פסק-דין בתיק א 157089/02

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים נפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975  (להלן:" חוק הפיצויים").

התובע, בועז פרלמן (להלן: "התובע"), יליד 1970, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 19/7/01.

הנתבעות הודו בחבות והמחלוקת הינה, בשאלת גובה הנזק בלבד.

מהות הפגיעה והנכות

2.         לאחר התאונה, התובע אושפז להשגחה בבית חולים זיו, עקב תלונות בדבר כאבי ראש וכאבי גב. צילומים שנעשו, פוענחו כתקינים והתובע שוחרר לביתו. התובע המשיך להתלונן על כאבי גב תחתון ועליון. בבדיקת C.T  מיום 20/01/02, נמצא בלט דיסק L5-S1 .

3.         פרופ' יצחק אוטרימסקי,  אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט,  קבע בחוות דעתו, מיום 8/11/02, במ/1 (להלן: "חוות הדעת הראשונה") כי בבדיקה " נמצא תפקוד שילדי תקין עם טווח תנועות מלא ותקין של עמוד השידרה המותני. בדיקתו הנוירולוגית היתה תקינה, ללא סימני גירוי שורשיים. צילומי עמוד שידרה מותני מה- 14.5.02 היו תקינים כמו צילומי בדיקת ה- CT . בליטת הדיסק בגובה L5-S1   הינה ללא משמעות מכאנית אינה גורמת לתמונה קלינית בהתאמה. בליטת הדיסק הינה לצד ימין בעוד הפרעת הזרמים לפרקים הינה לצד שמאל".

4.         בתשובה לשאלות הבהרה, מיום 8/1/03, ציין פרופ' אוטרימסקי כי "בלט דיסק הינו ממצא נורמלי ותקין".

5.         לאור תעוד רפואי בדבר התקף נוסף של כאבי גב שהוביל לניתוח שאיבת דיסק, הופנתה לפרופ' אוטרימסקי שאלת הבהרה בדבר הצורך בבדיקה נוספת. בתשובתו מיום 23/11/04 ציין פרופ' אוטרימסקי כי על פי התיעוד שהוצג בפניו, התובע  היה בטיפול ממועד התאונה ועד ליום  4/2/02, וכי עתה, מדובר בכאבי גב שהחלו ביום 16/6/04, דהיינו, שנתיים וארבע חודשים לאחר סיום הטיפול שלאחר התאונה. פרופ' אוטרימסקי ציין כי: " לאור הנ"ל נראה לי כי תאונת הדרכים התרחשה תוך כדי מהלך שינוי דיסקיאלי מותני, כאשר תרומתה היתה מזערית, אם בכלל...בדיקתי מחדש את הנפגע לא תיצור בהכרח קשר בין המאורעות של הפגיעה בתאונה והניתוח שלוש שנים מאוחר יותר. בדיקתי יכולה לתרום לבדיקת מצבו הגופני נכון לעכשיו ובאם קיימת נכות לאחר הניתוח". 

6.         בהחלטתו מיום 20/1/05, הורה כב' השופט בכר כי התובע, ישוב ויבדק, פעם נוספת, על ידי המומחה.

7.         בחוות דעתו העדכנית, מיום 4/9/05 , שב פרופ' אוטרימסקי וקבע כי בדיקתו הגופנית של התובע כולל תפקוד שילדי ועצבי, נמצאה תקינה וכי לא נמצאה נכות אורטופדית צמיתה, בגין התאונה.  פרופ' אוטרימסקי הוסיף וציין כי התובע סובל משינויים ניווניים ללא כל קשר לפגיעתו בתאונה וכי : "גם לפי מהלך העניינים וגם לפי תשובת ה- M.R.I מה-29 לאוגוסט 2004 שמתארת "שינויים ניווניים במפרקים בין החוליות ובמרווחים הדיסקליים" סבל משינויים ניווניים בעמוד שידרה מותני בעיקר בגובה 1 S - 5 L . התקף ראשון של כאבים היה לאחר תאונת הדרכים, התקף שהיה קצר, והתקף שני מעל לשנתיים לאחר סיום הטיפול בהתקף הראשון וגם הוא טופל בשאיבה דיסקיאלית עם הטבה מהירה וחזרה מלאה ומהירה לעבודה ולתפקוד".

8.         פרופ'  אוטרימסקי, נדרש לחקירה על חוות דעתו. בעדותו  ציין פרופ' אוטרימסקי כי "שינויים ניוונים הם לרוב, לא כתוצאה מתאונה" (עמ' 7 לפרוטוקול) ובהמשך:  "לגבי התאונה, הפגיעה היא באזור מסוים והתלונות הן באותו אזור. הייתי מצפה שהפגיעה תהיה בדרגת חומרה מסוימת. כלומר, שהצילום או המיפוי יראו משהו. שיהיו כאבים באזור. כל הדברים האלה, לא היו. לא היו תלונות לגבי עמ"ש מותני. אותו בלט דיסק שנמצא תקין לחלוטין, יכול להיות לכל אחד מאיתנו, נמצא חצי שנה אחרי זה. גם הכאבים היו באזור הפוך לבלט. התמונה אינה חבלתית קלאסית שגורמת לפריצה של דיסקוס. כך זה נראה, מבחינה מקצועית". כשנשאל המומחה האם יתכן שהשינויים הניווניים שנמצאו בבדיקת ה- M.R.I  בשנת 2004, הינם תוצאה של התאונה משנת 2001, השיב כי הסבירות לכך נמוכה ביותר (עמ' 7 לפרוטוקול). המומחה הוסיף והסביר כי לא מצא הגבלה בתנועת עמוד השידרה, לא בבדיקה הראשונה ולא בבדיקתו השנייה ולפיכך קבע כי לא נותרה נכות (עמ' 8 לפרוטוקול).

9.         שבתי ועיינתי בחוות הדעת שניתנו על ידי פרופ' אוטרימסקי, תשובותיו לשאלות הבהרה וחקירתו הנגדית, ולא מצאתי כי מסקנתו בדבר העדר נכות צמיתה בגין התאונה, נסתרה. ראשית אציין, כי אין בידי לקבל טענות התובע  כי המומחה  "כלל לא בדק אותי" או כי "פיתח כלפי "אנטי" וביסס קביעתו על " שיקולים זרים" (סעיף 4 לתצהיר התובע, ת/3).  ההנחה היסודית היא כי מומחה מטעם בית המשפט, פועל ביושר, הגינות ובתום לב, ראה לענין זה, רע"א 600/96 אדרי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון נב, 658; רע"א 6116/97, ד"ר שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, תק-על 97 (3), 1051; רע"א 7265/95, גלדשטיין נ' בראל, פ"ד נ (3) 214 . לא זו בלבד שהנחה זו, לא נסתרה והמומחה עומד בחזקתו כי ביצע מלאכתו ביושר ובהתאם למיטב שיקול דעתו המקצועי אלא שהתרשומת שנערכה על ידי המומחה, בעת הבדיקה, במ/4, סותרת את טענות התובע כי המומחה כלל לא בדק אותו.

עוד יצויין כי פרופ' אוטרימסקי, לא שלל בעדותו את נכונות הרישומים שנערכו על ידי ד"ר הורוביץ, הרופאה המטפלת בקופת החולים, אשר מצאה, בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה, רגישות והגבלה בתנועה של עמוד השידרה המותני אלא שעצם העובדה שבעבר, נמצאה הגבלה בתנועה, אין בה כדי לשלול את ממצאי בדיקתו של המומחה, אשר בבדיקתו, לא מצא הגבלה בתנועת עמוד השידרה המותני. פרופ' אוטרימסקי לא שלל את תלונותיו של התובע והממצאים שנמצאו בבדיקתו בתקופה שלאחר התאונה ואף ציין בעדותו כי "אם אני צריך לקבוע את מה שקבעתי, על סמך ספר חוקים אחר , המרכיב הסובייקטיבי , יתן משהו. יש כל מיני דברים. אני בא לקבוע דברים, על סמך דברים אובייקטיביים יותר או קרוב לאובייקטיבי ואם אין לי שום סממן כזה, אין לי יכולת לקבוע נכות" (עמ' 8 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה, נוכח העובדה שבבדיקת המומחה, לא נמצאה הגבלה בתנועות עמוד השידרה ולאור קביעת המומחה כי השינויים הניווניים שהודגמו בבדיקת M.R.I בשנת 2004, אינם קשורים לפגיעה תולדת התאונה, ראיתי לאמץ חוות דעתו של המומחה על פיה לא נותרה לתובע נכות צמיתה, בגין התאונה.

            הפסד השתכרות בתקופת אי כושר לעבודה         

10.        התובע עבד, עובר לתאונה כ-Regional Director    בחברת  Israel BMC software    והיה אחראי במסגרת תפקידו, על השיווק והפעילות העיסקית של החברה   בישראל, יוון, קפריסין ותורכיה. לאחר התאונה, אושרה לתובע תקופת אי כושר לעבודה למשך 63 יום.

התובע ציין בתצהירו כי לאחר תקופת אי הכושר, שב לעבודתו אם כי בתחילה נמנע מנסיעות לחו"ל ואח"כ טס במחלקת עסקים בגין כאבי הגב מהם סבל. עדותו של התובע כי בתקופת אי הכושר, נעדר מעבודתו, נתמכה באישור מיום 31/5/03, חתום על ידי מר חורחה וילדבאום, חשב השכר של החברה, ת/4, אשר ציין כי התובע נעדר מהעבודה, למעט כמה פגישות אליהן הופיע, עקב פניה מיוחדת מהנהלת החברה. בחקירתו הנגדית, הבהיר העד כי מדובר היה בסך הכל, בכשלוש עד חמש פגישות (עמ' 20 לפרוטוקול).

11.        תקופת אי כושר של כחודשיים, הינה סבירה בנסיבות העניין, מה גם שהמומחה אישר כי התובע סבל לאחר התאונה מהתקף כאבי גב ולא שלל את סבירות ונכונות הממצאים שתועדו על ידי הרופאה המטפלת, בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה.

12.        אשר להפסד שנגרם בתקופת אי הכושר לעבודה, טענותיו של התובע, לא הוכחו  כדבעי.