1. התובע יליד 1965, עובדה של הנתבעת, שימש כסבל ומחסנאי אצל הנתבעת, אשר עוסקת בשיווק והפצת מוצרי אומנות.
ביום 29.10.00, במחסני הנתבעת בבצרה, נתבקש התובע להעמיס גלילי חמרן על גבי משטח העמסה של משאית, לשם אספקה סחורה ללקוח של הנתבעת. התובע טוען כי בשעה שהרים גליל חמרן, תוך כדי הרמת הגליל והעמסתו על גבי המשאית, נתפס גבו של התובע והוא נפגע קשות בגבו (להלן:"ארוע התאונה").
בכתב התביעה טוען התובע כי אפשר וההרמה וההנפה של גלילי החמרן באופן חוזר ונשנה באותו יום, הביאו להצטברות העומס על גבו, ובסופו של דבר לקרות התאונה.
התובע טוען כי הנתבעת חבה לפצותו על מכלול נזקיו בשל רשלנותה ו/או חוסר זהירותה והפרת הוראות פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] והתקנות שהותקנו לפי הפקודה.
2. התובע צירף לכתב תביעתו חוות דעת של פרופ' נרובאי אשר קבע לתובע נכות צמיתה בשל בקע דיסק בגובה 5L - 1S בשיעור של 15% וזאת לפי סעיף 37 (7) א' (10%) ובתוספת מחצית לפי תקנה 15 לקובץ תקנות המל"ל.
התובע עותר לפיצוי בגין הפסדיו בשל חופשת מחלה ממושכת בגין אובדן כושר עבודה בסבלות, וכי בעקבות התאונה פוטר מעבודתו וכיום אינו יכול לעשות כל עבודה פיזית בשל מוגבלותיו בעמוד השדרה. את נזקיו המיוחדים אומד הוא בגין הפסד שכר לעבר, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות לעבר ונסיעות בסך של 99,000 ש"ח וכמו כן מבקש הוא פיצוי בגין נזק כללי לרבות פגיעה בכושר ההשתכרות, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות, נסיעות וכאב וסבל.
התובע מציין כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל.
3. הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי התובע אינו מפרט אילו חובות הפרה הנתבעת, ובכל מקרה, היא לא התרשלה, פעלה ככל מעביד סביר, סיפקה לתובע הוראות מתאימות ואמצעי הרמה כנדרש. לא היה כל מחסור בכח אדם, ומדובר בעובד מנוסה אשר עשה עבודה פשוטה ואם ארעה התאונה, ארעה היא בשל רשלנותו הבלעדית של התובע, שלא פעל בהתאם להוראות ולא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים.
הוכחשו נזקיו של התובע, ונטען כי יש לנכות את הסכומים שקיבל ויקבל מהמל"ל, וכן לפי חוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994.
4. מטעם הנתבעת הוגשה חוו"ד של פרופ' יואל אנגל המציין כי בכרטיסו הרפואי של התובע נזכרים ארועים קודמים של כאבי גב, שהופיעו ספונטנית לאחר הרמת משא או תאונת דרכים, וכי הנפגע אינו זוכר ארועים אלה. לדעת פרופ' אנגל נכותו של התובע בגבו התחתון מגיעה כדי 10%, אולם יש להפחית 5% בגין נכות קודמת לאור תלונותיו של התובע טרם התאונה.
5. התובע בעדותו מציין כי החל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1996 ואף טרם עבודתו אצל הנתבעת עבד כמחסנאי בתנובה ובמפעל טקסטיל וכן עבד בבית חרושת למנעולים. בתנובה עבד בהיפר שוק כמחסנאי במחלקת ירקות.
אצל הנתבעת שימש כמחסנאי וסבל ובמסגרת עבודתו היה מפרק מכולות מסחורה שהובאה לנתבעת, מסדר אותה במחסן, מכין ההזמנות ומעמיסן על רכבים. לדבריו עבדו איתו עוד שני עובדים, כשאחד מהם היה נהג לעת מצוא והשני שמעון ביטון. אם הנהג לא היה בשליחות מחוץ למחסן, עזר הוא לתובע ולשמעון במחסן. העובד.
העובד הבכיר מבין השלושה היה שמעון ביטון.
באשר לארוע התאונה שארעה ביום א' 29/10/00 התובע החל לעבוד בשעה 08.30 ובין השעה 09.00 ל- 11.00, העמיס גלילי חמרן ונחושת על רכב. לדבריו ההעמסה מתבצעת באופן שמעמיסים תחילה את החומרים הכבדים ולאחריה את הקלים.
משקל גליל חמרן הוא כ- 30 ק"ג, משקל גליל נחושת כ- 50 ק"ג.
לדברי התובע שבוע לפני התאונה לא היתה מלגזה בנמצא כאשר בדרך כלל לפריקה והטענה של משאות כבדים היו מזמינים מלגזה מבחוץ. לדברי התובע אין אמצעי הרמה במחסן הנתבעת, ואם מדובר היה במטען כבד, הרי הדרך היתה להעזר באדם נוסף או להזמין מלגזה מבחוץ. לדברי התובע, לפני התאונה לא סבל מכאבי גב. בעקבות התאונה התובע פנה אל שמעון ביטון מיד לאחר ארוע התאונה והתלונן על כאבי הגב. בסוף יום העבודה פנה לביתו ולרופאו וזה הפנה אותו לביה"ח, לשם פנה למחרת היום.
כאשר הופנה התובע לתעודת חדר המיון שם נאמר כי סבל מכאבים מזה כשבוע עם החמרה משלשום (הרישום נעשה ביום ב' בשבוע) השיב התובע כי בסוף שבוע קודם סבל מכאבים בסוף היום, אולם אלו חלפו בלילה, וכי הכאבים החלו ימים ספורים טרם התאונה.
לגבי התלונות על כאבי גב בעברו, ציין התובע כי מדובר במקרה של תפיסת שריר בשל התקררות, או תאונת דרכים בשנת 1991, ואז עבר בדיקות והכל נמצא תקין.
את טיפולי הפיזיוטרפיה שעבר טרם התאונה מייחס הוא לצורך לשחרר את השריר התפוס.