פסק-דין בתיק א 152492/02

מבוא

הונחה בפני תביעה כספית חוזית על סך  של 661,840 ש"ח.

התובעת הינה תאגיד משפטי העוסק בהקמת מיבנים (להלן: " יבנה") אשר התקשר עם הנתבעים בהסכם קומבינציה מיום 10/3/93 (להלן: "ההסכם"). בהסכם, התחייבה התובעת כלפי הנתבעים, שהיו בעלי הזכויות בחלק המגרש הידוע כגוש 6624 חלקה 369 בת"א (להלן: " המגרש") להקמת מיבנה מסחרי (להלן: "המבנה") ולחלוקת הזכויות בו באופן שווה.

בכתב התביעה, טוענת התובעת כי, הנתבעים הפרו את התחייבותם לחלוקה שווה של הזכויות במיבנה. את החלק החסר בחלוקה, אומדת התובעת, בסכום השווה ל- 155,727$ כפי ערכם בשקלים, וזאת בהסתמך על חוות דעת שמאית .

בפתח הדברים,טוענים הנתבעים בהגנתם, לקיומה של התיישנות.

בנוסף לטענת ההתיישנות, טוענים הנתבעים, כי בחלוף פרק זמן משמעותי ממועד סיום הבנייה ומסירת החזקה ובהתחשב בכך שהתובעת עצמה כקבלן הקימה את המבנה, מושתקת זו מלהעלות טענות כנגד אופן חלוקת השטחים בו. עוד מתנגדים הנתבעים לקיומה של הבחנה המבוססת על סיווג שטחי המיבנה כבסיס לחישוב תוצאות החלוקה.

בנוסף, מעלים הנתבעים טענת קיזוז, כנגד כל חבות כספית ככל שזו תיפסק כנגדם.

נכון, אפוא, להקדים לכל את הדיון בטענת ההתיישנות.

ההתיישנות

טענות הצדדים

לפי טענת הנתבעים התיישנה תביעת התובעת, וזאת בהתחשב בכך שהתביעה דנן הוגשה ביום 14.1.02, ואילו עילת התביעה קמה ביום מסירת החזקה, קודם לחודש נובמבר 1994, כאשר ממועד זה ועד ל- 14.1.02 חלפו למעלה מ- 7 שנים.

לחילופין, טוענים הנתבעים כי העובדות הרלבנטיות העומדים ביסוד התביעה היו לכל המאוחר בידיעת התובעת ב- 9.1.95 ומכאן, כי גם לפי מועד מאוחר זה , חלפו למעלה מ- 7 שנים עד להגשת התביעה.

לעומתם גורסת התובעת , וזאת בהתבסס על התכתובת שהוחלפה בין הצדדים, כי בפועל  , לא ניתן היה לבצע מדידה בשטח עד לינואר 1995(טרם שהוקמו המחיצות במחסנים)מה גם שהמדידה האובייקטיבית הבלעדית נעשתה לא לפני 20.6.695 .

אליבא דתובעת, לא היה כל ערך למדידות הרבות שנעשו על ידי הצדדים קודם לכן לפיכך, אין להתייחס למידע בדבר אופן חלוקת שטחי המיבנה שהיה קיים קודם למדידה זו,שנעשתה לראשונה על ידי מודד מוסמך מוסכם ונייטראלי בשם פרוינד( להלן:"פרוינד").

אשר למידע הנוגע לחלק התביעה העוסק בשווי החלקים שנתקבלו אצל התובעת, אין לראותו לטענת התובעת,לצורך מניין תקופת ההתיישנות, כמצוי בידיעתה אלא, ממועד הגשת כתב האישום כנגדה  בשנת 2000,

לפי גישה זו, אין למנות את תקופת ההתיישנות אלא מיום 20.6.95 או משנת 2000 ולקבוע, כי התביעה הוגשה קודם לה.

דיון בטענת ההתיישנות

סעיף 6 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 (להלן: " חוק ההתיישנות") קובע, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה.

המבחן המקובל להיווצרותה של עילת תובענה לצורך מניין תקופת התיישנות, הוא קיומה של עילת קונקרטית בידי התובע, במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש, לעניין זה, ראה ע"א 244/81 מאיר פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית פד"י לח (3) עמ' 673.

בהתחשב בעקרון זה, סבורני, כי המועד בו נתקיימו כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס התביעה, הוא המועד בו הוכחה ידיעתה של התובעת באשר לאופן חלוקת הזכויות בינה לבין הנתבעים. מועד קבלת החזקה במיבנה לבדו, אינו יכול להחשב כמועד בו נולדה עילת התביעה, לאחר  שלא הוכח לי כי התובעת קיבלה לידיה את הנתונים המדוייקים של חלוקת השטחים בעת קבלת החזקה.

יחד עם זאת, בהסתמך על מוצג  נ/2, שנערך על ידי התובעת, ומשקף  את אופן חלוקת השטח כתואמת את ההסכמה החוזית ואף את החלוקה בפועל ( ראה לעניין זה עמ' 11 לפרוטוקול מיום 3.1.06) יש לקבוע כי, לפחות ב- 9.1.95 ידעה התובעת על אופן חלוקת השטחים. נוכח זאת, איחרה האחרונה, את מועד הגשת התביעה, מבחינת תקופת ההתיישנות, ב- 3 ימים.