פסק-דין בתיק א 151670/02

ראשית דבר

1.       עסקינן בתביעה, שהוגשה בסד"מ ע"י  התובע - בנק הפועלים בע"מ (להלן: "התובע"), כנגד הנתבע זכריהו יוסף פנחס (להלן: "הנתבע")  והנתבעת מיטל  זכריה  (להלן: "הנתבעת").

2.       מושא התביעה הוא דרישת תאגיד בנקאי לתשלום חוב בגין הלוואה שלא סולקה ע"י הנתבע, כאשר הנתבעת ערבה לתשלומו.

3.      הנתבע צבר בחשבונו יתרת חובה, שהסתכמה בכ- 290,000 ש"ח. ביום 20.02.01 הועמדה לנתבע  "הלוואת גישור עד מכירת העסק או רישום משכנתא" בסך 284,800 ש"ח, שנועדה לכיסוי החוב הקיים, ותוקפה הוגבל לשלושה חודשים. הנתבעת חתמה על כתב התחייבות וערבות להחזרת ההלוואה בתאריך 20.02.01 (נספח ב' לתצהירה).

4.       בתום שלושה חודשים הוברר, כי ההלוואה לא הוחזרה במלואה ע"י הנתבע. התובע הסכים ליתן לנתבע ארכה של שלושה חודשים נוספים להחזרתה, אך כתנאי למתן הארכה דרש, כי הנתבעת תחדש את ערבותה. לפיכך, סרה הנתבעת שנית לסניף הבנק וחתמה על כתב ערבות נוסף, ביום  13.05.01 (נספח ג' לתצהיר הנתבעת, להלן: "כתב הערבות"). חתימתה של הנתבעת על כתב ערבות זה היא נושא הדיון שבפני.

בקשת הרשות להתגונן

5. בקשת הנתבע למתן רשות להתגונן נדחתה ע"י כבוד השופטת אלמגור, וניתן כנגדו פסק דין על מלוא סכום התביעה.

6. הנתבעת קיבלה רשות להתגונן בטענה אחת בלבד, לפיה  פקיד  הבנק  ביקש ממנה לחתום על כתב הערבות, מבלי שהסביר לה מהותו של המסמך, וציין בפניה כי מדובר בחתימה על טופס, לצורך דחיית מועד תשלום ההלוואה בשלושה חודשים (ר' החלטתה של כב' השופטת אלמגור מיום 17.6.02).

טענות  התובע

7. התובע טוען, כי הנתבעת - שהינה רעייתו של הנתבע - ערבה בערבות אישית לפרעון התחייבויותיו של הנתבע בגין ההלוואה. לדבריו, הנתבעת הייתה מעורבת בעסקיו של הנתבע, ביקוריה בסניף הבנק היו תכופים, ושיחות טלפוניות רבות לבית העסק בוצעו דרכה. בנסיבות אלה טוען התובע, כי הנתבעת ידעה היטב על מה היא חותמת.

8. עוד טוען התובע, כי פקיד הבנק  הסביר לנתבעת את מהותו של המסמך עליו חתמה, ואף הסביר פעמים רבות לבני הזוג את חומרת המצב בחשבון. 
9. לבסוף טען  התובע, כי למרות שהנתבעת ידעה היטב על מה היא חותמת, מצא פקיד הבנק לנכון להחתימה גם על טופס "גילוי  מידע לערב יחיד או מוגן", ובכך נהג  משנה זהירות כלפיה (מוצג ת/1).

טענות הנתבעת

10. הנתבעת הינה בחורה צעירה, ולדבריה נישאה זמן קצר קודם לכן לנתבע. החשבון בו נצבר החוב התנהל שנים רבות על שמו של הנתבע בלבד, והנתבעת מציינת כי לה עצמה לא היה ייפוי כוח לפעול בו.

11. הנתבעת טוענת, כי פקיד הבנק לא בדק את יכולתה כערבה, למרות שמטרת החתמתה על כתב הערבות הייתה להסדיר חוב קיים. לדבריה, מדובר סך הכל בהלוואה אחת, שניתנה ע"י התובע בתאריך 20.02.01. הלוואה זו נועדה לכיסויי חוב שנוצר בחשבון, ומועד פירעונה נקבע ליום 14.05.01.

12. הנתבעת מאשרת, כי חתמה על  כתב ערבות שני, בתאריך 14.05.01, אך טוענת כי במועד זה לא ניתנה הלוואה כלשהי לנתבע. משלא ניתנה הלוואה נוספת במועד החתימה על כתב הערבות השני, טוענת הנתבעת, כי דין התביעה כלפיה להידחות

13. .

14. יאמר מיד, כי טענה זו חורגת ממסגרת טענות ההגנה, שבגינן ניתנה לנתבעת רשות להתגונן. בנוסף, במהלך עדותו של ע/ה מר ברוך כהן הוברר, כי הנתבע לא עמד בתשלומי החזר ההלוואה וביקש ארכה נוספת להחזרתה. התובע הסכים ליתן לנתבע ארכה נוספת לתשלום הסכום, אשר באותה עת עמד ע"ס 290,000 ש"ח, אך דרש כתנאי לך שהנתבעת תחתום שוב על כתב הערבות (עמ' 14-16).

15. הנתבעת הסכימה לערוב לתשלום סך של 290,000 ש"ח, כאמור בכתב הערבות שנחתם על ידה בתאריך 14.5.01, ולכן אין לשעות לטענתה, כי מדובר בכתב ערבות שאינו מתייחס להלוואה כלשהי. כך גם לגבי הטענה, כי הבנק לא בדק יכולתה כערבה - טענה שלא ניתנה לגביה רשות להתגונן, ולכן אין מקום להתייחס אליה.

16. בהתייחס לכתב הערבות עצמו, טוענת הנתבעת כי הוטעתה לחשוב - עקב מצג שווא - כי ערבותה והסיכון המקסימאלי שנטלה על עצמה, מתייחסים אך ורק לחיובי הריבית, שיצטברו בתקופת ההלוואה. לדבריה, לא הייתה חותמת על ערבות בגין חוב קיים, כאשר מלכתחילה לא הייתה לתובע ערבות בגינו, וכל זאת לתקופה של שלושה חודשים, כשהתועלת היא אפסית ומשמעותה השהיה של שלושה חודשים בנקיטת הליכים משפטיים כלפי הנתבע.

הדיון המשפטי

 הסכם הערבות

17. בטרם אבחן את המסכת העובדתית, מן הראוי להניח קודם את התשתית המשפטית להתקשרות הצדדים בהסכם הערבות.

כעיקרון, חוזה ערבות כפוף לכללים הרגילים של דיני החוזים, באשר לאופן יצירת הקשר החוזי והצורך להוכיח גמירות דעת של הצדדים. עולה מכך, כי בידי הצדדים נתונה הרשות לנסח את החוזה ולהוסיף בו תנאים כרצונם, אלא אם כן מדובר בחוזה מוכתב מראש, שלא ניתנת לאחד מהצדדים אפשרות להתנות עליו (ראה, למשל 692/86 בוטקובסקי בע"מ נ' גת, פ"ד מד(1) 57). .

18. חוק הערבות, תשכ"ז-1967 מבדיל בין סוגי ערבים שונים (ערב רגיל, ערב יחיד וערב מוגן). רק לאחר הסיווג המדויק של סוג הערב, ניתן לקבוע את ההגנות המיוחדות החלות עליו. חוק הערבות מחייב את הנושה - במקרה של ערב יחיד או מוגן - בהקפדה יתרה, מה שאין כן לגבי ערב רגיל, שלהגדרתו נכנסת הנתבעת, בהיותה בת זוגו של הנתבע (כאמור בסעיף 19 לחוק). כלפי ערב רגיל, חב הבנק בחובת זהירות וחובת נאמנות רגילה, כפי שהוא חייב כלפי כל לקוח אחר.