פסק-דין בתיק א 158/07

בקשה לדחיית התביעה על הסף.

1.         ענייננו בשתי חלקות גובלות: התובע ושני אחיו הם הבעלים הרשומים של חלקה 58 (חלקה 8 זמני בהליכי ההסדר). הנתבעים הם הבעלים הרשומים של חלקה 42 (חלקה 7 זמני בהליכי ההסדר).

התובע בתביעה דנן עותר לפסק דין הצהרתי לפיו  הוא הזכאי להרשם כבעלים בשטח של 2,925 מ"ר בחלקה 42, בהתאם לתשריט שצרף לתביעתו (להלן: " השטח שבמחלוקת"). בכתב התביעה טען התובע כי הוא מחזיק בשטח שבמחלוקת מזה עשרות בשנים.

הנתבעים טענו כי הם המחזיקים בשטח שבמחלוקת עשרות בשנים, ועתרו בכתב ההגנה לסילוק התביעה על הסף. לאחר אין ספור בקשות למתן ארכה, הגיש התובע תגובתו לטענות אלו.

כעת, משהגישו הצדדים טיעוניהם, נחה דעתי כי דין התביעה להדחות על הסף. אנמק את מסקנתי.

2.         התביעה שבפנינו היא, למעשה, תביעה לתיקון הרישום שנעשה בהליכי ההסדר. הליכי ההסדר החלו בשנת 1960 וכמקובל, הגישו הצדדים המעונינים תזכורות תביעה והצביעו בפני פקיד ההסדר על גבולות החלקה הנתבעים על ידם. התובע ואחיו דרשו בתזכורת תביעה מספר 550 מתאריך 15.6.60 את חלקה מספר 8 זמני ותבעו שטח של 25 דונם. ואילו מורישיהם של הנתבעים דרשו בתזכורת תביעה מספר 297 מתאריך 29.5.63 את חלקה מספר 7 זמני ותבעו שטח של 11 דונם. נספר כי גם המדינה תבעה זכויות בחלקה 7 זמני.

בסופו של דבר, ולאחר בירור זכויות שנערך בביתו של מוכתר הכפר בדיר-אל-אסד, פורסם לוח הזכויות  ביום 13.12.65. חלקה 7 זמני נרשמה בשלמות על שם הנתבעים ומורישיהם וקיבלה את המספר 58 וחלקה 8 נרשמה בשלמות על שם התובע ושני אחיו וקיבלה את המספר 42.

המקרקעין נרשמו בלשכת רישום המקרקעין בשנת 1966. התביעה דכאן הוגשה ב-24.1.07, דהיינו, 41 שנה לאחר תום הליכי ההסדר.

3.         סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: " פקודת ההסדר") הקובע כי " הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום, אם אין בפקודה זו הוראה אחרת לענין זה", וסעיף 125 (א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קובע " רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969."

אשר על כן, על מנת לתקוף  את הרישום שנעשה בהליכי הסדר, התביעה צריכה להכנס ל-ד' אמות סעיפים 93-97 לפקודת ההסדר. לא נטען בכתב התביעה כי מדובר בטעות סופר או בהשמטת זכות או בתיקון הפרשי מדידות (סעיפים 95-97 לפקודת ההסדר), כך שלמעשה, הטענה היחידה העומדת לתובע היא כי " רישומה של זכות בפנקס הושג במרמה" (סעיף 93 לפקודת ההסדר).

ברם, כל שנאמר בכתב התביעה הוא " התובע טוען כי ככל הנראה נפלה טעות במפת הגוש ו/או בוצעה הטעיה בסימון הגבולות בעת הליכי ההסדר..." (סעיף 9 לכתב התביעה). טענת תרמית טעונה פרטים - תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אלא שהתובע סתם בכתב תביעתו ולא פירט למי הוא מייחס את ההטעיה שהביאה לטעות,  וכיצד באה הטעות או ההטעיה לידי בטוי, כך שעל פניו, כתב התביעה אינו מגלה עילה. ובכלל, לא סגי בטענה סתמית של "טעות" או "הטעיה" על מנת לפתוח הליכי ההסדר מחדש, כאילו לא היו דברים מעולם.

4.         דין התביעה להידחות גם מחמת התיישנות. לוח הזכויות פורסם בשנת 1965, הרישום נעשה בשנת 1966 והתביעה דכאן הוגשה 41 שנים לאחר מכן.

התובע טען כי תקופת ההתיישנות טרם חלפה, מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, המאריך את תקופת ההתיישנות אם " נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן...".

דין הטענה להדחות משני נמוקים: במישור הדיוני - התובע לא העלה את הטענה לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, לא בכתב התביעה ולא בכתב תשובה, כך שאין לו פתחון פה דיוני להעלות טענה להארכת תקופת התיישנות - ע"א 7261/97 שרבני נ. חברת האחים שבירו בע"מ, פ"ד נד (4) 464 (2000). ולגופא של טענה - התובע היה מודע להליכי ההסדר והיה עליו לדעת אודות רישום המקרקעין, כך שיכול היה בשקידה סבירה לגלות "בזמן אמת", או סמוך לאחר הרישום, מה שטח החלקה שנרשם בסופו של יום על שמו ועל שם שני אחיו.

אציין כי התובע צירף לכתב תביעתו את נסח הרישום של חלקה 58, ומשום מה, שטח החלקה נמחק בטוש שחור. בעקבות החלטתי מיום 19.11.07 המציא התובע נסח רישום ממנו עולה כי השטח הרשום של חלקה 58 הוא 15,628 מ"ר. אכן, יש פער של כתשעה דונם וחצי מהשטח של 25 דונם שנתבע על ידי התובעים בתזכורת התביעה בהליכי הסדר, אך אין בכך להעיד על "טעות" של פקיד ההסדר, שהרי גם לשיטת התובעים השטח "החסר" כביכול, הוא שלושה דונם בלבד, ולא תשעה וחצי. הצדדים גם לא צירפו נסח רישום של חלקה 42 כך שלא ניתן לדעת מה השטח שנרשם לבסוף על שם הנתבעים מתוך השטח של 11 דונם שנתבע על ידם בתזכורת התביעה.

מכל מקום, נוכח המסמכים שצורפו לתעודת עובד ציבור של פקיד ההסדר, ברי כי תביעות הצדדים נבדקו בשעתו לגופן, התוצאה הוקראה בבית מוכתר הכפר, וכאמור, התובע לא הצביע על כל סיבה המצדיקה "פתיחת" הליכי ההסדר.

5.         התובע טען כי יש לדחות טענת ההתישנות נוכח הלכת ע"א 6906/00 ענבטאוי נ' דר (דרויש), פ"ד נו(5) 280 (2002). 

דין הטענה להידחות. הלכת ענבטאוי עניינה ביחסי מוכר-קונה ובנאמנות שביושר  שנוצרת על ידי המוכר לזכות הקונה - וראה, בדומה, ע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן, פ"ד נז(5) 49 (2003); ע"א 2907/04 סופיוב נ' עזבון סופיוב (ניתן ביום 13.6.2007). לא זה המקרה שבפנינו.

6.         בשולי הדברים אציין כי הנתבעים 1-7 טענו כי התובע נקט בשעתו כנגדם בהליך בבית משפט השלום בעכו בת.א. 4281/01 וכי ביום 6.7.03 ניתן פסק דין, שבמסגרתו ניתנה אפשרות לתובע לפנות לבית המשפט המחוזי בתביעה תוך 90 יום. לכן, משהגיש התובע תביעתו ארבע שנים לאחר פסק הדין, במקום תוך 90 יום, יש למחוק התביעה גם מטעם זה.