פסק-דין בתיק א 15707/04

1.         בפניי שתי תביעות הדדיות בגין נזקים שנגרמו לרכביהם של הצדדים בעקבות תאונת דרכים.

התאונה ארעה ביום 10.1.04 בצומת הכבישים 40 ו-1 באזור רמלה, כאשר כל צד טוען כי הנהג השני חצה את הצומת באור רמזור אדום. 

2.         לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם ועיינתי בחומר הראיות שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה רובצת על התובע בתביעה העיקרית, מר יודיצקי יורי, וזאת מהנימוקים כדלקמן:

            ראשית - עדותו של התובע בבית המשפט לא עמדה בקנה אחד עם ההודעה שנמסרה על ידו במשטרה, וגם לא עם האמור בתצהיר עדות ראשית שלו ( ת/1 ).  בתצהירו מסר כי נכנס לצומת כשהרמזור המורה לכיוון נסיעתו היה ירוק. במשטרה מסר כי הרמזור הירוק התחיל להבהב כשהוא התקרב לצומת, ואילו בחקירתו הנגדית בבית המשפט מסר כי כשנכנס לצומת הבחין שהרמזור מהבהב ( ראה עדותו בעמ' 8 ש' 12-13 לפרוטוקול ).

            שנית - עדותו של נתבע מס' 1 מר אריה ברקול ( להלן "הנתבע" ) לגבי נסיבות ארוע התאונה היתה הגיונית, עקבית ונחושה ועמדה במבחן החקירה הנגדית, להבדיל מעדות התובע מר יודיצקי יורי שהיתה הססנית והתעוררו בה סתירות ותמיהות.

יתרה מכך, התובע הפגין חוסר התעניינות מוחלט בעת מסירת עדותו של הנתבע בבית המשפט, כאשר רוב הזמן נשען על הספסל הקדמי כשהוא מרכין את ראשו בידיו והיה שקוע בעצמו, ונדמה היה כאילו אין בינו לבין המשפט ולא כלום. מצב דברים זה אינו עומד בקנה אחד עם מצבו של אדם המעוניין להוכיח את צדקתו ולהפריך את הטענות המופנות נגדו על ידי "יריבו".

שלישית - הוכח כי התובע לא הכיר את האזור שבו ארעה התאונה ונסע על פי הוראות טלפוניות שניתנו לו במהלך הנסיעה על ידי חברו, לעומת הנתבע שהכיר את מקום ארוע התאונה היכרות טובה.

רביעית - הוכח כי התובע היה בנסיעה מתמשכת לקראת חציית הצומת במהירות של כ-80 קמ"ש, ואילו הנתבע עמד לפני התאונה בהמתנה לפני רמזור אדום והחל בחציית הצומת לאחר התחלפות הרמזור לאור ירוק כדבריו. חציית צומת בנסיעה מתמשכת במהירות כנ"ל יכולה להתיישב יותר עם המסקנה בדבר חציית הצומת באור אדום מאשר רכב שהיה במצב של עמידה והמתין להתחלפות הרמזור לאור ירוק.

            ניסיונו של ב"כ התובע לערער את גרסתו של הנתבע על ידי הצגת התיזה שלפיה הוא התבלבל בין שני הרמזורים שהיו מוצבים לפניו, אחד שפונה שמאלה והשני שפונה ישר, נתקל בתשובה החלטית מטעם הנתבע שבה מסר:

" לחלוטין לא יכול להיות מצב כזה.......... אני הסברתי לחלוטין שזה לא יכול להיות. בנתיב שאני עמדתי הרמזור שמאלה הוא מול העיניים שלי ובשביל לראות רמזור אחר אני צריך להסתכל בכלל לכיוון אחר ולכן זה לא יכול להיות" ( עמ' 15 ש' 29 ועמ' 16 ש' 12-14 לפרוטוקול ).

3.         ובכן, חוסר היכרותו של התובע את המקום שבו ארעה התאונה, היותו בנסיעה מתמשכת במהירות של כ 70-80 קמ"ש, הרושם השלילי אשר הותירה עלי עדותו, והסתירות שהתגלו בין עדותו לבין הודעתו במשטרה ותצהירו, כל אלה הובילוני להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסתו ולמסקנה כי התובע הוא זה שחצה את הצומת ברמזור אור אדום.

4.         אמנם, מטעם התובע העיד אדם בשם מר גנאדי פינקלשטיין שנסע ביום התאונה אחרי רכב התובע על פי הנטען, אולם, לצערי, לא יכלתי לסמוך על עדותו הנ"ל של העד.

ראשית - התובע לא הזכיר את קיומו של העד הנ"ל עת מסר את הודעתו במשטרה למחרת יום התאונה. הדבר הינו תמוה לאור העובדה שמדובר בעד מרכזי שהיה בידו לסייע בהוכחת גרסתו של התובע.

ב"כ התובע הפנה ל"סימני מחיקות" לדבריו שמופיעים בחלק של "פרטי עדים לתאונה" בטופס ההודעה של התובע במשטרה, והעלה כל מיני השערות בקשר לכך, אולם, אין ספק כי בפני ב"כ התובע עמדה האפשרות לבדוק את המסמך המקורי ולעמוד על פשר העניין, ומשהדבר לא נעשה על ידו, ברי הוא כי לא ניתן לבסס מסקנה על סמך השערות בלבד. 

שנית - העד מסר כי המרחק בינו לבין רכב התובע היה כ- 50 מטר. לא השתכנעתי כי מהמרחק הנ"ל יכל העד להבחין במדויק בשלב בו חצה רכב התובע את הצומת ובאיזה מצב היה הרמזור באותה עת, הגם שבעדותו אישר מר פינקלשטיין כי בהערכה שלו קיים מרווח טעות של כמה מטרים ( ראה עדותו בעמ' 13 ש' 1-2 לפרוטוקול ).

שלישית - בתצהיר עדות ראשית שלו ( ת/4 ) מסר מר פינקלשטיין כי הרמזור החל להבהב ירוק כאשר התובע עבר את הצומת. אולם בעדותו בבית המשפט מסר כי הרמזור התחיל להבהב ירוק כשהתובע היה לפני הצומת ( ראה עדותו בעמ' 12 ש' 24 לפרוטוקול ). 

תמוה בעיני העובדה שהן העד והן התובע מסרו בתצהיריהם כי התובע נכנס לצומת ברמזור אור ירוק, אולם שניהם חזרו בהם מעדותם הנ"ל ומסרו בבית המשפט כי הרמזור התחיל להבהב לפני כניסת רכב התובע לצומת. שינוי הגרסאות הנ"ל עורר בליבי חשש של תיאום עדויות אשר השליך על המשקל שניתן לייחס לעדותו של העד הנ"ל. ובנוסף יש להדגיש כי עדותו של מר פינקלשטיין בבית המשפט עמדה גם בסתירה לעדותו של התובע במשטרה שנמסרה סמוך למועד ארוע התאונה.

אמנם העד מסר כי בהגיעו לקו העצירה בצומת, לאחר שהתאונה כבר התרחשה, האור ברמזור היה צהוב כדבריו. אולם, לאור הסתירות שהתגלו בעדותו ולאור מה שנאמר לעיל, לא יכלתי לצערי לסמוך על דבריו.

5.         ב"כ התובע העלה בסיכומיו שיטת חישובים לעניין מדידת מרחקים ביחס למהירות נסיעה, אולם, ללא תשתית ראייתית מקצועית לביסוס הטענות הנ"ל, לא ניתן להסתמך על טענות אלה לקביעת מסקנה משפטית.