פסק-דין בתיק א 160038/02

סיפור המעשה כרוך בשמו של אחד, חיים קובוס, אשר לטענת התובעים תיווך בינם לבין הנתבע בעסקת הלוואה וברבות הימים נעלם, בהותירו את הצדדים חלוקים בשאלת עצם קיומה.

להלן העובדות בקצירת האומר

1.         מר חיים קובוס (להלן: "קובוס") והתובע 1 (להלן: "התובע") ניהלו עסקים במשותף, ובין השאר היו הבעלים של בית קפה ברח' יהודה המכבי בתל אביב.

2.         לטענת התובע, במהלך שנת 1999 פנה אליו קובוס בדרישה  כי הלה יתן הלוואה לנתבע בסך - 47,500 ש"ח. התובע טוען, כי על פי הסכם ההלוואה הובטח לו כי תשולם לו ריבית בשיעור של 2,500 ש"ח בחודש.

3. לדברי התובע, בתחילת שנת 2000 העביר לנתבע במזומן סך של  47,000 ש"ח. לשם הבטחת החזר קרן ההלוואה, משך קובוס שיק בחתימת ידו על סך 50,000 ש"ח לפקודת התובעת 1, שהינה אחותו של התובע (להלן: "השיק"). התובע טוען, כי דרש שהנתבע יהיה ערב בחתימתו לשיק שנמשך ע"י קובוס, ולכן חתם הנתבע על גב השיק. כמו-כן, דרש מהנתבע העתק צילומי של תעודת הזהות  ורשיון הנהיגה שהיו ברשותו.

4. השיק לא כובד על ידי הבנק הנמשך, בשל הגבלת חשבונו של קובוס, כתוצאה מחובות כבדים שהצטברו בו, אשר בעטיים נמלט זה האחרון מן הארץ.

5. התובע טוען, כי פנה לנתבע בדרישה להשבת הסכום הנקוב בשיק, אולם הנתבע התעלם מדרישתו. על-כן, טוענים התובעים, כי יש לחייב את הנתבע בתשלום סכום השיק, העומד על 50,000 ש"ח נכון ליום 11.12.00.

6. הנתבע בתצהירו מכחיש קיומו של קשר כלשהו בינו לבין התובעים וטוען, כי מעולם לא נערך הסכם הלוואה ביניהם, ומעולם לא ערב בחתימתו  לשיק אשר נמשך על ידי קובוס.

7. כמו-כן, מכחיש הנתבע כי מסר לתובע צילום מתעודת הזהות שלו וטוען, כי ההעתק המצוי בידו של התובע הנו צילום של תעודת זהות ישנה, אשר הוחלפה בשנת 1997 וניתנה לקובוס לצורך אחזקת מניה בנאמנות בחברה, שאותה התכוון קובוס להקים לצורך ניהול  עסקו

8. הנתבע גורס, כי אין לתובעים כל עילה כלפיו וטען, כי האחרונים מנסים להשית עליו את חובו של קובוס כלפיהם.

טענת הזיוף

6. במהלך הדיון בקדם המשפט, שהתקיים בפני כב' הש' רונן, התגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לשאלת אמיתות החתימה המתנוססת על גב השיק. על -כן, שומה עלי בראש ובראשונה להכריע בטענת זיוף חתימתו של הנתבע.

7. בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, נאמר מפי כב' הנשיא שמגר כהאי לישנא:

"הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אומנם חתימתו... כלל זה נובע מכך, שנטל השיכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוונטי - כמו כתב הערבות בענייננו - חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על פי המסמך, והיא בגדר "עמוד התווך של התובענה".

(שם, בעמ' 261-262).

ובהמשך ציין כב' הנשיא שמגר כי: