פסק-דין בתיק א 158163/02

מבוא

1.         לפני תביעת התובעת, ילידת 14.3.62, בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בתאונה שארעה ביום 2.9.96. (להלן: " התאונה ").

2.         התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה -1975.

3.         אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות. המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.

4.         פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של התובעת והמומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, ד"ר משה אנגלנדר, מומחה אף אוזן גרון (להלן: " המומחה"). כן קראתי את תצהיר עדותה הראשית של התובעת, חוות דעת המומחה, והמסמכים שהוגשו ע"י שני הצדדים.

            כמו כן שמעתי את סיכומיהם בעל פה של ב"כ בעלי הדין, בתום ישיבת יום 27.11.05.

גובה הנזק

האם נותרה לתובעת נכות לצמיתות

5.         התובעת נפגעה בתאונה, בעת שחצתה את הכביש. לפתע, רכב נהוג ע"י הנתבע 1 פגע בתובעת והדפה על מכסה המנוע, ומשם הוטחה, לטענתה, עם ראשה על שמשת הרכב.

6.         ממקום התאונה הועברה התובעת לבית החולים "הלל יפה" בחדרה. התובעת נבדקה בחדר המיון ובוצעו לה צילומים של עמוד שדרה צווארי, וכן צילום גולגולת אשר אבחן כי לא נגרם שבר לגולגולתה. בבדיקה שבוצעה ע"י האורתופד נמצאה רגישות בעמוד שדרה צווארי. התובעת שוחררה מבית החולים עם הוראות להמשך מנוחה במשך חמישה ימים, טיפול רפואי ומעקב אורתופד קופת חולים.

7.         כפי שעולה ממסמך רפואי שנערך ע"י אורתופד קופת חולים לאומית, ד"ר ויסק, התובעת נבדקה על ידיו ביום 10.9.96, והתלוננה כי היא סובלת " ...עדיין כאבים בגב עליון ובראש".  ביום 13.9.96 שבה התובעת ונבדקה ע"י ד"ר ויסק בגין כאבים לאורך עמוד שדרה צווארי וגבי. ד"ר ויסק קבע לתובעת אובדן כושר עבודה מיום 10.9.96 ועד ליום 13.9.96.

הרישום הקרוב הבא נערך ע"י ד"ר ויסק ביום 8.12.00, דהיינו, למעלה משנה לאחר התאונה.

8.         מהמסמכים הרפואיים שהוצגו בפניי, עולה כי התובעת התלוננה לראשונה בפני מי מרופאיה, על ירידה בשמיעה ועל טנטון, וזאת בסמוך לפני יום 11.1.01, מועד בו בוצעה לה בדיקה אודיולוגית.

9.         בד בבד, התלוננה התובעת באותה תקופה על כאבים בעמוד שדרה מותני, והיא עברה מספר טיפולים פיזיותרפים.

10.       התובעת עתרה למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדי, אף אוזן גרון ובתחום הפסיכיאטרי. המותב הקודם שדן בתיק נעתר לבקשת התובעת ומינה את המומחה לבדיקת התובעת בתחום א.א.ג.לא נעתנתה בקשת התועת למינוי מומחים נוספים.

11.       ביום 23.7.03 נבדקה התובעת ע"י המומחה, אשר בחוות דעתו מיום 3.9.03 קבע כי אין קשר בין תלונות התובעת לתאונה.

12.       המומחה הגיע למסקנה זו, בין היתר, לאחר שמצא כי אין זה סביר כי התאונה גרמה לירידה בשמיעה, (ירידה שבכל מקרה אינה מקנה נכות). כן מצא המומחה כי אין זה סביר כי התאונה גרמה לטנטון, וזאת מהטעם כי התובעת התלוננה לראשונה על כך בחלוף למעלה מ - 4 שנים ממועד התאונה.

            המומחה הגיע למסקנה זו גם לאור הנחתו (השגויה), כי לא נגרמה לתובעת חבלת ראש.

13.       בישיבת יום 27.11.05 נחקר המומחה על חוות דעתו. במהלך החקירה נתן המומחה טעמים שונים לתלונותיה של התובעת, טעמים שאינם נובעים מהתאונה.