפיצוי התובע על נזקיו כתוצאה מהתאונה. כל הנותר לדון בפלוגת אות הבאות:

א.     שיעור הנכות הרפואית והתפקודית.

ב.      גובה הפיצוי.

ג.       חלוקת הפיצוי בין הנתבעת לבין צדדי ג'.

7.      הנתבעת הגישה קלטות בהן נצפה התובע משוחח עם חבריו, מעורה מבחינה חברתית, מצב העומד בסתירה לנטען כי הוא סובל מהתבודדות חברתית עקב התאונה.   כמו כן העידו על תצהירי עדותם הראשית: הגברת לריסה חיימוב- אם התובע, מר דודו גבאי- חוקר פרטי, צד ג' 1, מר לוי רוני- הועסק בחנותו שלצד ג' 3, מר טוויטו יהודה- גיסו של צד ג' 3, מר קסיס פסקל- שותפו של צד ג' 3 בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו וכן צד ג' 3.

8.      העידו על חוות דעתם הרפואית: ד"ר ברנד נתן, מומחה בתחום הנוירולוגי. וכן מונתה, על פי המלצת ד"ר ברנד, ד"ר בלומנזון רחל, מומחית ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר.

9.       שני המומחים העידו פעמיים בבית המשפט, במועדים שונים, כהשלמות לחוות הדעת שהוגשו מטעמם. כמו כן, הוסכם כי חרף שיעור הנכויות הזמניות והצמיתות השונות שנקבעו על ידיהם, ישנה חפיפה בסעיף הליקוי עקב התאונה, שכן שני המומחים ייחסו הנכות הרלבנטית לתאונה לסעיף 34 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956, המצוי בפרק של: " הפרעות פסיכו נוירוטיות".

המומחים הרפואיים- הנכות הרפואית :

10.  בחוות דעתו הראשונה של ד"ר ברנד מיום 5.2.00, קבע המומחה כי שיעורי הנכות בתובע כדלקמן: 15% נכות לצמיתות בגין PTSD לפי סעיף 34 ב'-ג' לתקנות המל"ל, נכות בשיעור של 10% בגין אפילפסיה שאינה קשורה לתאונה וכן 15% נכות בגין לקות למידה שאינה קשורה לתאונה.  בחוות הדעת המשלימה מיום 20.12.05 קבע המומחה כי הנכויות עקב התאונה שנותרו בתובע בשיעור קביעותיו הקודמות, כלומר 30% לשלוש שנים מיום התאונה וכן 15% לצמיתות. המומחה לא ייחס חשיבות לממצאי החוקר הפרטי ולקלטות הוידיאו בהם נצפה התובע ובחקירתו הנגדית לא חזר בו מקביעותיו.

11.  לעומתו, קבעה ד"ר בלומנזון בחוות דעתה מיום 7.3.01 כי נכותו הרפואית של התובע הנה: 25% לצמיתות עקב PSTD לפי תקנה 34 כאמור עקב התאונה וכן 15% בגין לקות למידה שמתוכם רק 5% מיוחסים לתאונה עצמה. יחד עם זאת לאחר שהמומחית צפתה בקלטות הוידיאו, חזרה בה מעדותה הראשונה והעריכה את נכותו הזמנית של התובע מיום התאונה ועד הגיעו לגיל 9 בשיעור של 15% בלבד, ואילו את נכותו הצמיתה מגיל 9 בשיעור של 5% נכות מקסימאליים.

12.  לאור הסתמכותם של המומחים על אותו סעיף בתקנות כאמור, ועצם המחלוקת בקביעת שיעורי הנכות ביניהם, ביקשו כל אחד מהצדדים כי בית המשפט יאמץ את חוות הדעת המיטיבה עמו.

13.  טוען ב"כ התובע בסיכומיו טענות רבות לפיהן יש לקבל את חוות הדעת מטעמו של ד"ר ברנד וזאת בין השאר, גם לאור העובדה כי היבטיו הפיסיולוגיים של התובע אינם מתחום מומחיותה של ד"ר בלומנזון, ואילו תסמונת הפוסט טראומטיות ממנה סובל התובע במישור הפסיכיאטרי, הנו תחום המצוי גם במומחיותו של ד"ר ברנד.

14.  יתירה מזו, טוען ב"כ התובע כי, הפסיכיאטרית חזרה בה מעדותה לאחר צפיית קלטות הוידיאו בהן נצפה התובע, וזאת בהעדר מידע לעניין תוכן השיחות שניהל התובע עם הנערים הנוספים שנצפו עמו, ורק מן הטעם שחשה מרומה מהתנהגותו של התובע - סטתה ממתן עדות מקצועית.

15.  מנגד טוענת הנתבעת כי יש לקבל את חוות דעתה של ד"ר בלומנזון, וזאת גם מן הטעמים הבאים: ראשית, חלק ניכר מאחוזי הנכות שנקבעו לתובע בגין התאונה הסתמכו על האנמנזה שנמסרה מפי האם ושנתגלו כבלתי מהימנות. שנית, מדובר בנכות שנקבעה בהתבסס על סעיף פסיכיאטרי במהותו, אשר אינו בתחום מומחיותו של ד"ר ברנד ובגינו אף המליץ למנות מומחה פסיכיאטרי. שלישית, התעלמותו של ד"ר ברנד מקלטות הוידיאו ומהרקע החברתי שהתגלה לו בעת בדיקת התובע בפעם השנייה מדברת בפני עצמה.