פסק-דין בתיק א 15185/06

בפניי תביעה שטרית בגין שיק לפקודת התובעת בסך של 1010 ש"ח שתאריך פירעונו 10/3/05.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, התביעה מתקבלת. 

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, שוכנעתי כי הנתבע קיבל הודעות בדואר רשום מהתובעת בגין דו"ח החניה נשוא המחלוקת באופן שהעבירה לא התיישנה וגם לא חלה התיישנות על העונש.

טענת הנתבע, כי השיק נשוא התביעה נמסר לתאריך פירעון מעותד במטרה שהנתבע יבדוק את נושא החוב לתובעת מול התובעת, כפי שגם עלה מעדות מר מנדלוביץ', מתקבלת. אולם, שוכנעתי כי העבירה והעונש לא התיישנו ולפיכך החוב לתובעת עומד בעינו ולכן התביעה מתקבלת.

לטענת התובעת, היא שלחה את ההודעות אל הנתבע בדואר רשום לפי כתובתו המופיעה במשרד הרישוי. אין מחלוקת שכתובת הנתבע במשרד הרישוי הייתה רשומה ברחוב יהודה הלוי 15, עפולה. לעניין זה, אני מפנה לנספח א'/4 לתצהיר הגב' חורש וכן לעדות הנתבע שאינו מתכחש לכך שכתובתו הרשומה במשרד הרישוי הייתה ברחוב יהודה הלוי 15. התובעת פעלה בהתאם להוראת תקנה 41 (ב) לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד - 1974 (להלן - תקנות סדר הדין הפלילי) על פיה, שעה שהקנס לא משולם במועד בגין דו"ח חניה, תומצא לבעל הרכב הרשום ברשות הרישוי, הודעת תשלום קנס חדשה. גב' חורש העידה כי התובעת ביררה את פרטי הנתבע במשרד הרישוי ושלחה אליו את הודעת הקנס בדואר רשום.

מהמסמכים שצורפו לתצהיר הגב' חורש מהתובעת, עולה שהקבצים המתייחסים למעטפיות של הודעות הקנס התקבלו ברשות הדואר בזמן אמת. התובעת צירפה את העמוד הספציפי בקובץ בו רשומים פרטי הנתבע לרבות כתובתו. כותרת הקובץ היא "רשימת דברי דואר רשומים לפי מספר דו"ח שנמסרו למשלוח". מעבר לרשימת דברי הדואר שנמסרו למשלוח, צורף מסמך המעיד על כך שאותה רשימה אכן התקבלה בדואר ומעידה על כך חותמת הדואר המצויה על העמוד הראשון בכל קובץ (ראה למשל נספח א/1 לתצהיר גב' חורש).

לא שוכנעתי מטענות הנתבע, כי יש להטיל ספק במסמכים שצורפו על ידי התובעת. לטעמי, התובעת עמדה בנטל הראייה הנדרש להוכיח, כי ההודעות שנשלחו אל הנתבע, נשלחו בדואר רשום, זאת בהסתמך, בין היתר, גם על הפרכות בגרסת הנתבע כפי שיפורט בהמשך. נוכח המסמכים שהוצגו בפניי, איני מקבל את טענת הנתבע, כי לא קיבל את ההודעות מהתובעת. 

שוכנעתי מעדותה של גב' חורש והמסמכים הנוספים שצורפו, כי התובעת שלחה את ההודעות בדואר רשום אל הנתבע בכל המועדים כמפורט בתצהירה: 23/7/97, 1/00, 7/5/00, ו-1/11/01, וזאת גם לאחר שעיינתי בפסקי הדין שהוגשו ע"י הצדדים. זאת, נוכח הפרכות בגרסת הנתבע וכן,  מאחר ולפי החותמות על המסמכים עולה, כי דברי הדואר הרשומים למשלוח התקבלו ברשות הדואר בזמן אמת, ואין סיבה להניח שרשות הדואר לא פעלה כמתחייב מהוראות התובעת ולא שלחה את ההודעות בדואר רשום כפי שביקשה התובעת.

לפיכך, אני סבור שמתקיימת בעניינינו חזקת המסירה כאמור בתקנה 44א. לתקנות סדר הדין הפלילי.

אין מחלוקת כי ההודעות ששלחה התובעת נשלחו אל הנתבע לפי הכתובת יהודה הלוי 15, עפולה.

בנוסף, ברור לפי עדותו של מר מנדלוביץ' מטעם התובעת ועדותו של הנתבע, כי במועד כלשהו  במהלך השנים 1996 ו-1997, שונתה כתובת הנתבע מיהודה הלוי 15 ליהודה הלוי 16א.

עם זאת, איני סבור שהנתבע שהוא הנמען, הוכיח שהוא לא קיבל את ההודעה או ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו. הנתבע לא טרח לבצע את הפעולה המינימאלית בסמוך לאחר שינוי מספר הבית בו התגורר מיהודה הלוי 15 ליהודה הלוי 16א. (ולפי נספח ב'1 שצירף לתצהירו, שינוי הכתובת היה בתוקף כבר ביום 31/12/96) ולהודיע לרשות הדואר כי יש להכניס לתיבת הדואר שלו דברי דואר שממוענים הן לרחוב יהודה הלוי 16א והן לרחוב יהודה הלוי 15. לפי עדותו של הנתבע, אכן נוצר קושי ולא הגיעו אליו חלק מדברי הדואר בעקבות שינוי הכתובת, אולם, למרות זאת, הנתבע לא עשה דבר בעניין אלא רק לאחר תקופה של כ-10 שנים, בשנת 2006. בנוסף, הנתבע לא עדכן את כתובתו במשך שנים במשרד הרישוי ו/או במשרד הפנים. גרסתו של הנתבע תמוהה. ככל שהיה קושי ודברי דואר מסוימים לא הגיעו אליו, היה עליו להבין כי הקושי נעוץ בשינוי כתובתו ע"י עיריית עפולה. לפיכך, כל שהיה עליו לעשות הוא לעדכן את הכתובת הנוספת והכתובת הקודמת על תיבת הדואר.

ברור, כי במידה והנתבע היה מעדכן את כתובתו אצל הרשויות ובפרט רשות הרישוי, ובנוסף מעדכן את רשות הדואר בשינוי ודואג לכך שדברי הדואר הממוענים הן לכתובת הישנה והן לחדשה יגיעו אליו, אזי היה מקבל את דבר הדואר הרשום ששלחה אליו התובעת. התנהלותו של הנתבע בהקשר של עדכון כתובתו אצל הרשויות ובפרט לגבי עדכון הכתובת על תיבת הדואר שלו, אינה סבירה. לפיכך, הנתבע לא הוכיח שלא קיבל את הודעות התובעת מסיבות שאינן תלויות בו. היה בידי הנתבע לשנות את המצב, והוא בחר לא לעשות כן. לפיכך, איני מקבל את טענות הנתבע כי העבירה התיישנה ו/או חלה התיישנות על העונש.

זאת ועוד, לנתבע לא היה הסבר כיצד קיבל בתאריך 3/7/05 דבר דואר רשום שנשלח לפי הכתובת יהודה הלוי 15 (הוגש וסומן ת/1). שהרי, לשיטתו, פעל לעדכון הכתובת אצל הדוורים רק במהלך שנת 2006. והנה, דבר דואר שנשלח אל הנתבע  לפי הכתובת יהודה הלוי 15 (בדומה לדברי דואר שנשלחו ע"י התובעת לכתובת זו) התקבל על ידו למרות שכתובתו באותו זמן הייתה רשומה ברחוב יהודה הלוי 16א, עפולה.  לנתבע גם לא היה הסבר כיצד קיבל במשך שנים רבות החל משנת 1998 ואילך, את תעודת חידוש רישיון הרכב שמן הסתם, נשלחה אליו לפי כתובתו כפי שהייתה רשומה במשרד הרישוי כיהודה הלוי 15, עפולה. לאור האמור לעיל, איני מקבל את גרסת הנתבע, כי במהלך השנים החל משנת 1997 ואילך, לא קיבל דברי דואר אשר נשלחו עבורו אל הכתובת יהודה הלוי 15, עפולה ולפיכך, גם לא קיבל את הודעות התובעת.

בנוסף, איני מקבל את טענות הנתבע כנגד הדו"ח על עיקול מיטלטלין מיום 17/8/04. על הדו"ח רשום "כניסה א'" והדבר מתיישב עם טענת הנתבע כי כתובתו יהודה הלוי 16א. (ראה סעיף 4 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע). כמו כן,  גב' מייקסנר קלרה, אשתו של הנתבע, שעל פי הדו"ח נכחה בשעת ביצוע העיקול, לא הובאה למתן עדות מטעם הנתבע. בנסיבות אלה, אני סבור שהעיקול  על פי הדו"ח שסומן כנספחים ט'1 ו-ט'2 לתצהיר גב' חורש, אכן בוצע בתאריך הרשום בו.

לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

התובעת רשאית להמשיך בהליכים בתיק ההוצל"פ.

הנתבע ישלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 800 ש"ח בתוספת מע"מ.

ניתן היום לג' בכסלו, תשס"ז (24 בדצמבר 2006) בהיעדר.