פסק-דין בתיק א 150216/02

מבוא

1.         התובעים 1-3 (להלן: יחיאלי") רכשו מהנתבעת דירת דופלקס מס' 113 בבנין ברח' מרק שאגל 28 באשדוד, לפי חוזה מכר מיום 23.6.1994. התובעים 4-5 (להלן: "פריינטה") רכשו מהנתבעת דירת גן מס' 108 באותו בנין, לפי חוזה מכר מיום 1.9.1994. בשתי הדירות נתגלו ליקויי בנייה שונים, שלא תוקנו. בעקבות כך הוגשה התביעה שבפניי.

2.         בית המשפט מינה כמומחים מטעמו את המהנדסים ושמאי המקרקעין שמואל פן ויהושע מועלם ממשרדו (להלן: "המומחים"). אלה ערכו בכל דירה שני ביקורים. בעקבות הביקור הראשון, הוגשה חוות דעת ראשונה מיום 22.9.2002 (להלן: "חוות הדעת הראשונה"). לאחר מכן, בהוראת בית המשפט, נערכו ביקורים חוזרים בדירות ביום 21.2.2003 וביום 25.2.2003. בעקבות כך הוגשה חוות דעת שנייה מיום 16.3.2003 (להלן: "חוות הדעת השניה"). המומחים העריכו את עלות תיקון הליקויים בדירות ואת גובה הפיצוי שראוי לפסוק בגין ליקויים שאינם ניתנים לליקוי. בנוסף העריכו את ירידת הערך שנגרמה לדירות.

            המומחים לא נחקרו על חוות דעתם, ועל כן זו לא נסתרה.

3.         מטעם יחיאלי, העידה גב' איריס יחיאלי. מטעם פריינטה העיד מר יוסף פריינטה. המצהיר מטעם הנתבעת לא התייצב משום מה להחקר על תצהירו, ועל כן נמחק התצהיר.

4.         למעשה, אין חולק כי יחיאלי ופריינטה זכאים לפיצוי בגין ליקויי הבניה בדירותיהם, והויכוח נסב על גובה הפיצוי. יחיאלי טוענים בסיכומיהם כי יש לפסוק להם סך של 98,959 ש"ח, מתוכו סך של 63,857 ש"ח בגין ליקויי בנייה וירידת ערך. פריינטה טוענים בסיכומיהם כי יש לפסוק להם סך של 61,509 ש"ח, מתוכו סך של 36,656 ש"ח בגין ליקויי בניה וירידת ערך.

            הנתבעת טוענת בסיכומיה כי יש לפסוק ליחיאלי פיצוי בסך של 22,620 ש"ח, ולפריינטה פיצוי בסך של 5,993 ש"ח.

אי התאמות לתקן

5.         אחת מטענות ההגנה המרכזיות של הנתבעת היא שיש להתעלם מקביעות המומחים לענין ליקויים שמקורם באי התאמה לתקנים. טענה זו מסתמכת על ס' 12 לחוק התקנים, תשי"ג-1953 (להלן: "חוק התקנים"), שכותרתו "תעודת בדיקה בדבר התאמה לתקן" וזה לשונו:

"(א) המכון, וכל מי שאושר לענין זה בכתב על ידי הממונה ( להלן-מעבדה מאושרת), רשאים לבדוק את מידת התאמתו של מצרך לתקן, או לתקן רשמי, ולתת תעודת בדיקה על כך.

(ב) תעודת בדיקה שניתנה כאמור בסעיף קטן (א) ונחתמה בידי מנהל מעבדה מאושרת או בידי מי שהוא הסמיך לכך, תשמש ראיה לתכנה כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

(ג) מקום שלענין חיקוק נדרשת ראיה כי נתמלאו תנאי תקן, לא תתקבל כראיה תעודה אלא אם ניתנה בידי מעבדה מאושרת."

טוענת הנתבעת כי לקביעות המומחים לא צורפה תעודה של מעבדה מאושרת, ועל כן, הקביעות אינן יכולות לשמש ראייה. אינני מקבל טענה זו. על פי לשונו של ס' 12(ג) לחוק התקנים, הטענה עשוייה להיות נכונה כאשר מבקשים להוכיח כי נתמלאו תנאי תקן, אך לא כאשר מבקשים להוכיח היפוכו של דבר, קרי, אי עמידה בתנאי תקן.

זאת ועוד, חוק המכר (דירות) תשל"ג- 1973, אינו בבחינת "חיקוק הדורש ראיה כי נתמלאו תנאי תקן", אלא עניינו במקרים של אי התאמה לתקן. חוק התקנים, על פי תכליתו, מציב דרישות כלפי היצרנים ולא כלפי הצרכנים, כעולה בין השאר מהגדרת מטרתו של מכון התקנים, בס' 2א' לחוק התקנים: תקינה והבטחת רמה נאותה של טיב המצרכים. הכוונה היא שיצרן המבקש להתהדר בכך שהוא עומד בתקן מסויים, משום שהוא נדרש על פי חיקוק לעמוד בתקן, יתכבד ויציג על כך תעודה של מעבדה מאושרת. יש לפרש את חוק התקנים פירוש תכליתי, ולאו דווקא מילולי, ההולם את מטרתו ותכליתו. אין לעשות בו שימוש למטרה הפוכה מזו שעומדת בבסיסו, שיעשה פלסתר את מטרתו ותכליתו, בכך שיכשיר וינציח אי התאמה לתקן תוך הסתמכות על הוראת ס' 12 לחוק התקנים:

"... כמו בכל חוק אחר, אין להסתפק בלשון בלבד. יש לפרש את החוק לפי התכלית החקיקתית, ואותה יש להסיק בדרכים המקובלות והידועות" (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות , פ"ד לט (2) 70, 75, שם נדונה פרשנות חוקי מס).

" ברור ומקובל כי פירוש תכליתי של חוק, לא זו בלבד שהוא נדרש כדי להשלים את הפירוש הלשוני, אלא יש בו, לא פעם, כדי לשנות את המובן הרגיל של לשון החוק, כדי להתאים אותו למובן הראוי לפי תכלית החוק" (רע"פ 9140/99 עמוס רומנו ו-3 אח' נ' מדינת ישראל   פ"ד נד(4), 349 ,עמ' 370-371, שם נדונה פרשנות דין פלילי).

לשם המחשת תכליתו האמיתית של ס' 12 לחוק התקנים, ניתן להפנות להוראת תקנה 2 לתקנות הבטיחות בעבודה (מכירה והשכרה של מכונות, מיתקנים וציוד), התשס"א-2001, הקובעת כי מפקח עבודה רשאי לדרוש מיצרן של מכונה, הצגת תעודת בדיקה, בדבר התאמת המכונה או הפריט לתקן. למקרה כזה נועדה הוראת ס' 12 לחוק התקנים.

הזכות לתקן

6.         הנתבעת טוענת בסיכומיה בחצי פה כי יש לאפשר לה לתקן את הליקויים, וזאת חלף פסיקת פיצויים. אינני סבור כי עומדת כיום לנתבעת הזכות לתקן. תיקונים קודמים שביצעה לא צלחו. אין ליתן לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות לתקן ליקויים לאחר שכשל בעבר. זאת ועוד. קודם שהוגשה התביעה הסכימה הנתבעת לבצע תיקונים קלים בלבד.  יתר על כן, לאחר שהמומחים הגישו את חוות דעתם, נמנעה הנתבעת מליזום הליך לתיקון הליקויים, למרות שהתובעים הודיעו בישיבת יום 11.12.2002 על הסכמתם לתיקון הליקויים בפיקוחם של המומחים.

בע"א 8939/01 חיים אביצור ועוד 21 אח' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ תק-על 2003(3), 975 ,עמ' 979, נפסק:

" כאשר ניתנה לקבלן הזדמנות לתקן את הטעון תיקון, והוא ביצע זאת באופן חלקי, תוך סחבת בלתי סבירה או באיכות שאינה נאותה, אין מקום לכפות על רוכש הדירה ליתן לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות לבצע תיקונים שכבר ניתנה לו הזדמנות לבצעם. ... אני סבור כי הוכח שהמשיבה קיבלה את ההזדמנות הנאותה לבצע תיקונים לשביעות רצון הרוכשים, וכפי שנדרש ממנה על פי ההסכם בין הצדדים ועל פי כל דין. המשיבה לא השכילה לנצל הזדמנות זו כראוי ועל כן עומדת למערערים זכותם לקבלת הסעד הכספי אותו ביקשו, ואין לכפות עליהם כי יבוצעו בדירותיהם תיקונים נוספים על ידי המשיבה. אמנם, התיקונים שביצעה המשיבה בדירות המערערים, בלא הצלחה, חופפים באופן חלקי, ולא אחד לאחד את הליקויים המצויים כעת בדירותיהם, הדרושים תיקון, אך אין בכך כדי לסתור את הקביעה, לפיה המשיבה מיצתה זכותה, בלא הצלחה, ואיבדה את אמונם של המערערים ...."