פסק-דין בתיק א 14820/02

1.         התובע הנו תאגיד בנקאי (להלן: הבנק). ביום 28.4.99 פתח הנתבע 1 (להלן: ברגר) חשבון מסוג עו"ש/חח"ד מספר 429530 בסניף הבנק בקרית ים. הנתבעים 2 ו-3 ערבו לחיוביו כלפי הבנק בערבות מוגבלת בסכום. במהלך ניהול החשבון קיבל ברגר הלוואה בסך 80,000 ש"ח שלא נפרעה במלואה. נוצר אפוא חוב אשר נכון ליום 30.6.02 הגיע לסך של 172,640 ש"ח וממועד זה ואילך נושא בריבית בנקאית הנהוגה בבנק.

2.         משלא שילם ברגר את החוב אף כי נדרש לעשות כן הוגש נגדו ונגד הערבים (אשר אינם בבחינת "ערב יחיד" או "ערב מוגן" במובן חוק הערבות תשכ"ז-1967) כתב התביעה בסדר דין מקוצר. 

            ברגר העלה טענת פרעון ההלוואה על ידי כך ששילם כ- 48,600 ש"ח במסגרת תשלומי החזר חודשיים ועוד 40,000 ש"ח שהעביר לבנק בהעברה בנקאית. כן הוסיף כי הבנק גרם ברשלנותו להיווצרות החוב שכן נתן לו אשראי על יסוד שיקים של שלוש חברות שהיו אף הן לקוחות הבנק חרף העובדה שידע כי מצבן הכלכלי רעוע וכי השיקים שמסרו לו אינם בעלי ערך. כמו-כן התרשל הבנק בכך שלא פעל או לא פעל כמצופה לגביית שיקים נוספים שהופקדו בחשבון ואשר סכומם הכולל עולה על סכום החוב. על יסוד טענות אלו ניתנה לו ולערבים רשות להתגונן.

3.         ביום 18.12.05 קיבל הסכם פשרה שהושג במהלך הדיון בין הבנק לערבים תוקף של פסק דין לפיו התחייבו הערבים לשלם סך של 48,000 ש"ח  בפריסה בת שלושים ושניים חודשים. סוכם כי " בכפוף לכך כי סכום הפשרה ישולם במועדים הקבועים לעיל כי אז יופחת מלוא סכום הפשרה מחובו של הנתבע מס. 1 כלפי התובע (מסכום קרן התביעה)".

לאחר הסכם פשרה זה הגיעו ברגר והבנק לידי הסכמה לפיה המחלוקת ביניהם תוכרע  בדרך הקבועה בסעיף 79א ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984. נוכח הסכמה זו תהא ההנמקה תמציתית.

4.         טענת הפרעון שהעלה ברגר לא הוכחה כדבעי. טענתו כי הפקיד סך של 40,000 ש"ח ובעקבות זאת הסכים הבנק לשחרר את הערבים מושתתת על דבריו בלבד ואינה נתמכת בראיות בלתי תלויות. נהפוך הוא. ברגר צירף לבקשת הרשות להתגונן אישור על העברת סך של 40,000 ש"ח מבנק המזרחי המאוחד בע"מ (הוא התובע) לחשבונו האחר  בבנק אוצר החייל בע"מ. אישור זה סותר מיניה וביה את גרסתו. אף כי בעקבות מתן רשות להתגונן ניתנה לו הזדמנות להביא ראיות אחרות אשר יכלו לאשש את גרסתו לא עשה כן ומכאן ניתן להסיק כי לא עלה בידו להוכיח כי אכן העביר כספים לחשבון הבנק התובע כטענתו.   זאת ועוד, העובדה שהושג הסכם פשרה בין הערבים לבין הבנק תומכת אף היא במסקנה כי לא הופקד סכום כאמור וממילא לא שוחררו הערבים מערבותם.

5.         טענתו כי הבנק התרשל הן במתן אשראי על סמך שיקים של שלוש חברות שהיו לקוחות של הבנק ואשר בדיעבד התברר כי לא היוו בטוחה נאותה כמו גם הטענה שלא פעל בשקידה לגביית שיקים שהפקיד בחשבון וחוללו באי-פרעון נותרו טענות בעלמא גם לאחר מתן רשות להתגונן.

גרסת הבנק בעניין היכרותו את מצב שלוש חברות אלו לא נסתרה וברגר מצדו הסתפק בטענה כי הבנק ידע על מצבן וחרף זאת נתן לו אשראי בהסתמך על שיקים משוכים על חשבונותיהן ובכך התרשל. אין די בדברים אלה להוכחת הטענה.

            בא כח ברגר הביא בסיכומיו רשימה מרשימה של דברי מלומדים ושל פסקי דין הדנים בחובות המוטלות על בנקים כלפי לקוחותיהם. אכן, מילים כדרבנות. אלא שללא תשתית עובדתית המעידה כי הבנק הפר את חובות המוטלות עליו כלפי לקוחות, בהן חובת תום הלב וחובת הנאמנות,  אין קשר בין המצב המשפטי הנטען לבין העובדות במקרה הנדון.

6.         הטענה כי הבנק התרשל שעה שלא פעל בשקידה לגביית שיקים שהופקדו בחשבון לא הוכחה אף היא. מתצהירי עדות ראשית מטעם הבנק עולה כי לא זו בלבד שהאחרון פעל לגביית השיקים אלא שברגר עצמו פעל לסיכולה כאשר נתן תצהירים בתמיכה להגנה של מושכיהם.

7.         הבנק הוכיח אפוא את תביעתו ואילו ברגר לא עמד בנטל המוטל עליו להביא ראיות לסתור. לפיכך זכאי הבנק לפסק דין על מלוא סכום התביעה. נוכח הדרך הדיונית לה הסכימו הצדדים, לה ממד של פשרה, החלטתי לחייב את ברגר בסכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 החל מיום הגשת כתב התביעה וכן לעכב את ביצוע פסק הדין לפרק זמן מסוים שיאפשר לצדדים לבוא בדברים לפריסת החוב הפסוק.  כמו כן, החלטתי לא לעשות צו להוצאות.

8.         אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע סך של 172,640 ש"ח כשסכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 8.8.02 ועד התשלום המלא בפועל.

ביצוע פסק הדין יעוכב למשך 60 יום החל מהיום על מנת לאפשר לצדדים להגיע להסדר פריסת החוב.

היות שעל פי הדין חיובי החייב העיקרי והערבים הנם חיובים ביחד ולחוד הרי שיש לנכות מסכום פסק הדין כל סכום ששולם או ישולם על ידי הערבים על חשבון החוב הפסוק (כפי שגם הוסכם בהסכם הפשרה עם הערבים). כמו-כן היות שהבנק אינו רשאי להפרע יותר מפעם אחת ובהיות סכומי השיקים שהופקדו בחשבון ושהבנק פועל לגבייתם חלק מהחוב הנתבע בהליך דנן הרי שכל סכום שייגבה במסגרת הליכי גביית השיקים יופקד בחשבון על חשבון הסכום הפסוק.

            על הבנק לדווח ללשכת ההוצאה לפועל על כל הסכומים שגבה ויגבה מהערבים וממושכי השיקים.

            אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ה' בכסלו, תשס"ז (26 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.