פסק-דין בתיק א 158/05

1.         התובעת, ילידת 16.10.65, הגישה נגד הנתבע תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לה עקב תאונה מיום 7.12.88.

2.         הנתבע הינו קיבוץ המאוחד כאגודה שיתופית (להלן: "הנתבע" ו/או "הקיבוץ").

3.         התובעת היתה במועדים הרלבנטיים חברת קיבוץ והיא בתם של חברי קיבוץ.

4.         ביום 7.12.88 נפגעה התובעת בתאונת דרכים בעת טיול בצ'ילה, עת הועפה מרכב בו נסעה. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובעת  נזקי גוף.

5.         בתביעתה טוענת התובעת כי על הנתבע לפצות אותה על הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה וזאת מכוח התחייבותו המפורשת של הנתבע לעשות כן ו/או מכוח היותה חברת קיבוץ ועקרון הערבות ההדדית ו/או מכוח התרשלותו.

6.         הנתבע הקדים וטען כי התביעה נגדו התיישנה ולגופו - כי אינו אחראי לנזקי התובעת (שהוכחשו על ידו).

7.         בשלב ראשון נקבע הדיון בשאלת האחריות בלבד.

8.         בתצהיר עדות ראשית שהגישה התובעת היא טענה רק כי הנתבע הפסיק לדאוג למחסורה מסוף שנת 1996 וכי בכל ענייניה טיפל אביה, ברוך אמית.

9.         ברוך אמית פירט בתצהירו את השתלשלות העניינים מאז התאונה כדלקמן:

-                     בעקבות התאונה אושפזה התובעת בצ'ילה ושבה לישראל/לקיבוץ בינואר 1989.

-                     התובעת התגוררה בקיבוץ, שדאג לכל מחסורה, לרבות דיור, כלכלה וצרכים רפואיים.

-                     ביחד עם הנתבע נבדקה האפשרות להגיש תביעה נגד הנהג שנהג ברכב במועד התאונה ונגד חברת ההשכרה של הרכב ונעשתה פניה לעורכי דין לקבלת יעוץ בענין. הנתבע נשא בהוצאות הייעוץ המשפטי.

-                     ביום 30.10.93 נתקבלה החלטה שלא להגיש תביעה נגד הנהג.

-                     התובעת עברה תהליך שיקום, במסגרתו למדה טיפול בשיטת אלכסנדר.

-                     ביום 1.10.96 נחתם הסכם בין התובעת לבין הנתבע לפיו יצאה לחופשה מיוחדת מהקיבוץ.

-                     בסיום החופשה דרש הנתבע כי התובעת תחזור לקיבוץ ומשלא חזרה - סרב לדאוג לצרכיה.

ברוך אמית ציין בתצהירו כי הנתבע קיבל על עצמו התחייבות לדאוג לכל צרכיה של התובעת, ללא קשר למעמדה בקיבוץ. לאור התחייבות זו הוא הסיר מעצמו כל דאגה והפסיק לטפל בנושא התביעה נגד הנהג וכי בנסיבות אלה זכאית התובעת לפיצויים מאת הנתבע.

10.        השתלשלות העניינים אצל הנתבע:

10.1      בישיבת מזכירות הנתבע ( שפרוטוקול שלה צורף כנספח ו' לתצהירו של מר אמית) נדונו אפשרויות הגשת תביעה בצ'ילה ובישראל , כאשר נסקר גובה הפיצויים שניתן לקבל, סיכויי ההצלחה של התביעות והגביה והעובדה שיש להגיש את התביעה לפני דצמבר 1993 - מועד ההתיישנות על פי החוק בצ'ילה. בסיום נרשם כי "על המזכירות לקבל החלטה בענין זה, לאור הבהרת האפשרויות העומדות בפנינו, בדיחה עם סיגל".