פסק-דין בתיק א 158365/02

1.    בפברואר 2002 הגיש הבנק התובע (להלן: " הבנק"), תביעה כנגד הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת") ו-5 הערבים לחובותיה, בגין חובה של הנתבעת לבנק שלמועד הגשת התביעה עמד על סכום של 119,064  ש"ח. 

ב-21.4.2002 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, כנגד הנתבעת  וכנגד הנתבעים 2 ו-3.

הנתבעים 4 -6, בקשו רשות להתגונן כנגד תביעת הבנק והרשות ניתנה.

הנתבעים 2 ו-3 - שניהם רופאים במקצועם, ניהלו בסניף קריית מלאכי של הבנק חשבון משותף על שמם. הם גם  מייסדיה של הנתבעת  ובעלי המניות בה, ועם פתיחת חשבונה באותו סניף, ב-9.7.1995, חתמו שניהם על ערבות להבטחת חובותיה והתחייבויותיה כלפי הבנק.

שבועיים לאחר מכן, ב-25.7.95 חתם הנתבע מס' 4 על ערבות מוגבלת לסכום של 100,000 ש"ח  להבטחת חובותיה והתחייבויותיה של נתבעת זו לבנק, ובתאריכים: 2.8.95 ו-10.8.95 חתמו על ערבות זהה גם הנתבעים 5 ו-6 (בהתאמה).

כפי שנראה בהמשך, מצב דברים זה שבו הנתבעים 2 ו-3 מנהלים באותו סניף של הבנק הן חשבון "פרטי" משותף והן חשבון של חברה פרטית שהיא בבעלותם ובשליטתם המלאה,   מבלי שהדבר יובא למודעות מלאה של הנתבעים 4 -6, הוא שעומד בבסיס טענותיהם של נתבעים אלה, כלפי הבנק.

2.    על הנתבעת 1 ועל חשבונה בסניף קריית מלאכי של הבנק, ידוע רק מעט.

לדברי מר שינדלר אשר שימש מנהל הסניף מ-1997 והעיד לבנק, חשבון הנתבעת 1 שרת את הקליניקה לרפואת שיניים של הנתבע 2.

לדברי מנהל הסניף שקדם לו - מר לחיאני שהעיד אף הוא לבנק - הנתבעת 1 בכלל עסקה ביבוא מזון אורגני מאיטליה.

ואשר לחשבון הנתבעת 1 בסניף - בכתב התביעה אין מידע ביחס לאשראים שנתבעת זו קבלה מהבנק עד ל-19.7.1999 , במועד זה, לפי הנטען בכתב התביעה, העמיד הבנק לרשות הנתבעת הלוואה בריבית ניידת בסכום של 84,000 ש"ח שלא נפרעה במועדים הקבועים לכך, והיא המקור העיקרי לחוב שבגינו הוגשה התביעה כאן.

ואולם, התמונה שמצטיירת מחקירתו של מר לחיאני, "מעט" שונה מאופן הצגת הדברים בכתב התביעה.

העד אישר שההלוואה הזו, מיולי 1999 (להלן:" ההלוואה החדשה") כבר ניתנה לצורך " סידור החשבון" של הנתבעת, משום שהלוואה קודמת שהועמדה לרשותה " הייתה בפיגור"  - פרוטוקול מ-14.7.2004 עמ' 6. דפי החשבון שהוצגו על ידי הבנק, מצביעים על כך שיום לאחר שהועמדה ההלוואה החדשה, כספיה שימשו לסילוק פיגור בסכום לא מבוטל של 44,000 ש"ח.

הנתונים הללו חשובים לענייננו, בין היתר, משום שמחומר הראיות עולה שבמשך כל השנים שחלפו מאז שהנתבעים חתמו על ערבותם, ועד שנדרשו לפרוע את חובה של הנתבעת- ככל הנראה לראשונה רק בנובמבר 2001 -  לא נשלחו להם על ידי הבנק כל דיווחים שהם בקשר למצב חשבונה של נתבעת זו.   

המסקנה הזו עולה הן מתצהיר גילוי מסמכים של הבנק, והן מהעובדה שכדי לעמת את הנתבעים עם טענתם שהם לא היו מודעים לכך שהערבות עליה חתמו, נועדה להבטיח את חובות הנתבעת  - כל שהיה בידי הבנק להסתייע בו בחקירה הנגדית של הנתבעים, להוציא כתבי הערבויות עצמם, הוא מכתב הדרישה הנ"ל מנובמבר 2001.

3.    ומי הם הנתבעים. 

הנתבע 4 הוא בעל עסק של מכבסה.

הנתבע 5 הוא בעל עסק של נגריה וקרוב רחוק של הנתבע 2 (האמהות של השניים בנות דוד);

אין פרטים ביחס לנתבע מס' 6 שכנגדו ניתן פסק דין שבוטל, אבל בדיון שהתקיים ב-14.7.2004 הודיעו באי כוח הצדדים שלאור מצב בריאותו של נתבע זה הם הגיעו להסכמה לפיה "כל מה שיקבע לגבי שני הנתבעים שנמצאים כאן היום יחול גם לגביו" (פרוטוקול עמ' 2).

הדעת נותנת שלאף אחד מהנתבעים הללו אין זיקה לפעילות העסקית של החברה - בין שבמסגרתה נוהלה הקליניקה של הנתבע 2, ובין שהיא עסקה ביבוא מזון אורגני או בשניהם. במובן הזה אין תימה בכך שהנתבעים טוענים כי הופתעו להיווכח שנעשו ערבים לחובות של חברה - הנתבעת 1. ואכן,  איזה אינטרס היה להם לערוב לחובותיה.