פסק-דין בתיק א 1589/97

א. פתח דבר

1.         על פי כותרת כתב התביעה - מהותה "מקרקעין, הסגת גבול" והסעד המבוקש: "צו מניעה, סעד הצהרתי".

2.         שמונה הם לכאורה הנתבעים, אולם למעשה התנהלה נגד הנתבעת 3 גריידי כרמלה ונגד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן.

התביעה נגד הנתבעים 1,2, נמחקה. הם הצהירו, כי יקבלו על עצמם כל החלטה (עמ' 14 לפרוטוקול).

נתבעים 5,6, עוז (באמצעות עו"ד רונאל פישר) הודיעו, כי יקבלו עליהם הר כגיגית כל החלטה שתינתן בתיק זה (עמ' 23, 24 לפרוטוקול).

נתבעים 7,8 מכרו דירתם וזכויותיהם לנתבעים 5,6, (הם הוספו לתביעה בזמנו על פי החלטת השופטת צ'רניאק - אולם ברור שאינם בעלי ענין עוד).

3.         כבר בשלב זה אציין, כי התביעה הזו, מהווה הליך אחד מתוך מספר הליכים, שחלקם הוזכר במהלך הדיון, ואף אוזכר; ונראה, כי קיימים הליכים נוספים בערכאה זו או אחרת אשר כולם נסובים סביב ענין מהותי אחד (הזכות לבנות על גג הבית המשותף בבעלות המתדיינים), " תוך "עטיפתו" של הדיון בעילות חוקיות שונות הבאות כל אחת בגדרה של ערכאה דיונית אחרת." (כדברי השופט ד"ר מודריק בהחלטתו"  מיום 10.2.98.)

הדברים אמורים במחלוקות בין בעלים של ארבע הדירות בבית משותף - מחלוקות המעכירות את האווירה, ומעצימות בעיות, והדרך לפתרונן נאטמה;  ניתן היה על ידי "הקשבה לזולת" ביישוב הדעת וקיומו של רצון טוב מינימלי להגיע להסדר,  היינו מתן המבוקש באופן אמיתי וראוי לכל אחד מהבעלים של הדירות  הסדר אשר יהא בו כדי לאזן בין זכויות נוגדות  והשכנת יחסים נאותים  של שכנות ראויה  ללא צרות עין.

4.         נשוא המחלוקת בתביעה שבפנינו הינו בניה על ידי בעלי הדירות בבית משותף הנמצא ברמת גן ברחוב רננים 3 (להלן: "הבית"). בבית ארבע דירות בשתי קומות: שתי דירות בכל קומה.

הצדדים להתדיינות שבפנינו הינם בעיקרון, בעלי הדירות בבית, אמרתי "בעלי הדירות בעיקרון" משום שלגבי דירה מסוימת התחלפו הבעלים, ולגבי דירה אחרת, למעשה אין מחלוקת נטושה עם הבעלים (בשלב זה).

5.         למען הסדר הטוב יצויין, כי התביעה הוגשה על ידי הולצמן גם נגד רמי ואירית ארזי (שהיו בעלים רשומים של הדירה בצד דרום בקומה עליונה - מעל הולצמן) ונגד שלמה ועפרה עוז אשר  רכשו את דירתם של ארזי;

וכן נגד דקל ותמר גווילי (בעלים של הדירה בצד צפון בקומה ראשונה - בצמוד להולצמן).

אולם עיקר המחלוקות נטושות בין יחזקאל הולצמן התובע, שהינו הבעלים של דירה בקומה הראשונה - התחתונה (בצד הדרומי), (להלן: " הולצמן"); לבין כרמלה גריידי שהינה הבעלים של דירה בקומה השניה -העליונה (בצד הצפוני) (להלן: " גריידי").

התביעה הוגשה אף נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת  גן (להלן: " הוועדה").

6.         הולצמן, בכתב תביעתו המתוקן עותר ליתן צו מניעה שיצווה על כל הנתבעים (למעשה כל בעלי הדירות בבית)  כדלקמן:   

"20.     ...

א. (1) להימנע מלהשתמש באיזשהו חלק משטח הגג, מעבר למה שנדרש כדי לממש את זכויות הבניה שלהם על הגג, היינו שטח גג מעל:

(א) 11.5 מ"ר, בתוספת שטח הנדרש אך ורק לקירוי המדרגות הפנימיות - שאינו נכלל בחישוב שטחי הבניה (דהיינו, חלק הגג שגובהו עד 1.20 מטר מפני הגג) - לכל דירה, בעבור חדר יציאה לגג.

(ב) לחדרים למתקנים טכניים לבנין ו/או מתקנים נוספים על הגג - לא יעלה סך כל שטח הגג שינוצל עבור כל דירה על 10% משטח גג הקומה הראשונה. (סך כל שטח הגג עבור כל דירה, לענין זה, הינו: השטח שצוין בסעיף 20 א.(1)(א), בתוספת החלק של כל דירה: בחדרים למתקנים הטכניים ובמתקנים הנוספים, ובתוספת רבע משטח חדר המדרגות הכללי של הבית.

(2) להימנע מלבנות, לכל אחת מהדירות, על הגג, ואם נבנה - להרוס: