פסק-דין בתיק א 16088/04

רקע :

1.    התובעת הינה חברת ביטוח, שביטחה את רכבה של הגב' דינה כהן. ביום 9.8.00 נסעה הגב' כהן עם רכבה באילת, כשרכב הנתבע, מר אופיר בלנגה פגע בה מאחור. בגין תאונה זו הוגשו שתי תביעות: הגב' כהן תבעה את נזקיה העקיפים בבית משפט לתביעות קטנות והמבטחת, היא התובעת שבפני, הגישה תביעה זו מכח סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, בגין הסכומים ששילמה לגב' כהן.

2.    ביום 2.12.04 קבעה כבוד השופטת פלינר, אשר דנה בתיק זה לפני, כי פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות יצר מעשה בית דין בכל הקשור לאחריות לתאונה. לענין זה נקבע כי התאונה ארעה באחריותו של הנתבע, עקב אי שמירת מרחק.

3.    גם בבית המשפט לתביעות קטנות וגם בפני, התגונן הנתבע בין השאר בטענה, שנאלץ לסטות ממסלולו בשל חדירת רכב צד ג, נהוג בידי גב' לימור מליחי, לצומת. לפיכך, גם בבית המשפט לתביעות קטנות וגם כאן הגיש הנתבע הודעת צד ג כנגד הגב' מליחי. בבית משפט לת"ק לא התגוננה הגב' מליחי ובפסק הדין שם נקבע, בהעדר הגנה מצד ג, כי הנתבע רשאי להפרע ממנה. גם בתיק זה אין כתב הגנה מטעם צד ג, והיא אף לא התייצבה לדיונים שהיו בתיק ביום 16.11.04 וביום 23.11.05. יום לאחר הדיון האחרון הגיעה לידי הודעה, שנשלחה בפקס בשעות אחה"צ של יום 22.11.05, לפיה עקב מחלה של ביתה, לא תוכל הגב' מליחי להופיע לדיון והיא מבקשת לדעת מהו הנושא שלשמו הוזמנה לדיון וכן מבקשת לקבוע מועד חדש לדיון. יצויין, כי בתיק בית המשפט נמצאת הודעת צד ג ששלח ב"כ הנתבע, אשר חזרה בציון "לא נדרש", ועל כן לא ברור אם צד ג קיבלה את הודעת צד ג והזימון לדיון הראשון. לדיון השני ברור שקיבלה זימון, לאור הודעת הפקס ששלחה.

לאור קביעת כבוד השופטת פלינר, נותרו להכרעה שאלת הנזק וטענות נוספות שהעלה הנתבע, כפי שיפורט להלן, בענין חבות המבטחת לשלם למבוטחת.

טענות התובעת :

4.    לטענת התובעת, היא שילמה למבוטחת, מכח חבותה על פי הפוליסה, סך של 30,000 ש"ח, בהתאם לפוליסה ולהמלצת השמאי, וזאת - ביום 21.8.00. בנוסף נשאה בשכר טרחת השמאי (בסך 400 ש"ח), ובתשלום עבור רכב חלופי וגרירה (סך של 1,575 ש"ח). שרידי הרכב נמכרו בסך של 15,000 ש"ח, ומכאן ש סך כל תשולמי התובעת למבוטחת היו 19,568 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. לתיק צורפה חוות דעת של השמאי, מר אברהם דרומר, תוספת לחוות דעתו (הכוללת הבהרות לנוכח שאלות שהעלה הנתבע), צילומי הנזק של הרכב, קבלות, רשיון רכב (ע"ש ליפשיץ עפרה) ויפוי כח של גב' דינה כהן לביצוע שינוי במרשם כלי הרכב נושא תביעה זו, מיום 13.8.00 (להלן - יפוי הכח), פירוט תשלומים על פי הפוליסה, פוליסת הביטוח של הגב' כהן והודעת המבוטחת לתובעת, לגבי התאונה.

לטענת התובעת, לאור הקביעה בנושא האחריות לתאונה, היא זכאית לתשלום נזקיה, כמפורט לעיל, מאת הנתבע.

5.    יצויין, כי בחוות דעת השמאי נקבע, כי הנזק הגולמי לרכב התובעת מגיע לשיעור של 44% מערכו. מאחר שמדובר ברכב יד שלישית, שקרוב למועד המבחן השנתי ושאובחן בו תיקון קודם בכנף אחורית שמאלית, הומלץ למבוטחת שלא לתקן את הרכב, להסכים להעמדת שוויו על סך של 30,000 ש"ח ולמכרו לא מתוקן. המבוטחת הסכימה וערך הרכב לפיצוי הועמד על 30,000 ש"ח.

טענות הנתבע :

6.    א.   הרכב המבוטח לא היה בבעלות המבוטחת במועד התאונה, אלא בבעלות עפרה ליפשיץ, כעולה מרשיון הרכב שצורף. לפיכך לא נגרם כל נזק למבוטחת, ואם שילמה לה התובעת, עשתה כן כמתנדבת והיא אינה זכאית לכל פיצוי מאת הנתבע.

ב.    המקסימום שיכלה התובעת לתבוע הוא סכום הנזק שנגרם לרכב בתאונה. מדובר בסך של 12,232 ש"ח (ללא מע"מ. 14,433 ש"ח כולל מע"מ), בהתאם להערכת השמאי. ה"תרגילים הפיננסיים" להם טוענת התובעת אינם מענינו של הנתבע ואין הוא בר תביעה בגינם. לא היה מקום להכריז על הרכב כ"אובדן גמור להלכה".

ג.    הסכום שהוערך על ידי השמאי מוכחש. הכנף האחורית השמאלית נפגעה בתאונה קודמת. חלק מהחלפים חושבו על ידי השמאי לפי מחיר לחלק חדש, בעוד היה מקום - לאור גילו של הרכב (שנת ייצור 1993), להסתפק בחלקים משומשים, או לכל הפחות - תחליפיים.

ד.    התובעת חייבת לנכות מהסכום הנתבע את דמי ההשתתפות העצמית שגבתה מהמבוטחת.

ה.   השמאי כלל בתחשיביו מע"מ ומאחר שמדובר בתושבת אילת, שקרוב לודאי היתה מתקנת את הרכב באילת, לא היה מקום לכלול מע"מ בתחשיב הנזק.

ו.    אחד מתנאי פוליסת הביטוח הוא שלנהג ברכב יהיה רשיון נהיגה בתוקף. במועד התאונה נהגה ברכב בתה של המבוטחת. לא הוכח שהיה לה רשיון נהיגה בתוקף.

ז.    השמאי מצא כי לרכב נגרמה ירידת ערך של 15%, אלא שלפי דוח ועדת ששון, ירידת הערך המקסימלית האפשרית היא של 12% ומכאן שגם בנקודה זו, ניפח השמאי את השמאות כדי להגיע ל"אבדן להלכה", ניפוח שאין הנתבע חייב לשאת בו.

ח.   שכר טרחת שמאי אינו חלק מהוצאות חברת הביטוח ולכן אינו בר שיפוי בתביעת תחלוף.

דיון :