פסק-דין בתיק א 15697/04

1.       התובעת ביצעה עבור הנתבעת עבודות פיתוח בבית ספר חטיבת ביניים בביר אל מכסור, לפי הסכם שנכרת ביום 29.7.01. התובעת טענה שחלק מחשבונותיה לא שולמו וכי היא זכאית לריבית פיגורים של החשב הכללי על חשבונותיה ששולמו באיחור. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, וניתנה רשות להתגונן, ובהתאם לכך הוגש כתב הגנה שכלל שתי טענות בלבד:

א.       הנתבעת טענה שטרם הגיע מועד תשלום בכספים לתובעת מכיוון שהוסכם בסעיף 5 ל"נספח ד' תנאי תשלום" כי "תשלום הרשות למשכ"ל מותנה בקבלת הכסף ממשרד החינוך ומפעל הפיס". לטענת הנתבעת, מכיוון שבעת הגשת התביעה טרם שוחררו או הועברו הכספים הרלבנטיים, טרם הגיע מועד פירעון הסכומים שנתבעו.

ב.       סעיף 6 לאותו נספח, שבו נאמר "כל פיגור בתשלומים ע"י הרשות המזמינה מעבר למוסכם יחייב את הרשות בתשלום ריבית פיגורים של החשב הכללי" הוא הוספה מאוחרת שאינה מוסכמת על הנתבעת והיה עליה להחתם בנפרד הואיל והיא תוספת בכתב יד, ומאחר שההוראה מחמירה איתה ומטילה עליה חיוב כספי, אין להוראה נפקות לגביה, בהיעדר חתימות מורשי חתימה כדין. על כן, אין לתובעת זכות לקבל "ריבית פיגורים  חשב".

טענות הנתבעת נטענות איפוא, ביחס לשתי התוספות בכתב יד באותו נספח ד' שהעתקו הוגש כת/2. בגין יתרת התביעה, בסך 245,446 ש"ח, ניתן פסק דין חלקי ביום 7.4.05.  

2.       לאור הטענות של הנתבעת, החלטתי ביום 31.7.05 כי על הנתבעת ליתן פרטים נוספים ומפורשים יותר בשתי שאלות. האחת, מה הסכומים שהתקבלו עד היום ממשרד החינוך וממפעל הפיס בקשר לפרוייקט נשוא התביעה, ומתי התקבלו. השניה, ציויתי על הנתבעת להגיש העתק החוזה המלא המצוי ברשותה והמחייב אותה לדעתה, כולל נספח ד' האמור. הפרטים לא הוגשו לפי החלטתי, וביום 22.9.05 נתתי הזדמנות נוספת לכך וביום 29.9.05 הוגשו פרטים מהם עלה שהנתבעת קיבלה עבור הפרוייקט 7,752,274 ש"ח, כמעט כולם עד 25.3.04, כחמישה חודשים לפני הגשת התביעה. כמו כן הוגש העתק ההסכם המחייב את הנתבעת לדעתה, וגם בהסכם זה מופיע אותו סעיף 6. דהיינו, המסקנה היא, וכך גם הסכים ב"כ הנתבעת, שאין בנמצא עותק חתום של ההסכם שאינו כולל את סעיף 6.

3.       התובעת אינה חולקת על תוקף סעיף 5 הנ"ל. כל שהיא טוענת הוא שאכן הגיע מועד התשלום משום שהכספים הועברו לנתבעת עבור הפרויקט הזה, אלא שהיא לא העבירה אותם לתובעת. ואכן, במהלך עדותו של גזבר הנתבעת, התברר, שבניגוד למה שהיה משתמע מטענות הנתבעת, כאילו, מדובר בפרוייקט סגור שבו הכספים מועברים לפרוייקט הזה ולא יוצאים ממנו, ומכיוון שהכספים לא הגיעו במסגרת הפרוייקט הזה, לא הגיע מועד התשלום, הנה הגיעו גם הגיעו כספים לכיסוי הפרוייקט הזה כולו, אלא שהתהליך היה אחר לגמרי. כך העיד הגזבר במפורש בעמ' 23:

ש.  אתה מסכים איתי שחלק מהתקציב הזה כפי שאתה העדת בעדות הראשית שלך הלך לפרעון של הלוואות והתחייבויות שיש למועצה כלפי אוצר השלטון המקומי ולכל מיני הוראות שנתתם כדי להבטיח שירותים חיוניים למועצה.

ת.  עובדתית זה נכון. אני רוצה להגיד עובדתית זה נכון שהכסף חולק לפי הסדר שבנק האוצר קבע. אבל חשבונות של חברה למשק שולמו גם מכספים אחרים שלא מיועדים למטרה הזאת. כך שבמצב של מועצה מאוזנת אין לכך חשיבות כי כולם מקבלים את הכסף.

מכאן, שכספים שהגיעו לפרוייקט זה הופנו לכיסוי התחייבויות אחרות של הנתבעת, וכספים ממקורות אחרים שימשו לתשלום הכספים המגיעים בפרוייקט זה. כל התמונה שהוצגה, כאילו יש להמתין לקבלת הכספים בפרוייקט זה, שווא יסודה. הכספים הגיעו ושימשו לכיסוי התחייבויות אחרות. אומר גזבר הנתבעת, מר אחמד חוגי'ראת, שבמצב של מועצה מאוזנת זה לא משנה כי כולם מקבלים את הכסף. קשה להסכים לכך, שכן גם במצב של מועצה מאוזנת, הנקיון הציבורי מחייב שכספים למים ילכו למים, כספים לחינוך ילכו לחינוך, כספים לבניית בית ספר ילכו לבניית בית ספר וכן הלאה, בדרך המאפשרת שקיפות ופיקוח על ההוצאות, אך בודאי שבמצב של מועצה בלתי מאוזנת, כפי שהמועצה נמצאת היום, עולה במלוא חומרתה השאלה לאן הלכו הכספים שהגיעו לפרוייקט הזה. לפי עדות הגזבר, הכספים הגיעו והלכו לכיסוי התחייבויות שאינן קשורות בפרוייקט. במצב זה חל האמור בסעיךף 28 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), לפיו:

היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי- קיומו.

סעיף 5 היה תנאי מתלה לזכותה של התובעת, ואם אכן לא הגיעו הכספים לפרוייקט, (טענה שאף היא לא הוכחה, שכן הגיעו כספים וחולקו לזכאים להם באופן שלא נותר חוב לאיש מלבד לתובעת) הרי היה זה מכיוון שהנתבעת מנעה את קיום התנאי, ואין היא זכאית להסתמך על אי קיומו. בצדק  מנע עצמו ב"כ הנתבעת בסיכומיו מלטעון שהכספים לא הגיעו או שלא הגיע מועד הפירעון של החובות לתובעת.

לפיכך, אני דוחה את הטענה של הנתבעת כאילו לא קיבלה ממשרד החינוך וממפעל הפיס כספים ולכן לא שילמה לתובעת.  

4.       מכאן, לטענה כי סעיף 6 שהוסף בכתב יד אינו מוסכם והוא תוספת מאוחרת. הטענה שמדובר בתוספת מאוחרת, משמעה שקודם נחתם ההסכם כשהוא אינו כולל את סעיף 6 ואחר כך הוסף סעיף 6 על ידי התובעת, מבלי שנכלל בחתימה. אני מבין שהנתבעת חזרה בה מטענה זו, אף אפילו לא חזרה מטענה זו, דין הטענה להידחות, שכן הנתבעת לא הציגה שום נוסח חתום של ההסכם שאינו כולל את סעיף 6. משמע, כאשר נפרדו הצדדים, איש איש לביתו לאחר חתימת החוזה, כבר היה החוזה כולל את סעיף 6. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה שהתובעת הציגה את נוסח החוזה שהועבר לה מהחברה למשק וכלכלה, שקיבלה את הנוסח שלה מהנתבעת, כפי שהעיד הגזבר, ונוסח זה כולל את סעיף 6.

כדי להסיר ספק, העיד מנהל התובעת שכאשר התכנסו הצדדים לחתום על החוזה, בנוכחות הגזבר, ראש המועצה, מנהל התובעת ונוספים מטעם הנתבעת, הוסף סעיף 5 בכתב יד, והרע את תנאי החוזה, וכמשקל נגד הוסיף מנהל התובעת, קודם לחתימת החוזה, את סעיף 6 המשפר את התנאים לטובתו, בכך שהוא מאלץ את הנתבעת לשלם במועד. עדותו של מר גרייב לא נסתרה. מטעם הנתבעת העיד הגזבר שלפי דבריו אינו יכול לזכור את פרטי החתימה על חוזה זו ולא העיד שום עדות פוזיטיבית הסותרת את הטענה שהסעיף הוסף לפני חתימת הצדדים, כמשקל נגד לסעיף 5 שלטובת הנתבעת. אני דוחה את טענת הנתבעת, כאילו יש להזיק מסקנה לחובת התובעת מכך שלא הביאה לעדות את ראש המועצה מטעם הנתבעת. ראש המועצה מטעם הנתבעת הוא עד מטעם הנתבעת, ועל הנתבעת, המבקשת להכחיש את תוקף סעיף 6 הנ"ל הכלול בחוזה המחייב אותה לטענתה, להביא לעדות את ראש המועצה שלה, כמו גם את היועץ הכספי שהיה נוכח, כדי לבסס את גירסתה שהרשום במפורש בחוזה המחייב אותה אינו חלק מהמוסכם ומדובר בטעות סופר במשמעות הרחבה שלה. משלא הביאה הנתבעת לעדות נוכחים אלה מטעמה, המסקנה היא לרעת גירסת הנתבעת, שאילו באו להעיד היו מעידים לחובתה של הנתבעת.

הנתבעת מבקשת להסתמך על כך שגזבר הנתבעת חתם לאחר סעיף 5 ולא לאחר סעיף 6. משמע, קיבל על עצמו רק את סעיף 5 ולא את סעיף 6. אני דוחה טענה זו, מכל הטעמים הבאים:

א.       חוזה בדרך כלל אינו זקוק לחתימה כדי לקבוע שהוא מחייב . בהתקשרות עם מועצהב מקומית המצב שונה. לפי סעיף 193 לצו המועצות המקומית (א), אין תוקף לחוזה שלא נחתם על ידי הגזבר וראש המועצה ביחד. דהיינו, בעוד שבדרך כלל משמעות החתימה היא ראייתית, כדי להוכיח שנקשר הסכם מחייב, בהתקשרות עם המועצה המקומית, משמעות החתימה היא קונסטרוקטיבית מהותית ובלעדיה לא יכרת הסכם, גם אם נגיע למסקנה שהצדדים התכוונו להתקשר בהסכם.  באותו נספח חתומים שני הצדדים כדין בהמשך הדף. מה משמעות החתימה של הגזבר בלבד לאחר סעיף 5? מכיוון שהוא חתם לבדו, אין לכך משמעות של חתימה מחייבת של המועצה המקומית. יש לכך רק משמעות ראייתית, כדי לומר שרק סעיף 5 הוא חלק מהמוסכם וסעיף 6 הוא הוספה מאוחרת. ואולם, המסקנה שלי, כאמור לעיל, היא שסעיף 6 הוא אמנם הוספה מאוחרת לסעיף 5, אבל מוקדמת לחתימה על החוזה בכללו. דהיינו, הצדדים אכן הסכימו לסעיף 6. הסדר של החתימה היה: עיון בנוסח המודפס, לאחר מכן הוספת סעיף 5, חתימת הגזבר לאחר סעיף 5, הוספת סעיף 6, וחתימת שני הצדדים כדין על הנוסח המלא.

ב.       אני דוחה את טענת הנתבעת, כאילו היתה חובה שבנוהג מקובל לחתום בנפרד על הוספת התוספת בכתב יד. זאת, הן משום שהנתבעת לא דרשה את חתימת התובעת על סעיף 5 המרע את מצבה של התובעת. נמצא שדווקא מי שעשוי להפגע מסעיף 5 לא חתם כמאשר אותו אלא רק חלק ממי שהיה צריך לחתום מטעם הנהנה מסעיף 5, והן משום שהצדדים לא חתמו בנפרד חתימה כדין על התוספת בכתב יד. כל מה שנחתם הוא חתימה נוספת של הגזבר.

ג.       לחתימת הגזבר לבדו אין שום משמעות מחייבת, והעובדה שהוסיף חתימות כרצונו אינה משנה את תוקף הסעיפים בהסכם. המכריע הוא שלפי עדות מנהל התובעת שלא נסתרה, חתימת הצדדים כדין על החוזה הכולל נעשתה לאחר הוספת סעיף 6.

ד.       מנהל התובעת, מר גרייב, נשאל למה לא הוסיף חתימה על סעיף 6. מר גרייב השיב בצדק שהסתפק בחתימה הכוללת, אבל השאלה עומדת לא רק לגבי סעיף 6 אלא גם לגבי סעיף 5. גם שם לא הוסיף מר גרייב את חתימתו. לא ניתן לטעון שסעיף 5 ללא חתימת התובעת מחייב אותה אבל היא אינה יכולה להינות מסעיף 6 מכיוון שלא חתמה עליו. זו טענה מופרכת וחסרת תום לב.