פסק-דין בתיק א 15116/05

בפני תביעת שיפוי של קרנית מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה  1975 (להלן: "החוק")  על סך של  14,313 ש"ח.

הצדדים וטיעוניהם

1.      התובעת הינה תאגיד אשר הוקם לפי החוק, הנתבע 1 היה עובר למועדים הנוגעים לכתב תביעה זה, הבעלים ו/או מתיר השימוש ברכב מסוג משא אחוד (פורד) מ.ר 10-046-59 (להלן: "הרכב"), הנתבע 2 היה עובר למועדים הנוגעים לכתב תביעה זה, המחזיק ו/או המשתמש ברכב.

טענות התובעת

2.      ביום 18.6.2001 או במועד סמוך לכך, נהג הנתבע 2 ברכב, וזאת ומבלי שהיה לו ו/או לרכב כיסוי ביטוחי תקף להסעה בשכר. במהלך הנסיעה ארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה"), אשר במהלכה נפגע נוסע ברכב, גראב מוחמד  ת.ז 312555238 (להלן: "הנפגע") ונגרמו לו נזקי גוף. כתוצאה מהתאונה, הובהל הנפגע לטיפול בבית החולים  "הדסה" בירושלים.

3.      ביום 3.6.2004 פיצתה התובעת את הנפגע בגין הנזקים שנגרמו לו בסכום של 22,574 ש"ח וזאת בהתאם לחובתה על פי סעיף 12 לחוק. כמו כן, הוציאה התובעת הוצאות רפואיות ואחרות בגין התאונה בסך נומינלי של 2,526ש"ח. בהתאם לנוהג בתאונות בהן אין כיסוי ביטוחי להסעה בשכר, נחתם הסכם בין "אליהו" חברה לביטוח (להלן: "המבטחת") לבין התובעת, לפיו, השתתפו המבטחת והתובעת בחלקים שווים בהוצאות בגין התאונה. בהתאם להסכם זה שיפתה המבטחת את התובעת בסך של 11,665 ש"ח.

סך התשלומים וההוצאות שהוציאה התובעת בגין התאונה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הוצאתם ועד מועד הגשת כתב תביעה זה, ובניכוי התקבולים שנתקבלו מידי המבטחת במסגרת ההסכם האמור, עומד על הסכום של  14,313 ש"ח.

4.      התובעת טוענת שבהתאם לסעיף 9 לחוק ועל פי כל דין זכאית התובעת לחזור על הנתבעים ולהשתפות מהם בגין הסכומים שהוציאה בגין התאונה כמפורט להלן:

הנתבעים, בהיותם הבעלים ו/או המחזיקים ו/או מתירי השימוש ו/או המשתמשים ברכב,  פעלו תוך רשלנות ו/או אי זהירות. לחלופין, הנתבעים פעלו תוך הפרת חובה חקוקה מצידם ובכלל זאת הוראות פקודת התעבורה [נוסח חדש] ופקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970.

טענות הנתבעים

5.      עיקר טענתם של הנתבעים כי היה כיסוי ביטוחי. לשיטתם התובעת החליטה על דעת עצמה, לפצות את הנפגע, משום שסברה כביכול ובטעות, כי השימוש ברכב בעת התאונה היה ללא כיסוי ביטוחי. 

הנתבע 1 טוען כי אכן היה רשום במשרד הרישוי כבעליו של הרכב, יחד עם זאת הרכב היה בבעלותו, בחזקתו ובשליטתו הבלעדית של הנתבע 2.דהיינו, בעת התאונה היה הנתבע 2 הבעלים והמחזיק ברכב, וכי הנתבע 1 היה אך ורק רשום כבעלי הרכב במשרדי הרישוי.

הנתבעים טענו כי בעת התרחשות התאונה נתבע 2 השתמש שימוש רגיל ברכב, ולא הסיע נוסעים בשכר ולכן נתבע 2 נהג ברכב עת שהיה לו ו/או לרכב כיסוי ביטוחי תקף.

6.      הנתבעים מודים שהתאונה התרחשה ונפגע הנוסע מר מוחמד גראב. אולם מכחישים את הנזקים הנטענים מחוסר ידיעה. לא זו אף זו אפילו אם היה נזק כי אז מכחישים הם את הקשר הסיבתי בינו לבין התאונה. 

דיון

7.      אין מחלוקת בין הצדדים כי היה כיסוי ביטוחי לתאונת הדרכים בחברת הביטוח "אליהו" אם נעשה שימוש רגיל ברכב, במובחן משימוש לצורך הסעה בשכר אשר לא היה מכוסה ביטוחית. הצדדים חלוקים אפוא בשאלה האם הנתבע 2 הסיע בשכר בעת שהתרחשה התאונה.

ראיות התביעה

8.      מטעם התובעת העידה גב' סיהם אבו קעוד פקידת תביעות ראשית של קרנית. מתצהירה עולה כי בעקבות חקירה שהתבצעה בחברת "אליהו" מבטחת הרכב ובעקבות דו"ח חקירה שהעבירה האחרונה הגיעה למסקנה כי הנתבע 2 ביצע הסעה בשכר. לאחר קבלת חומר החקירה מחברת אליהו ביצעה התובעת חקירה עצמאית שגם ממנה עלה כי התאונה ארעה עת ביצע הנתבעת 2 הסעה בשכר. לפיכך, פיצתה התובעת את הנפגע  בגין נזקים שנגרמו לה בסך של 22,574 ש"ח וזאת בהתאם לחובתה לפי סעיף 12 לחוק. בנוסף לכך הוציאה התובעת הוצאות רפואיות ואחרות בגין התאונה בסך נומינלי של 2,526 ש"ח. בהתאם להסכם בין התובעת למבטחת- אליהו חברה לביטוח, חלקו שתיהן בחלקים שווים בהוצאות ובהתאם לכך שיפתה אליהו את התובעת בסך של 11,665 ש"ח. לפיכך סך התשלומים וההוצאות שהוציאה התובעת בניכוי התקבולים שהתקבלו מחברת אליהו עומדים על הסך של 14,313 ש"ח. לאחר עדותה של גב' אבו קעוד הוזמנו להעיד הנפגע עצמו נער בן  13 ואביו מר גראב נעים (להלן: "האב") מטעם התובעת . במהלך עדותו של האב  טען ב"כ התובעת כי יש להכריז על האב כעד עויין מאחר שבעדותו הוא סותר דברים שנאמרו לחוקר הפרטי מר ג'אווד סעיד ואף הוקלטו על ידו. מאחר שהחוקר הפרטי ששכרה התובעת טרם העיד לא ניתן היה להחליט בטענה זו בטרם נשמע החוקר ודו"ח החקירה, הקלטת והתמלול יוגשו באמצעותו. 

9.      הנתבעים מכחישים את ההסעה בשכר. העדות היחידה שיש לתובעת שמנסה להזים טענה זו היא עדותו, דו"ח החקירה, הקלטות שביצע החוקר ותימלולן. החוקר הפרטי טוען כי מהעדויות שליקט ובניהן גם דברי אבי הנפגע, הנהג ואחרים עולה כי התאונה ארעה בעת שהנתבע 2 הסיע בשכר.  אשר על כן לאור העובדה שעדותה של גב' אבו קעוד לעניין החבות נסמכת על דו"ח החקירה כי אז גורלה של תביעה זו יוכרע ממשקלה הראייתי של עדות החוקר על נספחיה.   

תצהירו ועדותו של החוקר הפרטי מר ג'אווד סעיד

10.  בתצהירו מיום 29/9/05 כותב החוקר כי ערך חקירה לבקשת התובעת של התאונה נשואת התיק דנן. במסגרת החקירה נפגש עם הנפגע ואביו. לדברי החוקר הנפגע אמר לו כי הנתבע היה מסיע אותו ואת אחיותיו לביה"ס ואביו היה משלם לנתבע 2, תשעים ש"ח עבור כל אחד מהם. כך גם לדברי החוקה הוסיף הנפגע ואמר לו כי הנתבע 2 נהג לעשות כן זמן רב לפני התאונה. הנפגע הכחיש כי הוא חבר של בנו של הנתבע 2. עוד מוסיף החוקר ומצהיר כי במהלך פגישתו עם אבי הנפגע אישר האחרון את דברי בנו והוסיף כי במסגרת סולחה שנערכה ביניהם לאחר קרות התאונה ביקש ממנו הנתבע 2 שלא להזכיר בפני חוקרי הביטוח את נושא ההסעה בשכר.   בתצהירו לא כתב החוקר הפרטי דבר וחצי דבר על הקלטה שביצע. לפנים משורת הדין התרתי הגשת הקלטת והתמליל בשלב מאוחר תוך חקירתו של אבי הנפגע נקטעה לצורך הגשת הקלטת והתמליל.

11.  בהשלמה לחקירה הראשית שנעשתה כאמור בתצהיר שעיקריו פורטו לעיל, נשאל החוקר הפרטי על ידי ב"כ התובעת: