פסק-דין בתיק א 1472/05

1.         התובעת היא חברה הרשומה כחוק בישראל והינה הבעלים של בניין ברח' מוריה 9 בחיפה. עם שיפוצו של הבניין לנכס מסחרי נערך ביום 1.4.02 חוזה שכירות בלתי מוגנת בין התובעת לנתבעת. תקופת השכירות נקבעה לשנה מ- 1.4.02 עד 31.3.03. הנתבעת ייעדה את המושכר לעסק של חנות נעליים ולנוכח זאת הוסדרה סוגיה של שיפוץ והכשרת הנכס לשם כך.  בעלה של הנתבעת, מר יצחק מנחם (להלן - "מנחם"), הוא בעלים של חברה העוסקת בקבלנות שיפוצים. מנחם, איפוא, עסק בשיפוצים האמורים שנעשו, כמוסכם, על חשבון הנתבעת. באותה הזדמנות נשכר מנחם לבצע שיפוצים בחלקים נוספים של הבניין, בהזמנת התובעת ובמימונה.

2.         אין חולק כי שיקים בגין דמי השכירות החודשיים בחמשת חודשי השכירות הראשונים כובדו. העסק לא עלה יפה. ההמחאות שזמנן ב- 1.9.02 ו- 1.10.02 חוללו מפאת חוסר כיסוי. לנוכח זאת התגלעו חילוקי דעות באשר להמשך יחסי השכירות שפוערים  תהום עובדתית בין גרסאות בעלי הדין, שתפורטנה להלן. מנהל התובעת, מר ידיד אליהו (להלן - "ידיד"), מנחם והנתבעת עצמה, הגישו תצהירי עדויות. ידיד ומנחם נחקרו על התצהירים האמורים.

3.         לגרסתו של ידיד נמסרה דרישה  על חובות שונים בגין השכירות האמורה שעלו לסך של 19,272 ש"ח, בהתאם לדרישה מפורטת מ- 12.11.02. הדרישה האמורה נענתה והסכום שולם. באותה הזדמנות טען מנחם כי העסק נקלע לקשיים כלכליים ולכן נמסרו מפתחות החנות ופונתה הסחורה ממנה תוך התחייבות להביא משכיר חילופי. לא זו אף זו: מנחם מימן מודעה על השכרת החנות במדור בעיתונות, ואולם ללא הצלחה. בסופה של דרך החנות לא הושכרה. לנוכח כל אלו טוען ידיד כי שומה על הנתבעת לפרוע מלוא דמי השכירות עד לגמר תקופת השכירות החוזית המוסכמת, דהיינו עד 31.3.03.

4.         גרסתו של מנחם שונה בתכלית. לשיטתו, סוכם עם ידיד ברוח טובה כי הואיל והעסק אינו מצליח הרי שהחנות תיסגר ביום 31.10.02. לנוכח זאת שולמה יתרת החוב בסך 19,272 ש"ח עד לאותו מועד. עוד סוכם, בתורת פיצוי על הפסקת החוזה, כי כל ההשקעות שנעשו במושכר, לרבות מזגן, יהיו לקניינה של התובעת וכן סוכם כי מודעה בעיתון למציאת שוכר חליפי תמומן על ידי הנתבעת. רק לנוכח זאת, ולנוכח הסכמת ידיד לכך, פינתה הנתבעת את החנות.

5.         כאמור, השיקים הנותרים חוללו. התיק החל, איפוא, בהגשת בקשה לביצוע שיק שזמן פרעונו ב- 1.12.02. הוגשה ונתקבלה התנגדות לביצוע השיק. לנוכח כל זאת הוגש כתב תביעה מתוקן על סך 50,000 ש"ח, המבטא את מלוא החובות, לרבות השיקים שחוללו.

6.         בחנתי בקפידה חומר הראיות והטענות. נמצאו לי שיקולים התומכים בגרסת התובעת ושיקולים התומכים בגרסת הנתבעת. לנוכח כל זאת, לכאורה, יש מקום לבחון את השאלה על מי רובץ הנטל. לשיטת התובעת טענת הנתבעת היא בבחינת "הודאה והדחה". שהרי אין עוררין על כך שתחילה נכרת החוזה לשנה. הנתבעת טוענת באשר לסיכום מאוחר בעל-פה להפסקת החוזה. ממילא הנטל להוכיח סיכום מאוחר זה רובץ עליה.

            החלטתי לא להעמיק חקר בעניין זה וזאת לנוכח הכרעתי, בסופה של דרך, כי כפות המאזניים אינן מעויינות ובדעתי להעדיף את גרסת הנתבעת, חרף השיקולים שעשויים להיזקף לזכות גרסת התובעת. אדרש, איפוא, ואמנה את עיקר השיקולים האמורים שראיתי טעם לבחון בגדר מאזן שיקוליי. אפתח בשיקולים הנזקפים לזכות התובעת.

7.         ראשית, לכאורה אין סיבה התחלתית לכך שהתובעת תמחל לנתבעת על התחייבותה לתשלום דמי השכירות במלואם, ולכל התקופה. לשיטה זו, אכן מוכנה התובעת לשתף פעולה עם הנתבעת ולהסכים להכנסת שוכר חילופי, ככל שהדבר יעלה יפה. ואולם ככל שהניסיון לא יצליח תישאר על כנה התחייבותה החוזית של הנתבעת לתשלום דמי שכירות ואחת היא, לתובעת, אם הנתבעת משתמשת בחנות, אם לאו.

8.         שנית, גרסתו הבסיסית של מנחם היא שידיד הבטיח לו להשמיד את כל ההמחאות מ- 1.11.02 ואילך. השיקים האמורים, כמסתבר, הופקדו כשיקים דחויים ונמסרו לתובעת. השיקים הוצגו לפרעון כסדרם וחוללו מפאת העדר כיסוי מספיק. הדבר אמור היה להתגלות מעת לעת לעיניה של הנתבעת, אם משום דיווחים של הבנק שלה ואם על יסוד עיון בדפי החשבון. ואם אכן אלו הם פני הדברים, כך טענת התובעת, אמורה הייתה הנתבעת, בזמן-אמת, להיווכח  כי ההתחייבות להשמיד את השיקים אינה מקויימת, מדי חודש בחודש, ולשטוח את מחאתה החריפה על כך, אף לנקוט בצעדים משפטיים המתחייבים.

9.         שלישית, ועל כל אלו, דרך העסקים הרגילה היא לערוך הסכמים בכתב ולא בעל-פה. אכן נטען לידידות עתיקת-יומין בין ידיד לבין מנחם, עוד מילדותם. ואולם עובדה ניצחת היא כי ידידות זו לא מנעה להסדיר את יחסי השכירות, מלכתחילה, בחוזה שכירות מפורט ובכתב. על דרך זו, ככל שסוכם על שינוי חוזה השכירות וביטולו המוקדם, ובעיקר כשביטול מוקדם זה אף היה כרוך בתנאים פלוניים, פשיטא ראוי היה כי אף סוגיית ביטול מוקדם זה, תיעשה בכתב.

10.        ואולם, מול השיקולים האמורים נמצאו לי שיקולים לרוב הנזקפים לזכות הנתבעת.

11.        ראשית, אין חולקין כי החל מ- 1.11.02 כל השיקים, מדי חודש בחודשו, לא נפרעו. ואולם התובעת לא ראתה לנקוט בכל צעד משפטי, אף לא לשגר, ולו מכתב דרישה אחד. היא החליטה להגיש בקשה לביצוע שיק אחד בלבד מבין השיקים ביום 9.1.05, דהיינו בחלוף כשנתיים ובשיהוי בלתי מוצדק. לכאורה הנתון האמור מבסס את טענת הנתבעת כי אכן בתחילת הדרך כיבדה התובעת את ההסכמה אודות ביטולו המוקדם של חוזה השכירות, ורק לימים נמלכה בדעתה והחליטה להפר את ההסכמה האמורה.

            בהקשר זה ראוי ללמוד על דרך התנהלותו המסודרת והקפדנית של ידיד. משעה שחזרו שני שיקים בלבד, ב- 1.9.02 וב- 1.10.02, כבר ידעה התובעת להזדרז ולערוך מכתב דרישה מפורט על סך 19,727 ש"ח, הכולל באורח מדוד ומדוקדק, את מלוא הפרשי השער, ואף את הסכומים הזניחים בגין עמלות החזר השיקים האמורים. לא יעלה על הדעת, כאשר זו דרכה הקפדנית והמסודרת של התובעת, הכיצד מילאה פיה מים ולא נקטה בכל צעד, גם בעקבות חילול כל השיקים הנותרים (חמישה במניין), וגם תקופה רבה בעקבות זאת. הגרסה אודות התראות בעל-פה, בנסיבות אלו, אינה זוכה לאמוני.

12.        שנית, השיק אותו בחרה התובעת להגיש לביצוע הוא השיק מיום 1.12.02. לימים, ובגדר הראיות שבפניי, מציגה התובעת את יתרת השיקים שחוללו מ- 1.1.03 ואילך. בולט, איפוא, בהעדרו השיק מיום 1.11.02. מתחילת הדרך טוענת הנתבעת כי הדבר מצביע על כך כי אכן התובעת, בתחילה, כיבדה את ההסכם ואכן השמידה את השיק מיום 1.11.02. ידיד מתפתל כאשר מוצג בפניו הנתון האמור ובגדר החקירה שבפניי הוא מתחייב חגיגית, אף פרקליטו, כי השיק האמור יאותר ויצורף לסיכומי הטענות. סיכומי הטענות מונחים לנגד עיניי ומסתבר כי ההר הוליד עכבר. התובעת מודה כי היא לא השכילה לאתר את השיק האמור. הדבר אינו סביר באורח קיצוני. לתובעת, כך אני מתרשם, הנהלת ספרים מסודרת. משום כך, ובאורח טבעי, היא השכילה להציג את כל השיקים שחוללו, שמן הסתם נמסרו לה בזמן-אמת בעקבות כל חילול וחילול. העדרו של השיק מ- 1.11.02 מקבל, איפוא, משמעות נכבדה.

            ידיד נשאל על שום מה, בתחילת הדרך, בחר להגיש לביצוע רק שיק אחד. אף אם אקבל כסבירה את טענתו כי סבור היה כי ככל שיצליח בבקשת הביצוע הראשונה הדבר יביא לפרעון יתרת השיקים, סביר בעיניי  כי יוגש לביצוע השיק שזמן פרעונו הוא המוקדם ביותר, קרי דווקא השיק מ- 1.11.02. ואולם השיק האמור לא מוגש לביצוע, אלא השיק המוקדם האחר שנותר מ- 1.12.02. הדבר מעצים את מסקנותיי. לא זו אף זו: לנוכח העובדה שמכלול השיקים הדחויים הופקדו בחשבון התובעת, אין לי אלא להסיק שהתובעת עשתה מעשה אקטיבי ודרשה מן הבנק לקבל את השיק האמור לשם השמדתו.

13.        שלישית, אין חולקין כי החנות פונתה, מפתחותיה נמסרו והסחורה ממנה הוצאה. לכאורה, כלכלית, אף נתון זה מתיישב עם גרסתו של מנחם. ככל שהתובעת הייתה מסרבת לשחרר את הנתבעת מאזיקי חוזה השכירות, אכן כזכותה הלגיטימית, לא סביר על שום מה תסכים הנתבעת לפנות את החנות, גם אם היא מצויה בהפסדים, ולו על מנת לחסל את הסחורה, אף במחירי הפסד שיצמצמו את הפסדיה.

14.        רביעית, התגלעו חילוקי דעות בין ידיד למנחם למי שייך מספר הפלאפון שננקב במודעת הפרסום אודות השוכר החליף. לאחר שעיינתי בחשבוניות שהנפיקה חברתו של מנחם נחה דעתי שסביר להניח שהואיל והפלאפון אינו של מנחם, פשיטא הוא של ידיד. הדבר אף מתיישב עם כך שמפתחות החנות נמסרו לידיד באופן שאפקטיבית סביר להניח שפניות מתעניינים הגיעו אליו, ולפלאפון שלו.

15.        חמישית,  לכאורה סוגיית השארת ההשקעות בחנות אמורה הייתה, לטעמי, להיזקף לזכות התובעת  ואולם עיון בחומר העדויות שבפניי מזים את הנתון האמור. סעיף 10(ה) לחוזה השכירות קובע כי "והיה והמשכיר לא ידרוש החזרת המצב לקדמותו כי אז כל שינוי או תוספת שיעשה במושכר ייחשבו כרכוש של המשכיר והמשכיר יהא פטור מתשלום כלשהו לשוכר בגין העבודות או התוספות שבוצעו במושכר, כולן או חלקן".  והרי הנתון האמור, לכאורה, אמור להזים מכל וכל את היגיון-גרסתו של מנחם. שהרי, ככל שהתובעת לא תדרוש "החזרת המצב לקדמותו", ממילא מכלול ההשקעות והשיפוצים יהיו לקניינה-שלה. לנוכח כל אלו, לכאורה, הנתבעת לא יכולה הייתה, בנדיבותה, "לפצות" את התובעת בכך שהיא משאירה לחזקתה את ההשקעות והשיפוצים, שממילא עשויים היו להיות לקניינה. 

            ואולם, חרף הוראה חוזית זו, ידיד במכלול עדותו טוען את ההיפך. לכל אורך הדרך הוא מציין כי כל ההשקעות והשיפוצים היו שייכים לנתבעת. הייתה זו הנתבעת, כך גרסתו, שבחרה לא לפרק את ההשקעות והשיפוצים והוא, כשלעצמו, ראה עצמו פטור "מלרדוף" אחריה. וברי שאם אכן זו השקפתו של ידיד, ולו אף חרף התנייה החוזית האמורה לזכות התובעת, ברי שחוזר על כנו היגיון-גרסתו של מנחם.