פסק-דין בתיק א 152/03

1.       בתביעתם שלפני עותרים התובעים, לכך שיוצהר, כי הם זכאים להירשם כבעלים של שליש (20/60 חלקים) במקרקעין הידועים כחלקה 24 בגוש 10265, המצויים בעיר שפרעם (להלן - " המקרקעין").

2.       אין מחלוקת, כי הזכויות שהתובעים טוענים לבעלות בהן, רשומות כיום על שם רשות הפיתוח.

3.       השתלשלות הדברים, לפי גרסתם של התובעים, התרחשה כדלקמן:

(א)     התובעים טוענים, כי בתאריך 18.9.1953 רכשה רשות הפיתוח 12/60 חלקים במקרקעין ובתאריך 3.1.1961 רכשה 8/60 חלקים נוספים;

(ב)      לאחר דברים אלה, כרתה רשות הפיתוח חוזה לחילופי קרקע או למתן פיצוי עם אדם בשם חנא שליוט (להלן - " שליוט"), ובמסגרת עסקה זו הועברו זכויותיה של רשות הפיתוח לשליוט. יצויין כי שליוט אינו בין החיים ונפטר לבית עולמו לפני שנים רבות;

(ג)      בתאריך 11.3.1963 רכש סבם המנוח של התובעים, כאיד אבו אל-פול (להלן - " כאיד"), 12/60 חלקים במקרקעין משליוט, וזאת לפי יפוי כוח בלתי חוזר עליו חתם שליוט בפני הנוטריון הציבורי בחיפה בתאריך 11.6.1963;

(ד)      בתאריך 4.1.1960 רכש כאיד משליוט 8/60 חלקים נוספים במקרקעין, וזאת לפי יפוי כוח בלתי חוזר שנחתם בתאריך 4.1.1960 בפני הנוטריון הציבורי בחיפה;

(ה)     בתאריך 20.11.1963 הגיש שליוט למשרד האוצר את שני יפויי הכוח עליהם חתם, ולפיהם העביר לכאיד זכויותיו במקרקעין (אותן רכש על פי טענת התובעים מרשות הפיתוח), וניתצן לו אישור משרד האוצר על כך;

(ה)     בתאריך 22.12.1967 ערך כאיד צוואה, בה הוריש את זכויותיו במקרקעין לתובעים. כאיד נפטר בתאריך 8.10.1968 וצוואתו קויימה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בתאריך 2.11.1969 בתיק מס' עז' 703/69.

(ו)      בתאריך 23.12.1976 שלח עוד חנא נקארה המנוח מכתב למינהל מקרקעי ישראל, בשם שליוט, וביקש מהמינהל כי ימציא לו העתק מהחוזה שנכרת בין רשות הפיתוח ושליוט. מכתבו של עו"ד נקארה לא נענה.

4.       התובעים טוענים, כי כאשר פנו ללשכת רישום המקרקעין וביקשו להעביר את המקרקעין על שמם, לפי צוואת כאיד סבם, התברר להם, כי המקרקעין אינם רשומים על שמו של כאיד.

          לטענת התובעים, על סמך המסמכים השונים שהגישו כראיות והעדויות שנשמעו, יש להכיר בזכות התובעים להירשם כבעלים בזכויות שכאיד רכש משליוט במקרקעין, הן הזכויות ששליוט רכש מרשות הפיתוח, לפי המתואר בסעיף 3(ב) שלעיל.

          אציין, כי העדים שהעידו לפני, והמסמכים שהוגשו, תומכים בטענה כי כאיד אכן רכש זכויות משליוט, ואולם, אין במסמכים שהוגשו אן בעדויות ראיה לכך ששליוט רכש זכויותיו מרשות הפיתוח, כנטען על ידי התובעים.

5.       הנתבעים מכחישים את תביעת התובעים. לטענת הנתבעים, התובעים לא הוכיחו את העובדה כי שליוט רכש הזכויות במקרקעין מרשות הפיתוח. עוד טוענים הנתבעים, כי בתאריך 16.3.1987 חתמו התובעים על הסכם שיתוף, בו צוין במפורש כי בבעלות רשות הפיתוח 20/60 חלקים במקרקעין. עוד טוענים הנתבעים, כי פתחי אבו אל פול (שעזבונו הוא התובע מס' 2) הכיר בזכויות של רשות הפיתוח במקרקעין במקרקעין, שכן בסעיף 6 לצוואתו הודה כי חלקו במקרקעין הוא בשטח 474 מ"ר, וזאת לפי תשריט משנת 1988, ולפי אותו תשריט עצמו, לרשות הפיתוח שליש שליש משטח החלקה.

          אציין, כי התובע מס' 1, כאשר נשאל על חתימתו על הסכם השיתוף בחקירתו הנגדית, השיב: "אני לא יודע מי החתים אותי. אני לא יודע מתי חתמתי על זה" (עמ' 14 לפרוטוקול).

6.       בבסיס תביעת התובעים עומדת הטענה, כי נעשתה עסקה במקרקעין בין רשות הפיתוח ושליוט. על התובעים היה מוטל להוכיח עובדה זאת, שהרי אם לא יוכיחו כי שליוט רכש זכויות בקרקע, ממילא נשמטת הקרקע מתחת לטענתם ששליוט מכר זכויותיו לכאיד.

          התובעים לא הצליחו להרים את הנטל המוטל עליהם, ובצדק טוען ב"כ הנתבעים, כי התובעים לא הציגו אף לא מסמך אחד או עדות כלשהי, על עסקה שנעשתה בין רשות הפיתוח ושליוט. מכיוון שהחוליה הראשונה בשרשרת הנטענת על ידי התובעים לא הוכחה, ממילא לא ניתן להעניק לתובעים את הסעד המבוקש על ידם בקצה השרשרת.

7.       מלבד זאת, צודק ב"כ הנתבעים בטענתו, כי בחתימתם על הסכם השיתוף (מוצג נ/2) הודו למעשה התובעים בכך שבבעלות רשות הפיתוח 20/60 חלקים במקרקעין. אם סברו התובעים, כי לרשות הפיתוח אין זכויות בחלקה, כי אז היה מצופה שכבר בשנת 1987, בעת שנעשה הסכם השיתוף, שרשות הפיתוח צד לו, יעלו התובעים טענתם כי לרשות הפיתוח אין זכויות במקרקעין. עם כל הכבוד, טענת התובעים, כי לרשות הפיתוח אין זכויות במקרקעין, אינה יכולה לעמוד במקום בו הם עצמם כרתו עמה הסכם שיתוף, בו הוצהר במפורש כי לרשות הפיתוח זכות בעלות ב- 20/60 חלקים במקרקעין.

8.       ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי יש לדחות את תביעת התובעים אף מחמת שיהוי רב בהגשתה  (טענת התיישנות לא נטענה בכתב ההגנה).