פסק-דין בתיק א 14591/04

1.         בפני תביעה בעילה שטרית שמקורה בשטר חוב על סך של 97,529.27 ש"ח, שנחתם ביום 23.8.01, להבטחת פרעון חובותיה של קונדיטוריה קוברינסקי בע"מ ( להלן "הקונדיטוריה או החברה" ) בגין סחורה שסופקה לה על ידי התובעת.

במקום המיועד לחתימת עושה השטר מוטבעת החותמת של החברה יחד עם חתימתו של נתבע מס' 1 ( להלן "הנתבע" ) ( ראה השטר המקורי ת/2 ), ובמקום המיועד לחתימת הערבים בערבות אוואל, מופיעות חתימותיהן של הנתבע ושל נתבעת מס' 2 על פי הנטען ( להלן "הנתבעת" ).

השטר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל כנגד הנתבעים מכח ערבותם לשטר בערבות אוואל כמצויין לעיל, אולם הם הכחישו את תוקף ערבותם, כל אחד מטענותיו הוא, כפי שיפורט בהמשך.   

2.         לעניין מעמדם של הנתבעים בחברה - הנתבעת הינה אשתו של מר פימה קוברינסקי ( להלן "מר פימה" ) שהיה הרוח החיה בניהול החברה, עבדה בקונדיטוריה והיתה מנהלת החברה ובעלת זכות החתימה בה ( ראה פרטיכל החברה נספח א' לתצהיר הנתבע ).

הנתבע הינו אחיו של מר פימה , עבד כשכיר בקונדיטוריה בעבודות מגוונות, ועד ליום 5.5.02 החזיק במניה אחת ממניותיה ( ראה הודעה על העברת מניות נספח ב' לתצהיר הנתבע ).

            יובהר כי מניות החברה  - על פי מסמכי הרישום ברשם החברות - היו בבעלות אשה בשם קוברינסקי אנה, שלא הובהר מהו הקשר בינה לבין הנתבעים ו/או מר פימה.

3.         הנתבעת הכחישה את חתימתה על כתב הערבות וטענה כי חתימתה זויפה, אולם, ביום 21.6.05 ניתן צו על ידי כונס הנכסים בהתאם לפקודת פשיטת הרגל שהורה על עיכוב ההליכים נגדה.

במצב דברים זה, פסק דין זה יתייחס לתביעה המופנית כנגד הנתבע בלבד.

4.         הנתבע העלה שלוש טענות בדבר תוקף ערבותו כדלקמן:

            אי תקפות חתימת עושה השטר

חתימתו של הנתבע מופיעה כפי שהובהר לעיל, בשני מקומות שונים, האחד במקום המיועד לעושה השטר ביחד עם חותמת החברה, והשני, על כתב הערבות במקום המיועד לחתימת הערבים.

לטענתו, חתימתו כעושה השטר הושגה במרמה, ומכל מקום אין הוא מוסמך לחתום בשם החברה. על כן, בהעדר חתימה תקפה של החברה כעושית השטר, ממילא חתימתו כערב להתחייבויותיה, אף היא איננה תקפה.

5.         לא יכלתי לקבל את טענתו הנ"ל של הנתבע במישור העובדתי, ואף לא במישור המשפטי.

הנתבע טען כי נתבקש על ידי נציג התובעת מר עוזרי יוסף ( להלן "מר עוזרי" ) לחתום בשני המקומות הנ"ל תוך שהוסבר לו כי חתימותיו הינן בגין היותו ערב. לעומתו, טען מר עוזרי כי הנתבע יצר בפניו מצג כי הינו רשאי לחתום בשם החברה,  וכי החתמתו במקום המיועד לעושה השטר נעשתה לבקשת אחיו מר פימה, ובהסכמתו המלאה של הנתבע.

6.         מבין שתי הגרסאות עדיפה עלי גרסתו של מר עוזרי. עדותו היתה עקבית, על אף הסתירות השוליות עליהן הצביע ב"כ הנתבעים בסיכומיו, והיא עמדה במבחן החקירה הנגדית.  בנוסף, הוכח כי הנתבע היה בעל מניה אחת בחברה בתקופה הרלוונטית, דבר שיש בו כדי לחזק א הטענה בדבר המצג שהוצג לעניין ההרשאה שלו לחתום בשם החברה.

7.         זאת ועוד, לא השתכנעתי כי הנתבע חתם פעמיים, בשני מקומות שונים, על גבי השטר ועל כתב הערבות שנמצא בעמוד השני של השטר, בסוברו כי המדובר בחתימותיו כערב, שכן, לא ניתן על ידו כל הסבר מניח את הדעת מדוע הסכים לחתום פעמיים כערב. אמנם בעדותו ניסה להציג את עצמו כפי "שאולץ" לחתום על השטר, ולא הוא, וזאת כפי שמסר בעדותו שעמדה בפניו האפשרות לא לחתום על השטר או על כתב הערבות ( ראה עדותו בעמ' 24 ש' 10-11 ). כן ניסה ליצור רושם שהולך בצורה עיוורת אחרי מר עוזרי וכי לא הבין על מה הוא חותם, אך גם דבריו הנ"ל לא היו עקביים ומשכנעים כאשר תחילה טען כי לא ידע על מה הוא חותם, ולאחר מכן טען כי ידע שחתם על ערבות, ולאחר מכן ניסוג וטען כי לא ידע מה זה ערבות.

8.         ניכר היה בעדותו של הנתבע שהוא מנסה לאמץ לו דרך המרחיקה אותו מכל אחריות בגין שטר זה, וכי הוא מנסה לבסס את הגנתו על טענת "לא נעשה דבר", על אף שטענה זו לא הועלתה על ידו במפורש.

            אולם, גם טענה זו אינה יכולה להועיל לנתבע בנסיבות המקרה שבפנינו. כבר נפסק כי טענה זו חלה רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, ואז ניתן להסיק כי החתימה והמסמך עליו היא מופיעה הינם בטלים ( ראה ע"א 413/79  ישראל אדלר חברה לבניין בע"מ נ' חנה מנצור, פ"ד לד (4), 29, 38-39 ). כן נפסק כי הנטל להוכחת טענת "לא נעשה דבר" הינו כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפטים אזרחיים ( ראה ע"א 84/80, 89 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז (3) 60, 91-92, ע"א 624/88 גולד נ' מעוז, פ"ד מד (1) 497,503),  ונטל כבד זה בוודאי לא הורם על ידי הנתבע שהעיד בחקירתו הנגדית כי הוא ידע שהינו חותם כערב לחברה ( ראה עדותו בעמ' 22 ש' 21-25 ).

10.        בנוסף לכל אלה, הנתבעים לא דאגו לזמן לעדות את מר פימה שהיה ביכולתו לשפוך אור על המחלוקת ולסתור את גרסתו של מר עוזרי בדבר ההרשאה שניתנה לנתבע לחתום בשם החברה.