פסק-דין בתיק א 15977/03

מבוא

1.      התובעת, ילידת 09.05.1972, נפגעה בתאונת דרכים ביום 16.08.1999 בעת שישבה כנוסעת ברכב הנהוג על ידי הנתבעת 1.

2.      הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והמחלוקת הינה בשאלת הנזק לרבות שאלת הקשר הסיבתי שבין הפגיעה למצבה הרפואי של התובעת.

3.      מטעם התובעת העידו מר דוד צרפתי עובד שירות התעסוקה,  מר ריאד אבו ארקיה בעלה, הגב' נהאיה אבו ארקיע בת דודתה של התובעת אשר עבדה אצלה, והתובעת עצמה.

מטעם הנתבעות העיד החוקר מר בועז אליאס אשר ערך מעקבים מוסרטים אחרי התובעת.

הפגיעה והנכות הרפואית

4.      התאונה ארעה בעת שהתובעת ישנה במושב האחורי של הרכב ולצידה שניים מילדיה. הרכב בו ישבה התנגש ברכב אחר שנסע על הכביש.

5.      התובעת וילדיה פונו באמבולנס לבית חולים העמק בעפולה. על פי הרשום בתעודת חדר המיון התלוננה התובעת על כאבים בברך ימין, היא נבדקה ושוחררה לביתה.

6.      בהמשך פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי בשל תלונות על כאבים בגב ובברך ימין. ביום 27.09.1999 אושפזה בבית החולים הלל-יפה, במהלך האשפוז עברה בדיקת CT אשר הדגימה פריצת דיסק L4-L5 מימין. ביום 29.09.1999 התובעת שוחררה לביתה עם המלצה לביצוע ניתוח.

7.      ביום 19.11.1999 אושפזה התובעת בשנית בבית החולים, בדיקת CT של עמוד שדרה מתני הדגימה בקע דיסק בגובה L5-S1 עם לחץ על שורש העצב. במהלך האשפוז עברה ניתוח לכריתת דיסק L5-S1 וביום 25.11.1999 שוחררה התובעת לביתה.

8.      ביום 08.09.2000 נערכה בדיקת CT מותני שהדגימה בלט דיסק מרכזי ימני בגובה L5-S1. כעבור כשנה, לאחר שהתובעת התלוננה על כאבי גב תחתון המקרינים לרגל ימין בוצעה בדיקת MRI אשר תחילה פוענחה כדיסק פרוץ בגובה L4-L5, ובהמשך פוענחה כבלט דיסק L5-S1 אחורי.

9.      ביום 02.01.2001 עברה התובעת ניתוח נוסף לשחרור הידבקויות וכריתת דיסק L4-L5 מימין, ואושפזה עד ליום 08.01.2001. סך הכול הייתה התובעת מאושפזת 17 ימים. 

10.    לתובעת ניתנו תעודות אי כושר עד ליום 25.02.2001 וסך הכול 18 חודשים ו-9 ימים. מאז התאונה התובעת לא שבה לעבודתה.

11.    בהסכמת הצדדים מונה ד"ר חנן טאובר כמומחה בתחום האורטופדי.

12.    התובעת נבדקה על ידי ד"ר טאובר לראשונה ביום 21.06.2001. המומחה ראה לציין כי מעיון בסיכומי המחלה ובפענוחים של בדיקות ההדמיה עולה שאירע בלבול באשר לגובה פריצת הדיסק מכיוון שלתובעת יש 6 חוליות מותניות במקום 5 (לומבליזציה של S1). לדעתו הדיסק הפרוץ וההידבקויות היו למעשה בגובה L5-S1.

13.    בסיכום חוות דעתו קבע ד"ר טאובר כי לתובעת נותרה הגבלת תנועה בינונית בעמוד השדרה המותני המקנה לה נכות בשיעור 20% על פי סעיף 37 (7) ב' למבחני המל"ל. להערכתו התובעת לא תוכל לחזור לעבודתה כפועלת חקלאית.

המומחה ציין כי על אף שבדיקת התובעת נערכה רק 5 חודשים לאחר הניתוח השני, מניסיונו הוא יכול לומר כי חולים אשר עברו פעמיים ניתוחי דיסק מותני באותו הגובה ואף כריתת דיסק נוספת בגובה מעל, נותרים עם מגבלת תנועה בינונית שאינה משתפרת באופן משמעותי עם הזמן.

14.    בתשובה לשאלות הבהרה ששלחו הנתבעות, במסגרתן הועלתה השאלה האם מועד הבדיקה לא היה מוקדם מידי, השיב המומחה כי אמנם בדרך כלל מקובל לקבוע מצב סופי רק כעבור כשנה ממועד הניתוח האחרון, אך עם זאת הסיכוי לשיפור בתנועתיות אצל התובעת קטן מאוד לאור מצבה. בעקבות תשובותיו ביקשה ב"כ הנתבעות כי בית המשפט יורה על בדיקה חוזרת של התובעת. כב' השופט בכר אשר דן בתיק בראשיתו דחה את הבקשה.

15.      ד"ר טאובר זומן לחקירה על חוות דעתו.

16.    במסגרת חקירתו נשאל המומחה בנוגע לאפשרות שהפגיעה נגרמה כתוצאה מנפילה או מעבודת התובעת בקטיף חקלאי, אשר הצריכה כיפוף מתמיד. המומחה השיב כי לאור גילה של התובעת הוא מייחס את פגיעתה לתאונה בלבד. ראה בעמ' 53-54 לפרוטוקול:

"את שואלת האם זה נכון שהמנגנון שגורם לפריצת דיסק טראומטית יכול להיות על ידי הפעלת כוח חזק, כמו נפילה מלמעלה, אני משיב לך שצריך להבין את השתלשלות העניינים בפריצת דיסק טראומטית במיוחד אצל אישה צעירה בת 27. כאשר אצל אנשים מבוגרים יותר בגין 40 + יש כבר שינויים ניווניים משמעותיים ולכן אפילו התכופפות פשוטה יכולה לגרום לפריצת דיסק. אצל התובעת שהייתה צעירה, קרוב לוודאי שנגרם נזק ראשוני בתאונה ובהדרגה הדיסק הזה נפרץ וזה תהליך שלוקח זמן...