פסק-דין בתיק א 159/04

תביעה כספית שבבסיסה מחלוקת בדבר האחריות ושיעור הנזק כתוצאה מאירוע שריפה ושני אירועים של חדירת מים למרכזית טלפונים.

העובדות הצריכות לעניין

1.         התובעת בצעה עבור הנתבעת עבודות בניה במתחם בית החולים "הגליל המערבי" בנהריה ( להלן: "בית החולים"). התובעת הגישה חשבון סופי בגין בצוע העבודות, בסך של כ-100 מליון ש"ח. החשבון אושר אך קוזז ממנו סכום של 3,389,831 ש"ח ללא מ.ע.מ. בגין נזקי מים ושריפה, שנגרמו לנתבעת במהלך ביצוע העבודות.

נזקי המים מתייחסים לשני אירועים שונים עליהם נעמוד בהמשך.

אירוע השריפה, שהוא האירוע המרכזי, התרחש ביום 6.2.2002, לטענת הנתבעת, עקב גץ שהועף ממדורה שהודלקה על ידי עובדי התובעת כדי לחמם חבית זפת. השריפה כילתה עד היסוד את ביתן מס' 5 בבית החולים (להלן: " הביתן"). באותה עת, שימש הביתן את מחלקת נפרולוגיה וכלי דם ובנוסף, היו מאושפזים בביתן כ-40 חולים במחלקת שיקום וסיעוד מורכב. חולים אלו חולצו מהביתן במהלך השריפה.   

2.         המחלוקת בין הצדדים היא בכל המישורים - אחריותה של התובעת לנזקי השריפה ולנזקי המים, והיקף הנזק שנגרם לבית החולים בעקבות אירועים אלו, וכפועל יוצא מכך, הסכום שהיתה הנתבעת רשאית לקזז מחשבונה של התובעת. 

התובעת טענה כי הקיזוז נעשה שלא כדין, ודרשה לחייב את הנתבעת במלוא הסכום שקוזז. הנתבעת טענה, כי הסכום שקוזז מחשבונה של התובעת, משקף את הנזקים שנגרמו בשל אירועי המים והשריפה.

מאחר שהתובעת היתה מבוטחת בתקופה הרלוונטית, התייצבה חברת הבטוח של התובעת מאחוריה, כמי שבסופו של יום תיאלץ לשפותה בגין הסכומים שיקוזזו מהחשבון, בהתאם להכרעת בית המשפט בתיק זה. מבטחתה של התובעת אינה צד פורמלי בתיק, אך רוחה מנשבת בהליכים אלו, בא כחה התייצב לצד ב"כ התובעת בכל הדיונים ואף הגיש סיכומים מטעמה בנושא השריפה.  

כאמור, הנתבעת כבר קיזזה את סכום נזקי השריפה והמים מחשבונה של התובעת, ולכן התהפכו היוצרות, כך שהמזיק הוא התובע והניזוק הוא הנתבע. מהותית, אין בהיפוך תפקידים זה, כדי לשנות מהותה של התביעה שבפנינו, כתביעה על נזקי מים ושריפה.

3.         הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת שמאים, ולאחר מכן, הגיעו להסכמה דיונית כי לא יישמעו עדויות וחקירות, ובית המשפט יתן פסק דינו על פי החומר שבתיק, ולאחר הגשת סיכומים מטעם הצדדים (הצדדים לא הגיעו להסכמה כי בית המשפט יפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט).

משהוגשו סיכומי הצדדים, אין לי אלא ליתן פסק הדין.

חדירת המים למרכזיה

אירוע המים הראשון

4.         האירוע הראשון מיום 8.1.2002 אינו שנוי במחלוקת, לא במישור האחריות ולא במישור הנזק.

רצפת הקומה הראשונה באגף החדש שהוקם, נשטפה או הוצפה (סעיף 7 לתצהיר יחיאלי), או שהייתה דליפה של מים מצינור ביוב שהותקן בתקרה מעל המקום בו הוצבה המרכזיה. בהקשר זה, ראה מכתב חברת תדיראן למר יחיאלי מיום 11.2.2002, שבו נאמר כי הטכנאי שהגיע לאתר זיהה נזילת מים לתוך ארון הפריפריה במרכזת, כאשר המים נזלו מכיוון צינור בתקרה מעל למרכזיה (צורף כנספח לחוות דעת שחם, נספח ח' לבקשת רשות להתגונן של הנתבעת). עקב כך ניזוקה המרכזיה וחברת "תדיראן תקשורת" חייבה את הנתבעת בסכום תיקון המרכזיה בסך של 46,978 ש"ח כולל מ.ע.מ. סכום זה אושר על ידי מר דורון יחיאלי, מנהל הפרוייקט מטעם התובעת, כך שאין מחלוקת לגביו. 

אירוע המים השני

5.         האירוע השני התרחש כשלושה שבועות מאוחר יותר, ביום 29.1.2002. לטענת הנתבעת, התובעת ביצעה בדיקה של מערכת המתזים (ספרינקלרים) בקומה הראשונה וכתוצאה מכך, חדרו מים למרכזיה. "תדיראן תקשורת" חייבה את בית החולים בסכום של 223,095 ש"ח כולל מע"מ (נספח ג' לתצהיר יחיאלי) וסכום זה קוזז מחשבונה של התובעת. התובעת חלקה על אחריותה לאירוע ועל סכום החיוב וטענה כי תדיראן גבתה סכום מופרז ומופרך מבית החולים.

התובעת לא חלקה על כך שבסוף חודש ינואר 2002 התבצעה בדיקה של מערכת המתזים, וכי במהלך הבדיקה התפוצץ אחד הצינורות והקומה הוצפה במים. אלא, שלטענתה, אירוע זה לא קשור לתקלות ולנזקים שארעו למרכזיה. זאת, מן הטעם שהמרכזיה נעטפה בניילונים, והוזזה מהמקום בו נמצאה בעת האירוע הראשון  (סעיף 14 לתצהיר יחיאלי).

סמיכות הזמנים בין הצפת המים בקומה הראשונה לבין הנזק שנגרם למרכזיה, מדבר בעד עצמו. לשמאי לנגהאוז ולטכנאי "תדיראן" שביקרו במקום, מייד לאחר שהתקבלו התלונות על שיבושים בעבודת המרכזיה, לא היה ספק כי הנזק נגרם בשל רטיבות שחדרה למרכזיה. המהנדס סלוצקי, מטעם התובעת, הגיע למקום לראשונה ביום 14.2.2002, כך שלא יכול היה לבחון את הדברים ב"זמן אמת". מאזן ההסתברויות מביא אפוא למסקנה כי הנזק שנגרם למרכזיה מקורו בחדירת מים עקב מעשיה או מחדליה של התובעת.

למעלה מן הצורך אומר, כי גם אם האירוע השני לא גרם כלל לחדירת מים, הרי שברור כי למרכזיה נגרם נזק עקב חדירת מים, כך שלכל היותר, המדובר בנזק נוסף שנתפתח עקב האירוע הראשון, ובכל מקרה, יש לייחס האחריות לתובעת.