פסק-דין בתיק א 1548/99

1.         זוהי תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו התובעת זכאית להרשם בלשכת רשם המקרקעין ובמינהל מקרקעי ישראל, כבעלת זכויות החכירה ביחס למקרקעין הידועים כחלקות 27/1, 27/3, 27/4, 27/5 ו- 27/6 בגוש 11253.

2.         הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") הינו, עזבונה של חיה גרייצר ז"ל (להלן: המנוחה) אשר החזיקה  עד לשנת 1963 במשק עזר בכפר יהושוע שהוקם על חלק מחלקה 27 בגוש 11253 (להלן: המקרקעין), מכח זכות חכירה לדורות למשך 49 שנים שנרשמה ביום 20.8.1940 במספרי האחוזה

            הנתבעת מס' 2 היא בתה של המנוחה ויורשת עזבונה.

            אין מחלוקת כי בחודש מרץ 1962 או בסמוך למועד זה, הודיעה המנוחה לועד ההנהלה של התובעת שבכוונתה לעקור מכפר יהושוע וכן שהיא ביקשה שהתובעת תרכוש ממנה את הזכויות במקרקעין.

            גם אין חולק, כי בחודש מרץ 1963, בעקבות משא ומתן שהתנהל בין הצדדים נכרת חוזה בין התובעת לבין המנוחה ויחיעם גרייצר-גיל, לפיו התחייבה המנוחה להעביר את זכויותיה במקרקעין לתובעת וכן למסור לה את החזקה בהם תוך 14 יום.

            בסעיף 2 לחוזה התחייבה המנוחה לחתום על מסמכי ההעברה  בתוך 7 ימים מתאריך קבלת הדרישה מהתובעת.

            בסעיף 3 לחוזה נקבע, כי "במעמד העברת הבית והמגרש" תשלם התובעת למנוחה "סך של 7,800 ל"י והמהווה תמורה מלאה עבור הבית והמגרש וכן מענק בסך של 3,000 ל"י".

            סמוך לאחר כריתת החוזה עזבו המנוחה ויחיעם גרייצר את הכפר והחזקה במקרקעין נמסרה לתובעת.

            המנוחה שנפטרה בשנת 1968, לא חתמה על המסמכים שנדרשו לצורך העברת זכות החכירה במקרקעין על שם התובעת, כפי שהוסכם בחוזה. זכויות אלה נותרו רשומות על שמה, דבר שנתגלה לתובעת רק בשנת 1997.

            בעקבות פניית התובעת למינהל בבקשה לקבל את הסכמתו לביטול זכות  החכירה הרשומה ע"ש המנוחה, פרסמה מינהלת האגף לרישום של המינהל הודעה על הבקשה בעתונות.

            ביום 5.9.97 נתקבל במשרד מינהלת האגף לרישום, מכתבו של מר קובי גיל שהזדהה כנציג עזבון המנוחה והביע את התנגדותו של העזבון לביטול זכות החכירה.

            בעטיה של התנגדות זו, הודיע  המינהל לתובעת על הפסקת הטיפול בבקשתה  לביטול זכות החכירה.

3.         תביעה זו הוגשה לבית המשפט, לאחר שמגעים ליישוב המחלוקת נכשלו.

            בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי תביעת התובעת, בהיותה תביעה חוזית, התיישנה ושעל כן דינה להדחות על הסף. לגופו של ענין, הכחישו הנתבעים כי התובעת שילמה למנוחה את התמורה בגין רכישת המקרקעין.

באשר לסכום המענק, שהיווה לטענת הנתבעים חלק מהתמורה, נאמר שסכום זה "לא שולם בזמנו ולא שולם כלל".

            בסעיף 3 לכתב ההגנה נטען, כי מחמת ההפרה מבטלים הנתבעים את החוזה ושבמסגרת תביעתם הנגדית ידרשו מהתובעת להחזיר להם את הנחלה או לחילופין, את שוויה בסמוך למתן פסק הדין. כן נטען, שבתביעה שכנגד יתבעו הנתבעים לערוך חשבונות בין הצדדים.

            תביעה שכנגד שאמנם הוגשה, נמחקה בשל אי תשלום אגרת המשפט.

4.         לפי בקשת ב"כ הצדדים טענת ההתיישנות נדונה בראשית הדיון על יסוד סיכום טענות בכתב ונדחתה על ידי בהחלטה מיום 16.12.03.

5.         לאחר מכן הושג בין הצדדים הסדר דיוני לפיו תביעת התובעת תתקבל, באופן שיוצהר כי זכויות החכירה לדורות במקרקעין המזוהים כחלקה 27 בגוש 11253 הרשומות בלשכת רשם המקרקעין על שם המנוחה, הועברו לתובעת במועד חתימת ההסכם (בחודש מרץ 1963) וכי התובעת הינה הזכאית להרשם בלשכת רשם המקרקעין ובמינהל מקרקעי ישראל כבעלת זכויות חכירה בחלקות 27/1, 27/3, 27/4, 27/5 ו-27/6, למעט חלקה 27/2, אשר הזכויות בה רשומות במינהל מקרקעי ישראל על שם ענת ויצמן.