פסק-דין בתיק א 161132/02

א.        מהות התובענה ועיקר טענות בעלי הדין

1.         בפני תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר ובגידרה תבעה התובעת, בעלת הזכויות בבניין הידוע כבית אמות משפט (להלן:" הבנין") את הנתבעים, עורכי דין במקצועם, אשר קיימו שותפות עו"ד ולצורך כך שכרו מן התובעת את כל האגף המערבי בקומה 14 של הבניין (להלן:"המושכר").

עיקר העובדות הצריכות לעניין, הינן כדלקמן:

בין התובעת מזה והנתבעים מזה נחתם ביום 21.4.92 חוזה שכירות (להלן: "חוזה השכירות"), לפיו שכרו הנתבעים את המושכר לתקופה של שלוש שנים ומימשו מזמן לזמן את זכותם להאריך את תקופת השכירות.

אין חולק כי במכתבם מיום 24.9.00, הודיעו הנתבעים לתובעת על רצונם להאריך את תקופת השכירות למשך שנה נוספת, שתחילתה ביום 7.1.02  וסיומה הצפוי ביום 6/1/03 (להלן:"תקופת השכירות").

לימים, רכשו הנתבעים או שכרו משרדים בבניין אחר ומשכך, רצו לסיים את תקופת השכירות קודם תפוגתה.

2.         התובעת טוענת כי לא נתנה הסכמתה לסיום מוקדם של תקופת השכירות, הגם שלטענתה הובהר לנתבעים כי הם יוכלו להשתחרר מחבותם, לפנים משורת הדין, רק אם ימצאו שוכרים חלופיים למושכר.

3.         התובעת המשיכה וטענה כי מחילופי המכתבים שבינה ובין הנתבעים הסיקה אל נכון כי האחרונים מנסים להתחמק מתשלום דמי השכירות בטענות ותואנות בדבר סיכומים בע"פ לפיהן הוסכם כביכול כי הנתבעים יפנו את המושכר עד ליום 1.7.01 וכפועל יוצא מכך - יהיו פטורים מתשלום דמי השכירות ויתר החיובים החלים עליהם עפ"י חוזה השכירות. התובעת הבהירה בכתב התביעה כי עד לתום תקופת השכירות - לא נמצא שוכר חלופי למושכר, בעוד שהיא לא ויתרה לנתבעים על חובתם החוזית.

אין חולק כי ביום 30.6.01, פינו הנתבעים את המושכר בטענה כי פעלו עפ"י סיכום, שהושג בינם ובין נציגי התובעת.

בנסיבות אלו תבעה התובעת מן הנתבעים דמי שכירות, דמי שימוש בחניות, דמי ניהול וחיובי ארנונה בסכום כולל של 410,137.94 ש"ח (כולל מע"מ וריבית פיגורים) ע"פ הוראות חוזה השכירות.

4.         בבקשתם למתן רשות להתגונן, טענו הנתבעים כי החל מחודש נובמבר 2000 החלו לבחון את האפשרות לקצר את תקופת השכירות ולגרסתם במהלך פגישה ביום 31.5.01, בה נטלו חלק הנתבע מס' 1, ה"ה צ'סניק וסלע מטעם התובעת (להלן:"הפגישה"), הודיע צ'סניק לנתבע מס' 1 (להלן:"אברהם") כי אם הנתבעים יפנו את המושכר עד ליום 1.7.01 - הוא יסתפק בתשלום של דמי שכירות למשך חודש אחד בלבד וכי הנתבעים הסתמכו על הסיכום הנ"ל ופינו את המושכר ביום 30.6.01.

בהיותם ערים לעובדה כי בסעיף 13.3 לחוזה השכירות נקבע בין היתר כי "כל שינוי או תוספת לחוזה זה יהיו תקפים אך ורק אם ייעשו בכתב ובחתימתם של שני הצדדים", טענו הנתבעים כי "ההסדר" שנעשה בע"פ מחייב את הצדדים לכל דבר ועניין.

5.         עוד טענו הנתבעים כי התובעת לא מילאה אחר חובתה הסטטוטורית להקטין את נזקיה, שכן, נמנעה מלהשכיר את המושכר לדייר חלופי ולו בדמי שכירות נמוכים יותר.

בהחלטה מיום 27.11.02 ניתנה לנתבעים רשות להגן, לגבי שתי טענות כדלקמן:

האם בפגישה שהתקיימה ביום 31.5.01 הוסכם על קיצור תקופת השכירות.

האם הסכמה שבעל פה בין הנוכחים בפגישה היא בת תוקף, לאור הוראות חוזה השכירות.

בהליכי ערעור הותרה לנתבעים רשות להגן גם בשאלת הקטנת הנזק.

גם כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב.         דיון וממצאים