פסק-דין בתיק א 15396/06

רקע

נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), חברה אשר הוקמה לצורך הפעלת מסעדה, חתמה ביום 22.10.04 על טופס הזמנת פרסום מהתובעת, בעליה של רשת מקומונים, העוסקת בהוצאה לאור ומתן שירותי פרסום למקומונים, במקומון "זמן מקומי".

התובעת ביצעה את הפרסומים עבור הנתבעת החל מיום 22.10.04 והנפיקה לנתבעת חשבונית מס לתשלום, מספר מ/1322608. הנתבעת שלחה לתובעת 10 המחאות שכל אחת מהן על סך 1,123.20 ש"ח. 3 המחאות בלבד מתוכן כובדו, והנתבעת נותרה חייבת לתובעת בגין הפרסומים סך 7,862.4 ש"ח.

טענות התובעת

הנתבעת הינה חברת מעטים שהתאגדה לצורכי מס ונתבעים 2-3 הם בעלי המניות של הנתבעת.

בחוזה הפרסום מפורט שאם המזמין הינו חברה בע"מ או כל תאגיד אחר, המזמין בשם התאגיד מחויב באופן אישי .

נתבע 2 חתם על טופס הזמנת הפרסום. נתבע 3 חתם על ההמחאות שמסרה הנתבעת לתובעת ולכן, יש לחייבם בשל מעשי הנתבעת.

התובעת ביצעה את הפרסום, לאור מצג נתבעים 2-3 שבכוונתם לשלם את תמורת הפרסום, כאשר הם ידעו באותה עת, שאין בכוונת הנתבעת לשלם זאת, לאור הקשיים הכלכליים בה הייתה מצויה ולכן נהגו בחוסר תום לב בעת ביצוע הזמנת הפרסום.

בעת ביצוע ההזמנה, ידעו הנתבעים שחשבונה של הנתבעת בבנק מצוי ביתרת חובה ומצבה הכלכלי קשה והיה עליהם לדעת שהבנק יחזיר ו/או לא יכבד את תשלומיהם. כדי להימנע מתשלום הפרסום, הסתתרו מאחורי מסך ההתאגדות של הנתבעת. אילו ידעה התובעת את מצב הנתבעת  לאשורו, לא הייתה מעניקה את  שירות הפרסום.

הנתבעים לא גילו לתובעת את מצבה הקשה של הנתבעת, כאשר ידעו שעירית רחובות עומדת להוציא צו פינוי כנגד הנתבעת. לכן, הם ניהלו את הנתבעת תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת הנתבעת לפרוע את חובותיה ופעלו כלפי התובעת בחוסר תום לב, מה שמצדיק את הרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבעים באופן אישי.

טענות הנתבעים

לטענת הנתבעים, אין להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת ולחייב את הנתבעים בתשלום תמורת הפרסומים שביצעה התובעת.

ההמחאות נחתמו בידי נתבע 3 בשם הנתבעת וכך גם נתבע 2 חתם על הזמנת הפרסום בשם הנתבעת.

נתבע 2 אינו חייב אישית בגין חתימתו על טופס הזמנת הפרסום, שהוא טופס סטנדרטי והתובעת לא ציינה בפניו שהוא יחויב אישית בחובות הנתבעת. מה שלטענת התובעת מחייב את הנתבע 2 אישית, נכתב באותיות שאינן מודגשות והוא לא התכוון להיות מחויב אישית.

הנתבעת חתמה על הסכם להשכרת נכס ברחובות לצורך הפעלת מסעדה החל מיום 1.10.03 ועד 30.9.08. המסעדה  פעלה מחודש נובמבר 2003 ועד לחודש פברואר 2005. עקב חריגת בניה בנכס שלא בוצעה על ידה ואי קבלת רישיון עסק כתוצאה מכך, נאלצה הנתבעת לסגור את המסעדה וחדלה מפעילות.

בתקופה הרלוונטית הנתבעת הייתה פעילה ורווחית והיא שלמה לספקים תמורת סחורות שרכשה, כולל לתובעת ולא ניתן היה לדעת שבחודש פברואר 2005, היא תפסיק את פעילותה. גם הנתבעים לא יכלו לדעת שהנתבעת תחדל מלפעול ולא תעמוד בהתחייבויותיה.

בעת ביצוע הזמנת הפרסום, הנתבעת הייתה פעילה פעלה ואכן 3 המחאות כובדו. לנתבעים לא הייתה יכולת לדעת שהיא תחדל מפעילותה. בתקופת ההתקשרות, היו ברשות הנתבעת מיטלטלין וציוד בשווי של עשרות אלפי שקלים.

רק בחודש פברואר 2005, הסתבר לנתבעים שלא ניתן יהיה להסדיר את חריגות הבנייה ושיש להפסיק את פעילות המסעדה.

דיון

אין חולק שנתבע 2 חתם בשם הנתבעת על טופס הזמנת הפרסום ואין חולק שנתבע 3 חתם על 10 ההמחאות בשם הנתבעת, שנמשכו מחשבונה לפקודת התובעת, לצורך התשלום תמורת הפרסום כפי שהנתבעת התחייבה בטופס הזמנת הפרסום.

אין חולק שהפרסום בוצע במלואו על ידי התובעת.

ערבותו האישית של נתבע 2

אין חולק שנתבע 2 חתם על טופס הזמנת הפרסום. (עמוד 6 שורות 16-17 לפרוטוקול).

בטופס הזמנת הפרסום, מתחת לתנאי התשלום הרשומים באותיות שאינן מודגשות, אינן גדולות ואינן בולטות משאר הכיתוב בו, מפורט כדלקמן: "אם המזמין הינו חברה בע"מ, רשת או כל תאגיד אחר הרי הח"מ המזמין בשם התאגיד יהיה אחראי באופן אישי לתשלום התמורה".  כיתוב זה הינו באותיות קטנות במעט מאותיות הטופס כולו.

עד התובעת, מר אלמוג, אשר לא החתים את נתבע 2 על טופס הזמנת הפרסום, אלא גב' רחל, אשר ביצעה את העסקה מטעם התובעת, לא הובאה לעדות.