פסק-דין בתיק א 15629/05

בפני תובענה בסדר דין מהיר, שעניינה שטר ערבות לתשלום דמי שכירות.

רקע כללי -

1. התובע, מר לביא יוסף, הינו בעליה של דירה ברח' ירושלים בחיפה (להלן - "הדירה"). מר לביא השכיר את הדירה לה"ה נליה וארתור וילנקין (להלן - "המשכיר" ו-"השוכרים", בהתאמה). תנאי השכירות פורטו בחוזה שנחתם ביום 20/6/2003, ואשר תוקפו מיום 28/6/2003 ועד 28/6/2004 (להלן - "חוזה השכירות המקורי"). שכר הדירה החודשי המוסכם היה 2,290 ש"ח. במצורף לחוזה השכירות המקורי, חתמו השוכרים על שטר חוב על סך 20,000 ש"ח, להבטחת קיום מחויבויותיהם מכח חוזה השכירות המקורי.
2. הנתבע, מר סרגי מיקיליאן, חתם כערב לשוכרים - הן על חוזה השכירות המקורי והן על שטר החוב (להלן - "שטר החוב" ו-"הערב", בהתאמה).
3. בין המשכיר לשוכרים התגלעה מחלוקת בכל הנוגע לאי פרעונן של כמה מההמחאות שנועדו לתשלום דמי השכירות, ובכל זאת - החוזה הוארך בחודשיים (עד 28/8/2004), וזאת בחוזה בכתב מיום 25/6/2004 (להלן - "ההארכה הראשונה"). לאחר מכן - הוארך החוזה המקורי פעם נוספת, וזאת בחודש נוסף (עד 28/9/2004), בחוזה מיום 15/8/2004 (להלן - "ההארכה השניה").
4. נתון חיוני נוסף הינו כי השוכרים זכאים לסיוע בשכר דירה מאת משרד הרווחה. בהתאם, השוכרים הגישו בקשה לתשלום הסיוע באמצעות בנק טפחות, משמע - שהסכומים להם זכאים השוכרים שולמו ישירות לחשבונו של המשכיר על ידי בנק טפחות, וזאת לגבי חלק מתקופת השכירות ולגבי חלק משכר הדירה החודשי.

טענות הצדדים -

5. המשכיר טוען כי ארבע מההמחאות שניתנו על חשבון דמי השכירות לגבי תקופת השכירות על פי חוזה השכירות המקורי - חוללו ולא שולמו. עוד טוען הוא כי לגבי תקופות השכירות בהתאם להארכה הראשונה והשניה - שולם סכום נמוך מדמי השכירות המוסכמים, ובסך הכל, לטענתו קיים חוב של 16,683 ש"ח. לשיטתו, הערב חייב לפרוע חוב זה מכח ערבותו לחוזה השכירות המקורי ומכח שטר הערבות עליו חתם.
6. בהתאם - הוצג שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ.
7. הערב הגיש התנגדות לביצוע השטר, התנגדותו התקבלה, ולפיכך הועבר התיק לדיון בפני.
8.  הערב טוען כי המשכיר שינה שלא כדין את התאריך על שטר החוב. לטענתו התאריך על השטר היה שנת 2003 והמשכיר שינה את התאריך לשנת 2004, שלא כדין - וכי בשל שינוי זה אין עוד תוקף לשטר החוב. בנוסף, לטענתו, כאשר המשכיר שינה את התאריך שעל שטר החוב, המשמעות הינה שהוא ביקש להסב את שטר החוב כך שיתייחס לתקופת ההארכה הראשונה ו/או השניה, ובכך בוטל תוקפו ככל שהוא מתייחס לתקופת חוזה השכירות המקורי.

התשתית העובדתית -

9. מטעם המשכיר העיד מר בנימין קוזין - מנהל מערך ניהול ההלוואות צפון של בנק טפחות. מר קוזין הגיש לבהמ"ש את כל המסמכים המתייחסים לדמי השכירות ששולמו לידי המשכיר מאת בנק טפחות, בשם המשכירים, ומהמסמכים (מוצגים ת/1 עד ת/3 - הכוללים אף את חוזה השכירות המקורי, ההארכה הראשונה וההארכה השניה) עולים הנתונים הבאים : (א) לגבי חוזה השכירות המקורי - שולמו שני תשלומים בסך כולל של 1,637 ש"ח, בגין השתתפות בשכ"ד לגבי חודשים 5/2004 ו-6/2004; (ב) לגבי ההארכה הראשונה - שולם תשלום בסך 1,886 ש"ח, בגין החודשים 7/2004 ו-8/2004; (ג) לגבי ההארכה השניה - שולם תשלום בסך 896 ש"ח, בגין חודש 9/2004.
10. כמו כן העיד המשכיר - לגבי תצהירו ת/4, והגיש לבהמ"ש את שטר החוב ואת ההמחאות שנתנו השוכרים ואשר חוללו.
11. מטעם הערב - העיד הוא בעצמו, וזאת לגבי תצהירו - נ/1.

דיון -

12. לאחר בחינת הנתונים ושקילת טענות הצדדים בסיכומיהם - מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

החוב בגין דמי השכירות לחודשים ינואר - יוני 2004

13. ראשית, הוכח כדבעי כי שלוש המחאות שניתנו מכח הסכם השכירות המקורי (המחאות מספר 10186, 10187 ו-10188), אשר ניתנו בגין דמי השכירות לגבי החודשים ינואר 2004 עד יוני 2004 כולל), חוללו ולא נפרעו. כל המחאה היתה על סך 4,580 ש"ח (דהיינו - לגבי חודשיים של שכירות, כאשר דמי השכירות החודשיים היו 2,290 ש"ח).
14. העובדה שההמחאות חוללו לא הוכחשה, המשכיר העיד שלא שולמו דמי השכירות לגבי ינואר-יוני 2004 (עמ' 7 שורה 23) ודבריו אלו לא נסתרו. בנוסף, יש לציין כי הערב לא ידע לספר האם שולמו הכספים אם לאו (עמ' 10 שורה 19).