פסק-דין בתיק א 14665/99

תביעה זו, על סך 159,554 ש"ח,  הוגשה ביום 13.6.99 על ידי התובע נגד הנתבעת בגין ליקויי בניה בדירה ברח' נדב 3 בחיפה שנרכשה ביום 29.8.93 ונמסרה למנוחה ביום 8.8.95. ביום 18.6.00 מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר א. קורין, שנתן את חוות דעתו ביום 19.7.00, וקבע שיש בדירה ליקויי בניה שעלות תיקנם 10,300 ש"ח נכון ליום 6.7.00.

התובע הסכים לאפשר לנתבעת תיקון הליקויים לפי הנחיות המומחה. הצדדים פנו להליך גישור, וקדם משפט ראשון נקבע במחצית 2002. בהחלטתי מיום 20.8.02, קצבתי לנתבעת זמן עד 20.8.02 לביצוע התיקונים. לפי החלטה נוספת מיום 19.11.02, נדחה ביצוע התיקון לחודש ימים לאחר חזרת בעלי הדירה הגרים בשכנות בקומה מעל. השכנים לא הסכימו לביצוע התיקונים ולאחר דיון  הוריתי  לדיירים השכנים לאפשר ביצוע התיקונים. ביום 3.5.04 מיניתי את המהנדס רונן שטרנברג לבדוק אם קיימים ליקויי רטיבות, אפשרות תיקונם, עלות התיקון והפיצוי בשל נזקים שאינם ניתנים לתיקון. לפי חוות דעתו, קבעתי שעל הנתבעת לבצע תיקונים עד יום 19.10.04. לאחר מכן, ביום 5.1.05 נבדקה הדירה ונמצאו כתמי רטיבות בתקרת חדר השינה המערבי, שמקורה בדירת השכן שמעל. ליקויים אלה תוקנו.

לאחר הגשת כתב תביעה מתוקן, שהעמיד את התביעה על סך 159,554 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה המקורית, תוך הסבת חלק ניכר מהתביעה לעוגמת נפש, הסכימו הצדדים להכרעה בתביעה על פי סיכומים שיוגשו.

על פי כתב התביעה המתוקן, עלות תיקון הליקויים, על פי חוות דעת מדצמבר 95 היא 59,554 ש"ח, ובנוסף על כך תובע התובע ירידת ערך הדירה בסך 50,000 ש"ח ועוד עוגמת נפש בגין הסבל הממושך והתיקונים החוזרים והנשנים בסך 50,000 ש"ח.

לענין ליקויי הבניה, חזר בו התובע מתביעה זו בסיכומיו בכך שלא תבע אותה, שכן כל הליקויים תוקנו בסופו של דבר על ידי הנתבעת, ותביעתו עומדת על עוגמת הנפש ו"הוצאות טרדה וטרחה כתוצאה ממחדליה של הנתבעת". התובע לא הוכיח כל ירידת ערך של הדירה, וגם לא חזר על כך בסיכומיו ודין תביעתו זו להידחות. התובע לא תבע מעולם הוצאות טרדה וטרחה, אף לא בכתב התביעה המתוקן שהוגש אך ביום 29.9.05, וממילא גם לא הוכיח תביעה זו אפילו בשמץ של ראיה. על כן, הפיצוי היחיד שנותר לדיון הוא הפיצוי בשל עוגמת נפש.

הצדדים, וביחוד הנתבעת, הקדישו טיעון נרחב לשאלת ליקויי הבניה, שכאמור אינה עומדת עוד על הפרק, שכן אלה תוקנו, אך היא עומדת על הפרק לצורך קביעת עוגמת הנפש. לענין זה יאמרו הדברים הבאים:

א.       תמוה ואף מפליא שלאחר שהנתבעת ביצעה תיקוני שנת בדק בשנת 1996, מוגשת במצורף לכתב התביעה חוות דעת משנת 1995 שאינה רלבנטית.

ב.       עוד יותר תמוה, שלאחר שמונה מומחה מוסכם, שקבע את עלות התיקונים הדרושים לסך 10,300 ש"ח נכון ליום 6.7.00, מוגש כתב תביעה מתוקן התובע תשלום עלות תיקון ליקויי בניה לפי חוות הדעת משנת 95, ללא התיחסות כלל לעובדה שהעלות כבר נקבעה וליקויי הבניה תוקנו בפועל.

ג.       לא הובאה כל ראיה לדרישות חוזרות ונשנות של התובע לפני הגשת כתב התביעה לתיקון הליקויים. אין חולק כי חוות הדעת, שהיתה מצויה בידי התובע מאז דצמבר 95, הומצאה לנתבעת רק במצורף לכתב התביעה משנת 99.

ד.       איני רואה טעם בדיון בליקויים אחרים שאינם ליקויי רטיבות. ליקויי הרטיבות הם שגרמו לעוגמת נפש.

ה.       אני דוחה את טענת הנתבעת כי ליקויי הרטיבות אינם ניתנים לתביעה לפי סעיף 4א. ברור שליקויי רטיבות אינם מתגלים בעת מסירת הדירה, בעיקר כאשר הדירה נמסרת בקיץ כמו במקרה זה. מכאן, שחל האמור בדבר הודעה תוך זמן סביר לאחר גילוי הליקוי. על פי סעיף 4 לחוק המכר (דירות) תשל"ג 1973:

(א) המוכר לא קיים את חיוביו כלפי הקונה אם התקיים אחד מאלה:

...

(2) תוך תקופת הבדק התגלתה אי-התאמה בדירה, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה;

(3) תוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי-התאמה והקונה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים;

...

(ג) לענין סעיף זה -

"תקופת בדק" - תקופה הקבועה בתוספת, שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה;

"תקופת אחריות" - תקופה של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק.