פסק-דין בתיק א 14588/06

1.         הנתבע, עו"ד מילר אופיר, שכר מידי התובעת 1 חברת "כלל חברה לביטוח בע"מ" (להלן "כלל") משרד בקומה ה-18 של בניין, המצוי בדרך השלום בגבעתיים, גוש 6154, חלקה 923, על פי הסכם שכירות מיום 12.12.01. (להלן "הסכם השכירות"ו/או "ההסכם").

2.         בהסכם נקבעה תקופת שכירות של 5 שנים, שהחלה ביום 24.2.02. דמי השכירות, הוצמדו למדד המחירים לצרכן החל מחודש נובמבר 2001 (מדד 10/01). הנתבע התחייב לשאת גם בדמי ניהול המושכר, דמי חניה, וכן במסים השוטפים החלים על המושכר.

3.         הנתבע קיבל חזקה במשרד בקומה ה - 20 של אותו בניין (להלן "המושכר"). המשרד היה בתקופה הרלוונטית בבעלותה של התובעת 2, חברת "אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ" (להלן "אריה").

4.         ב- 8.2.04 ביקש הנתבע להפחית את דמי השכירות, וכך גם ב- 16.5.05. נציגה של כלל הסכים להפחתת דמי השכירות והעמידם על סכום של  15.9$ למ"ר, בכפוף להארכת תקופת השכירות. לחילופין ניתנה הסכמתו להשכרת המושכר לשוכר משנה, בכפוף לאותו תנאי.

5.         ביום 28.7.05 פינה הנתבע את המושכר וב- 23.8.05 חדל לשאת בתשלומי דמי השכירות  ויתר התשלומים.

6.         התביעה, בסכום של 182,481 ש"ח  הינה להפרש דמי השכירות, דמי הניהול, דמי החניה ומיסים שוטפים מיום פינוי המושכר ועד לתום תקופת ההסכם.

תמצית טענות הצדדים

7.         התובעות טענו כי לצורך הקטנת הנזק השכירו את המושכר לעו"ד אורלנסקי בסכום של 58.5 ש"ח למ"ר בצירוף מע"מ מבלי לוותר על זכויותיהן כלפי הנתבע.

8.         הנתבע טען לחוסר יריבות בינו לבין אריה. כן טען כי התובעות הפרו את ההסכם בהציגן מצגי שווא לגבי מצב  המושכר, בהחליפן שמו של המושכר מ"בית הורד" ל"בית הפניקס", ובשל מצוקת החניה בסביבתו. בנוסף טען כי קיבל הסכמת הנציג לפינוי המוקדם של המושכר.

9.         הנתבע הכחיש קיומם של חובות לעירייה ולחברת הניהול מיום פינוי המושכר, וטען לקיזוז בגין השקעותיו במושכר ושטחו.

דיון

10.       היריבות

הסכם השכירות נחתם בין הנתבע, עו"ד אופיר מילר לבין כלל, והתייחס ל-241.

מ"ר ברוטו בקומה ה- 18 של הבניין.

הואיל והתביעה הוגשה ע"י התובעות אריה וכלל, טען הנתבע לחוסר יריבות בינו לבין אריה, שבינה לבינו לא נחתם כל חוזה.

הטענה נדחית.

11.       אין מחלוקת כי למרות שהחוזה התייחס למושכר בקומה ה-18, קיבל הנתבע משרד בקומה ה-20, הנחשבת ליוקרתית יותר ואולי אף יקרה יותר. אריה הייתה הבעלים של הקומה ה- 20, ולכן הייתה הזכאית להשכיר, ולקבל את דמי השכירות, אשר שולמו  ע"י הנתבע לידיה.

בסיכומיהן כתבו התובעות כי לימים הושלם המיזוג של שתי החברות, והיום אריה היא חברת בת בשליטה מלאה של כלל, והיא (אריה) אף שינתה שמה ל"כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ". הנתבע אשר החזיק במשרדים בקומה ה-20, שילם, כאמור, לאריה ללא מחאה ובידיעה כי הינה הבעלים של קומה זו. משכך רשאית היא לדמי שכירות, אם נמנעו ממנה, כתוצאה מהפינוי המוקדם של המושכר.

12.       דמי השכירות

            הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים, הינו מפורט דיו ונראה כי נתקיימו בו מידת המסוימות וגמירות הדעת הנדרשים על מנת לתת לו תוקף משפטי מחייב.

בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן "חוק החוזים"), נקבע: