פסק-דין בתיק א 153739/02

ביום 16.11.99 רכשו התובעים זכויות חכירה בנכס מקרקעין הכולל  דירת מגורים הידועה כחלקה 22 בגוש 6144 ברח' צפניה 7 רמת חן, כפי המפורט בשטר העברת שכירות, נספח א' לתצהירו של התובע מס' 1 (להלן: "התובע", "הדירה" ו "הנכס" בהתאמה).

בהתאם נחתם חוזה חכירה בין התובע לבין הנתבע, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), נספח ב' לתצהיר התובע.

עובר לרכישת הנכס, שולם על ידי המוכרים היטל השבחה לוועדה לתכנון ובניה רמת גן, לפי התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 בסך של

-.257,387 ש"ח (להלן: "ההיטל"; ראה סעיפים 9, 10 לתצהיר התובע וסעיפים 2, 3 לתצהיר המתקן שהגשתו הותרה על ידי כפי הרשום בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון; קבלה על תשלום ההיטל צורפה כנספח "1" לתצהיר המתקן); לצורך פסק דין זה, דין תשלום ההיטל על ידי מוכרי הנכס כדין תשלום על ידי התובעים ואין חולק על כך.

התובעים פנו אל המינהל בבקשה למתן היתר להרחבת הדירה על הנכס, והיתר לכך ניתן על ידי המינהל, בכפוף לתשלום "דמי הסכמה" או "דמי היתר" בסך של

-. 384,943 ש"ח (להלן: "דמי ההיתר") בתוספת מע"מ בסכום של -.65,440 ש"ח, כפי הודעת המינהל לתובעים מיום 27.6.2000, נספח ג' לתצהיר התובע (להלן: "הודעת המינהל").

סכום דמי ההיתר, לרבות המע"מ עליו, שולם על ידי התובעים לנתבע ביום 11.10.2000 כפי המאושר על ידי עד המינהל, מר אריאל מזוז (להלן: "מזוז") בסעיף 11.ב. לתצהירו.

ביום 20.12.1998 יצאה מתחת ידה של מועצת מינהל החלטה שמספרה 402 ובמסגרתה, סעיף 7 להחלטה, נקבע דלקמן:

" שוכר אשר שילם היטל השבחה...ודמי היתר, בגין אותן זכויות, יהא זכאי להחזר מהמינהל של מחצית היטל ההשבחה ששילם, או מחצית מדמי ההיתר, הנמוך מבין השניים" (להלן: "החלטת המינהל").

אין חולק על תקפה החוקי המחייב של החלטת המינהל; תכנה של החלטת המינהל נמסר לתובעים במסגרת הודעת המינהל.

לאור האמור לעיל, פנו התובעים אל המינהל בבקשה להחזר מחצית מסכום דמי ההיטל (שסכומו נמוך היה מדמי ההיתר כמבואר לעיל); בקשתם נענתה והמינהל העביר להם סכום של 128,814.23 ש"ח שהוא לפי חישוב המינהל, סכום שווה ערך מחצית ההיטל, בהצמדה למדד.

המינהל לא העביר לתובעים שיעור תואם מתוך סכום המע"מ ששולם על ידיהם  כאמור לעיל, יחד עם דמי ההיתר.

עניינה של התביעה הוא בדרישתם של התובעים כי המינהל יעביר להם חלק יחסי של המע"מ ששולם על ידיהם יחד עם דמי ההיתר, בהתחשב בכך שחלק מדמי ההיתר הוחזר להם כאמור לעיל ומכח החלטת המינהל.

לטעמי, דין התביעה להתקבל ויותר מכך, לא הצלחתי להבין את עמדת המינהל, לא לגופה ולא לתכנה.

ראשית יאמר, החזר שנעשה על ידי המינהל אינו החזר של ההיטל, שכן לא הוא המקבל את ההיטל, אלא החזר של דמי היתר בגובה של מחצית דמי ההיטל.

משמוחזרים דמי ההיתר, על מה ועל שום מה לא יוחזר גם חלק המע"מ?

טענת המינהל היא שאין מדובר בהחזר של דמי היתר, אלא שהמינהל "משתתף" עם התובעים (או כל בעל זכויות במעמדם) בתשלום היטל השבחה, וההתייחסות לדמי ההיתר, במסגרת החלטת המינהל, היא רק לעניין גובה ההשתתפות, שלא תעלה על מחצית מדמי ההיתר, אם סכום דמי ההיתר נמוך מסכום ההיטל.

עמדה זו אין לה ביסוס לשוני עם החלטת המינהל; באותה החלטה, כפי ציטוטה לעיל, לא נאמר דבר על "השתתפות" של המינהל בתשלום היטל השבחה.

נכון הוא שהניסוח המדבר על זכאות"...להחזר מהמינהל של מחצית מהיטל השבחה ששילם או מחצית מדמי ההיתר" הוא ניסוח כושל כשלעצמו, שכן המינהל אינו מחזיר מחצית היטל, שלא הוא קיבל, אלא סכום בגובה מחצית ההיטל, אך אין מדובר ב"השתתפות".