פסק-דין בתיק א 157396/02

מבוא

1.         בפניי תביעה לתשלום פיצויים בסך 300,000 ש"ח בגין ליקויי בנייה בביתם של התובעים בישוב לפיד.

2.         התובעים היו חברים בעמותת זפ ( להלן: "העמותה") שזכתה בהקצאת קרקע בלפיד לצורך הקמת 549 יחידות דיור צמודות קרקע. העמותה היתה ייזמית הפרוייקט כולו. העמותה היא שיזמה את ההתקשרות בין חבריה לבין הנתבעת, שהיא חברה משכנת. התקשרות זו נועדה לאפשר לעמותה לזכות בהקצאת הקרקע לפרוייקט, הואיל ומינהל מקרקעי ישראל דרש כי הפרוייקט יבוצע על ידי חברה משכנת. בפרוייקט היתה מעורבת בתחילה חברת דנהאוז ייזום והשקעות בע"מ ( להלן: "דנהאוז"), עימה התקשרה העמותה לצורך ביצוע הפרוייקט. דנהאוז מצידה התקשרה עם חברת סולל בונה בניה ופיתוח בע"מ ( להלן: "סולל בונה") בהסכמים לביצוע הבניה. לימים הפכה דנהאוז לחדלת פרעון וחדלה לשלם את חובותיה לקבלנים ששכרה, ובהם המפקחים על הבניה והעוסקים בבניה בפועל, שנטשו את העבודה. הסכסוכים בין כל המעורבים בבניית הפרוייקט בלפיד, בקשר לאחריות לליקויי הבניה ולהתחשבנות בין כל המעורבים בפרוייקט, מעסיקים מאז את בתי המשפט.

3.         ביום 15.2.1994 התקשרו התובעים עם הנתבעת בהסכם לבניית יחידת דיור במגרש מס' 203 בישוב לפיד ( להלן: "הסכם הבניה").

            בניית ביתם של התובעים נעשתה תחת ניהול ופיקוח של העמותה, אשר שכרה לשם כך בעלי מקצוע שונים ובהם אדריכלים, מתכננים ומפקחים. במקביל, שכרה דנהאוז את שירותיה של חברת דגן מהנדסים שירותי הנדסה ובניה בע"מ לצורך מתן שירותי פיקוח וניהול של הפרוייקט. דנהאוז התקשרה גם עם חברות שונות לביצוע עבודות הפיתוח והתשתית בפרוייקט (ראה המבוא להסכם הבניה).

            אין חולק כי הנתבעת לא עסקה בתכנון הבניה, אלא התחייבה לספק לתובעים שירותי בניה בלבד. כמו כן, לפי ס' 9(ד) להסכם הבניה נקבע כי פיתוח החצר הוא באחריות התובעים. בס' 4(ו) להסכם הבניה אישרו התובעים כי עבודות הפיתוח באתר לא יבוצעו על ידי הנתבעת.

4.         בחודש אוגוסט 1996 נכנסו התובעים לגור בביתם. כבר בחורף של שנת 1997 החלו להתגלות בביתם ליקויי רטיבות חמורים, אשר הלכו והחריפו עם השנים. הנתבעת שלחה בעלי מקצוע שונים כדי לנסות ולפתור את הבעיות שנתגלו, אך הנסיונות לא צלחו. התובעים שכרו את שירותיו של המהנדס ארז אריה, שבדק את ליקויי הבניה והעריך את עלות תיקונם בסכום של 70,434 ש"ח לפי עלות לקבלן.

5.         בכתב התביעה טוענים התובעים כי הם זכאים לפיצויים כדלקמן:

עלות תיקונים לתובעים (תוספת של 50% לעומת עלות לקבלן)-       105,651 ש"ח.

נזקים לרכוש שנפגע מעובש-                                                       20,000 ש"ח.

הפסד ימי עבודה-                                                                       8,400 ש"ח.

עלות שיפוצים זמניים שכבר בוצעו-                                             14,000 ש"ח.

דמי שכירות ראויים בגין חדר שיצא משימוש מחמת עובש וצחנה- 18,000 ש"ח.

עוגמת נפש-                                                                                50,000 ש"ח.

ירידת ערך-                                                                               80,000 דולר.

6.         התביעה הוגשה נגד הנתבעת לבדה. התובעים לא תבעו את המעורבים בתכנון, בבניה ובפיקוח, וגם לא את העמותה שייזמה את הפרוייקט, ואשר התובעים נמנו על חבריה.

            הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי המכוונת נגד סולל בונה וטללי הנגב בע"מ, מי שביצעו את הבניה בפועל (למעשה, טללי הנגב בע"מ היתה קבלן משנה של סולל בונה והיא הצטרפה להליך המשפטי בשלב מאוחר יותר), נגד משרד האדריכלים חיים כהן ויגאל ליפשיץ ( להלן: "כהן ליפשיץ"), בהיותו אדריכל הפרוייקט אשר הכין את תוכניות האדריכלות בפרוייקט ואת תוכניות העבודה, ונגד גורמים נוספים, שנמחקו מההליך המשפטי תוך כדי ניהולו.

            כהן ליפשיץ הגישו הודעה לצד רביעי המכוונת נגד רוברט קרוק ואלי עתיר, להם הם מייחסים את האחריות לתכנון הפיתוח והניקוז של הפרוייקט בכלל, ותכנון פיתוח וניקוז החצר בביתם של התובעים בפרט.

7.         לאחר הגשת התביעה מינה בית המשפט כמומחה מטעמו את מהנדס הבנין ושמאי המקרקעין צבי רון.