פסק-דין בתיק א 159660/02

התביעה המונחת בפני הינה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזק שארע בעקבות תאונה למשאית מ.ר. 19-286-93 ביום 17.10.01.

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1, שהיתה, לטענת התובעים, המבטחת של המשאית בפוליסה לביטוח מקיף לתקופה שבין 1.11.00 ועד 31.10.01, וכנגד סוכן הביטוח.

הנתבעת דחתה את תביעת התובעים מן הטעם שמועד התאונה לא קמה יריבות בין מי מהתובעים, לבין הנתבעת, מאחר והתובע 1, המבוטח על פי הפוליסה, מכר את המשאית לתובע 2, ועם ביצוע המכירה פקעה הפוליסה בהיותה חוזה אישי שאינו ניתן להעברה בהעדר הסכמת הנתבעת, ואילו התובע 2 אינו המבוטח או המוטב, ולפיכך דין התביעה כנגדה להידחות.

מכאן שהשאלה המרכזית הן העובדתית והן המשפטית הינה, מי מן התובעים היה בעליה של המשאית ביום התאונה ב - 17.10.01.

דיון:

התובע 1 היה הבעלים של המשאית אשר נמכרה על ידו לתובע 2. העסקה עוגנה בזיכרון דברים עליו חתמו התובעים, ולראיה הוצג צילום זיכרון הדברים בפני בית  המשפט.

לעניין זה עלי לציין כבר בשלב זה כי בפני בית המשפט לפחות שתי גרסאות של אותו זיכרון דברים, כשהמקור מעולם לא הוגש ולא הוצג בניגוד לכלל הראיה הטובה.

מזיכרון דברים זה עולה לפחות על פניו, כי התובע 1 מכר את המשאית לתובע 2 בסכום של 85,000 ש"ח, שהיה אמור להיפרע

ב - 15 תשלומים חודשיים על סך 5,665 ש"ח. עוד סוכם כי העברת הבעלות במשאית תבוצע עם גמר התשלום האחרון.

מן הראיה עולה שעם החתימה על זיכרון הדברים, הועברה המשאית מהתובע 1 לחזקתו של התובע 2, שהקפיד לשלם התשלומים כסדרם ואף למעלה מזה.

לציין כי פוליסת הביטוח עליה נסמכת התביעה שבפני נותרה על שם טפירו עמוס בלבד, ולדברים משקל נכבד, שכן בצילום אחר של זיכרון הדברים שהוצג, עולה כי הוסף לו משפט נוסף במוסד כלשהו בלתי ידוע, בכתב יד שונה לחלוטין מכתב היד שבמסמך גופו, ובמשפט זה נאמר:

" כמוכ' בטוח הרכב יהיה על שם בעל הרכב עד להעברת הבעלות"

על יסוד משפט זה ועל יסוד הטענה כי משלא שילם התשלום האחרון עובר לתאונה, ומשלא הועברה הבעלות משם התובע 1 לשם התובע 2, לא נשתכללה מכירת המשאית לכדי גמר, ולפיכך משנותרה בבעלותו של התובע 1, והוא המבוטח על פי הפוליסה, קמה חבות על הנתבעת 1 לשלם את תגמולי הביטוח בגין האובדן שנגרם בתאונה.

סעיף 33 לחוק המכר, תשכ"ח 1986, קובע כי הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות.

סעיף 8 (א) לחוק קובע כי מסירת הממכר תהא בהעמדת הממכר לרשות הקונה.

אין חולקין כי המשאית הועמדה לרשותו של התובע 2 עם חתימת זיכרון הדברים, אולם טוען ב"כ התובעים כי הוסכם בין הצדדים שהבעלות תעבור רק עם סיום תשלום התמורה, ולפיכך, משלא שולמה התמורה במלואה, לא עברה הבעלות והפוליסה בעינה עומדת.

דא עקא, שמחומר הראיות ומן העדויות עולה כי  במקרה שבנדון שולמה התמורה במלואה ו/או לחילופין נותר לתשלום סכום זניח בלבד, בסך של כ - 1,000 ש"ח לערך.

ובמה דברים אמורים: לגרסתו של התובע 1, כשכבר בשלב זה אומר כי עדותו לא מצאה הד בליבי, נמצאתי למדה כי התשלומים שקיבל מאת התובע 2 היו מגובים בקבלות, ברם, קבלות אלה לא הוצגו בפני בית המשפט למרות שהתובע 1 התחייב להמציאם (עמ' 10 ש' 10-9). וגם תשובותיו באשר לסכומים שקיבל מעת לעת מאת התובע 1 היו מתחמקות, שכן, מסתבר כי התשלומים היו בסכומים משתנים, אולם, כאמור, לא הוצגה כל קבלה להוכחת התשלומים מחד ויתרת חוב, אם היתה קיימת, מאידך.

לעומת זאת העיד התובע 2, אבישי, כי יתכן ומסר לחוקר ששילם סכום חד פעמי של 49,000 ש"ח, ואת היתרה אמור היה לפרוע מרווחיו בעבודה במשאית, ומעדות שגבה ממנו החוקר עולה כי בשעתו מסר שסיים לשלם את  כל התשלומים עבור המשאית.