פסק-דין בתיק א 160954/02

בפני תביעת שיבוב בגין נזק שנגרם למכונית רנו סניק אשר היתה נהוגה בידי מר מלה אלבר (להלן: " הנהג") בתאונה מיום 18/10/01 עם שני כלי רכב, האחד רכב ניסן נהוג ע"י הנתבע 2 (להלן: " הנתבע") והשני רנו מגאן נהוג בידי הנתבעת 3 (להלן: " הנתבעת").

לטענת התובעת נסע הנהג בנתיב השמאלי, הבחין ברכב הנתבעת אשר נסע בנתיב הימני קיצוני, תוך שהוא סוטה ו"חותך" שלושה נתיבים לעבר נתיב נסיעתה. לכן בלם כשלפתע נפגע מאחור ע"י הנתבע ונהדף על מכוניתה של הנתבעת.

לטענת הנתבע הוא נסע בנתיב השמאלי ובנתיב שלימינו נסע הנהג. לפתע הבחין בנהג סוטה מסיבה בלתי ברורה לנתיבו, בלם אך לא הצליח למנוע את התאונה, ופגע במכוניתה של התובעת מאחור. לאחר שהנהגים יצאו מכלי הרכב התבררה לנתבע הסיבה שבגינה סטה הנהג שמאלה, והיא סטיית הנהגת מהנתיב הימני ביותר שמאלה.

לטענת הנתבעת היא נסעה ישר בנתיב השמאלי, ותוך כדי כך נפגע רכבה מאחור ע"י רכב התובעת.

הנהג העיד כי הנתבעת סטתה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי. הנתבע לא ראה סטייה זו אך עפ"י עדותו התברר לו הדבר כאשר יצאו הנהגים ממכוניותיהם לאחר התאונה. למצער התברר לו הדבר מדברי הנהג מייד לאחר התאונה.

הנהג מסר הן בעדותו והן בהודעתו לתובעת כי הנתבעת חצתה את כל הנתיבים מהימני ביותר לשמאלי.

עדותה הראשונה והספונטאנית של הנתבעת בחקירה הראשונית היתה שהיא פנתה לנתיב השמאלי שמוביל לפ"ת וחשה חבטה עצומה מאחור. עדות זו ממקמת את התאונה בסמיכות ישירה לפנייתה של הנתבעת שמאלה. בהודעתה לחב' הביטוח היא לא מסרה דבר על הפנייה שמאלה אלא דיווחה כי היא האטה מהירות נסיעתה ולפתע חשה בפגיעה מאחור. שום הסבר לא ניתן בהודעה לסיבת ההאטה, אך בעדותה היא נימקה זאת בצורך לפנות שמאלה. הנתבעת לא שמה לב כלל לשני כלי הרכב הנוספים שהיו מעורבים בתאונה עד לרגע התאונה.

בחקירתה הנגדית היא הודתה שהיתה בנתיב הימני ועברה לנתיב השמאלי אלא שלטענתה היה הדבר מספר דקות לפני התאונה. בעדות זו יש משום תמיכה מסויימת בגרסת הנהג לפיה חצתה הנהגת את הנתיבים, ונראה כי הערכת הזמן בו הספיקה לנסוע בנתיב השמאלי מוטעית. גם בהודעתה במשטרה הודתה הנתבעת בסטייה לנתיב השמאלי כדי להיכנס לנתיב הנסיעה לכיוון פתח תקוה, והודאה זו עולה ביתר שאת מהתרשים אותו ערכה במסגרת הודעתה.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת חצתה מהנתיב הימני ביותר לנתיב השמאלי כדי לפנות במחלף, והיא עשתה זאת סמוך לאי התנועה שאינו מאפשר עוד מעבר כאמור.

באשר לנתיב נסיעתו של הנהג, אמנם בהודעה במשטרה נרשם כי הוא נסע בנתיב הימני ביותר אולם הוא הכחיש זאת באופן נחרץ ועקבי בחקירתו הנגדית, ודבר זה אינו עולה בקנה אחד עם יתר הראיות שבפני. אין זאת אלא שרישום זה נעשה בטעות.

הנהג העיד כי בצומת רעננה הוא פנה לנתיב השני מימין ובאיזהו שלב הוא עבר לנתיב השמאלי, אולם מעבר זה נעשה 2-3 ק"מ לפני מקום התאונה. כמו כן העיד הנהג כי הוא מכיר את הדרך, דבר התומך בכך שהוא עבר לנתיב השמאלי מבעוד מועד.

הודעתו הראשונה של הנתבע במשטרה הינה בלתי קריאה לחלוטין. הודעתו השניה ניתנה למעלה משנתיים לאחר התאונה ולפיכך משקלה אפסי. הודעתו למבטחת רכבו ניתנה, עפ"י התדפיס של מכשיר הפקס ביום 30/10/01, ובה נאמר:

" רכב צד ג' שחתך מנתיב ימני לנתיב שמאלי, גרם לרכב שלפני לבלום ואני פגעתי בו מאחור" (ההדגשה שלי - ר.פ.א.).

עפ"י דו"ח השמאי מכוניתו של הנתבע נפגעה בכל החזית כולל שני הפנסים הראשיים הקדמיים. כמו כן במכוניתו של הנהג נפגעו שני הפנסים הראשיים האחוריים.

לאור האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי הנהג לא סטה מנתיב לנתיב בעקבות סטייתה של הנתבעת אלא הוא נסע מלכתחילה בנתיב השמאלי לפני הנתבע.

הנהג מסר גרסה עקבית ולפיה הוא הספיק לעצור מבלי שפגע במכוניתה של הנתבעת לפני שנפגע מאחור ע"י הנתבע.

בעדותה הספונטאנית בחקירה ראשית העידה הנתבעת: " נסעתי... פניתי לנתיב שמאלי שמוביל לפ"ת הרגשתי חבטה עצומה מאחור..." (עמ' 9 משורה 22 לפרוטוקול, ושוב בשורה 31), דבר התומך בגרסת הנהג ולפיה נהדפה מכוניתו על מכוניתה של הנתבעת וכי הוא לא פגע בה אלא כאשר נפגע מאחור ונהדף פגע בו מאחור.

גרסה זו עולה גם עם הודעותיה ולפיהן היא נסעה ולפתע הרגישה מכה מאחור.

בחקירתה הנגדית העידה לראשונה כי: