פסק-דין בתיק א 156762/02

1.            התובע, יליד 1955, טוען בכתב תביעתו, כי נפגע בשתי תאונות דרכים כתוצאה מהן נגרמו לו נזקי גוף. התאונה הראשונה, שאינה נשוא פסק הדין, אירעה ביום 23.9.99; והתאונה השניה, אירעה ביום 16.12.00, לאחר שהתובע החנה את רכבו מספר רישוי 18-246-33 מסוג ג.אמ.סי ונדורה. התאונה מתוארת בכתב התביעה במילים אלה:

"בתאריך 16.12.00 לאחר שהתובע החנה את רכב ב' הנ"ל, ותוך כדי היציאה מהרכב, אירעה לו תאונת דרכים, בעקבותיה נגרמו לו נזקי גוף".

התובע טוען, כי בעקבות התאונה אובחנה תלישה של הגיד המכופף העמוק ושבר באצבע 3 ביד ימין. התובע עבר ניתוח ואושפז למשך 4 ימים, אולם הוא נשאר עם מגבלה. ניתוח נוסף נערך ביום 12.8.01, אולם לא הביא לשיפור המצב.

2.         בתצהיר עדותו הראשית פירט התובע את נסיבות האירוע כדלקמן:

"8.  בתאריך 16.12.00 בסביבות השעה 14.30 נהגתי ברכב ... כשלצידי יושב בעל הרכב - מר עדרי אברהם. מדובר ברכב נוסעים מסוג ג'י.אמ.סי. ונדורה.

 הגעתי לחניית ביתי ברחוב האפרסק, ביהוד, שם אמור הייתי לרדת, ללכת לביתי ולמסור למר עדרי את רכבו בחזרה. פתחתי את דלת תא הנהג על מנת לצאת מהרכב, הורדתי את רגל שמאל וכשהתחלתי להוריד גם את רגל ימין, נתקלה הרגל ברכב, איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי החוצה מהרכב.

ניסיתי לבלום הנפילה עם הידיים, ונפגעתי ביד ימין".

            בהודעה למשטרה נמסרה ב- 4.1.01 (נ/5) נאמר: "חזרתי מנסיעה עם הרכב הנ"ל בזמן שירדתי מהרכב החלקתי ונפלתי על יד ימין".

            בהודעה בחדר מיון ביום 17.12.00 (נ/4) אין ציון כלל של תאונת דרכים, אלא של נפילה יום קודם וחבלה באצבע 3. סיבת הפנייה מצויינת בטופס כמקרה אסון ולא כתאונת דרכים.

            בפני המוסד לביטוח לאומי, בהודעה על פגיעה בעבודה מ- 3.3.01 (נ/2), מציין התובע כי בתאריך 16.12.00, בעת ירידה מהרכב, מעד ונפל על היד. בהודעה על פגיעה בעבודה לא נמסרו פרטים על שם העד לפגיעה מר אברהם עדרי.

            בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי ברישום ההודעה מיום 19.7.01 מציין התובע, כי ביום 16.12.00 חזר הביתה בשעה שירד מהרכב והניח את רגלו על המדרגה של הרכב, החליק וכתוצאה מכך איבד את שיווי המשקל ונפל על הכביש. התובע מתאר, כי סגר את הרכב ועלה לביתו.

3.         המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של התובע בנימוק, כי אין מדובר בתאונת עבודה.  יוער, כי דחייה זו בדין יסודה, מאחר ומדובר בסטייה ניכרת, לאחר שהתובע שהה בביתו של מעבידו במשך שעתיים ולא סיפר אודות אותה סטייה כלל.

4.         בחקירתו הנגדית בבית המשפט מציין התובע, כי מר עדרי אברהם - מעבידו - ישב ברכב והיה עד ראייה לתאונה.

            בעדותו של התובע נתגלו סתירות בהשוואה בין הדברים שציין בטופס תביעתו למל"ל, למשטרה, לחוקר מטעם המל"ל, בחדר המיון ובעדותו בבית המשפט. מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט עולה החשד, כי התובע מתאים עדותו לפי הצורך, דהיינו - כאשר מדובר במל"ל מסתיר התובע את הסטייה הניכרת בדרכו מהעבודה לביתו, וזאת על-מנת שהתאונה תוכר כתאונת-עבודה; ואילו כאשר בא הוא בפני בית המשפט, מתאים הוא את עדותו על-מנת לנסות ולהביא את מקרהו בגידרה של תאונת הדרכים.

            בעוד שלחוקר המל"ל סיפר התובע כי חזר לעבודתו מנתב"ג, ללא עיכובים בדרך וללא סטיות, בעדותו בבית המשפט ציין, כי לפני התאונה נפגש עם מר אברהם עדרי בביתו ושהה שם במשך כשעתיים ולאחר מכן יצא מביתו של עדרי, כאשר התובע נוהג ברכב ועדרי יושב לצידו, מאחר ועדרי היה צריך לקחת את הרכב חזרה. כמובן שגירסה זו לא הובאה בפני חוקר המל"ל. סתירה נוספת הינה, כי בעוד שהתובע בעדותו מציין כי עדרי היה אמור לקחת את הרכב ולכן נסע התובע עם מר עדרי לביתו ואמור היה לרדת מהרכב, ואילו מר עדרי צריך היה להמשיך עם הרכב חזרה לביתו, אולם בחקירתו הנגדית של עדרי מציין מר עדרי, כי הוא התקשר טלפונית לתובע כדי שיביא לביתו את הרכב, מאחר ועמד לנסוע לצפון עם בני-משפחתו. אם כך הם פני הדברים, מהו ההגיון לדבריו של התובע, אשר מציין כי לאחר שהחנה את הרכב בביתו, נעל את הרכב ועלה לביתו.

5.         בית המשפט מצווה להזהיר עצמו כי יכול ואדם בשעה שנפגע בתאונה והוא בטראומה, לא ידייק בכל הפרטים שמסר. אולם, כאשר מובאים בפני בית המשפט עדויות או מסמכים אשר מרוחקים ימים מאירוע התאונה, אין סיבה שהאירועים לא יתוארו בדיוק ובפירוט. במקרה דנן דווקא עבור הזמן מביא לגירסאות סותרות, אשר מעלות תמיהות בדבר הצורך של התובע במסירת גירסאות כה שונות לאירוע פשוט ויום יומי.

            בחקירתו הנגדית נשאל התובע כיצד אירעה התאונה, ומציין כי רגלו הימנית נתפסה במדרגה, או ליתר דיוק בין המדרגה לדוושה, והוא איבד את המשקל. אולם, בהודעה לחוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי ציין כי מדובר בהנחה של רגל שמאל על מדרגת הרכב והחלקה כתוצאה מכך, מאחר שהוא נעמד על המדרגה עם אותה רגל שמאל וזו החליקה.

            סתירה נוספת קיימת בכך, שבהודעתו במשטרה (נ/5) מצא התובע לומר, כי התפנה לבית החולים תל השומר ממקום התאונה. ואילו בבית המשפט ציין, כי פנה קודם לביתו ורק למחרת פנה לבית החולים.

            הצטברות הסתירות מביאה למסקנה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו, להוכיח  את עילת התביעה והתוצאה היא, כי התביעה נדחית.