פסק-דין בתיק א 14436/05

1.         בפניי תביעה כספית לתשלום סך של 313,624.6 ש"ח.

2.         התובע הוא עיוור ונכה 100%. לטענתו, במהלך השנים 2001-2002 הוא נתן לנתבעים הלוואה ע"ס 230,000 ש"ח, חלקה במזומן וחלקה בשיקים. בחודש פברואר 2003 חתמה הנתבעת 2 ( להלן: "הנתבעת"), שהיא רעייתו של הנתבע 1 ( להלן: "הנתבע"), על כתב התחייבות לסילוק החוב על סך 300,000 ש"ח בתשלומים חודשיים שוים ורצופים בסך 6,000 ש"ח כל אחד, החל מיום 2.2.2003 (מוצג ת/1). חרף האמור לעיל, החוב לא נפרע, למעט תשלומים חלקיים בסך כולל של 14,400 ש"ח ששולמו בשנים 2003-2004. התובע טוען בתצהירו כי נכון ליום הגשת התביעה עומד החוב בצירוף הצמדה וריבית על סך של 328,624 ש"ח, ולאחר הפחתת התשלומים החלקיים בסך של 14,400 ש"ח, נותרה יתרת חוב בסך 314,224.6 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. עם זאת, בכתב התביעה המתוקן נתבע סכום נמוך יותר, של 313,624.6 ש"ח, וזהו הסכום הקובע.

3.         הנתבעים טענו להגנתם כי בשל מצב כלכלי קשה אליו נקלעו, פנו אל התובע שהינו מלווה בשוק האפור, בבקשה לקבלת הלוואה. ההלוואה ניתנה להם באמצעות שיקים ולא במזומן. הם שילמו על חשבון ההלוואה סך של 166,787 ש"ח, החל מחודש יוני 2001 ועד לחודש יוני 2004, הן באמצעות הפקדות שיקים והן באמצעות הפקדות מזומן לחשבונו של התובע. כמו כן, הופקדו כספים נוספים לחשבונו של התובע ונמסר לו סך מזומן של 20,000 ש"ח. הם טוענים כי כתב ההתחייבות עליו חתמה הנתבעת נחתם בעקבות לחץ שהפעיל עליה התובע תוך איומים על חייה וחיי ילדיה. כראייה לכך הם טוענים כי עוד קודם לחתימתו של כתב ההתחייבות, הספיקו לשלם לתובע סכום של 122,787 ש"ח, ולכן אין זה הגיוני כי יתחייבו לשלם לו סכום נוסף של 300,000 ש"ח אלא אם הדבר נעשה מחמת כפייה.

4.         מעדותו של התובע עולה כי הוא אדם ערירי. במהלך השנים נוצרו קשרי ידידות בינו לבין הנתבעת והיא סייעה לו בסידורים שונים, לרבות קניית בגדים, הליכה לספרייה לעוורים וכן סידורים בבנק (ע' 7 לפרוטוקול). בשלב מסויים החלו הנתבעים לנכות שיקים של צדדים שלישיים באמצעות התובע. הואיל והתובע לא יכול היה, מחמת עוורונו, למלא בעצמו את השיקים שמסר לנתבעת כנגד השיקים שניכתה אצלו, הנתבעת מילאה בכתב ידה את פרטי השיקים של התובע, מסרה את השיקים לבן זוגה הנתבע, והוא היה מושך את הכסף מחשבונו של התובע. עוד עלה מעדותו של התובע כי הנתבעת הוליכה אותו שולל ומסרה לו שיקים ריקים ולא חתומים מתוך פנקס השיקים של הנתבע, כביכול על חשבון פרעון החוב כלפיו, מבלי שהתובע יהיה מודע לכך שמדובר בשיקים חסרי כל ערך. טענתו של הנתבע, כאילו כביכול התובע הוא שהפעיל לחץ על הנתבעת למסור לו שיקים אלה (ע' 16 לפרוטוקול)- אינה משכנעת על פניה. איזה יתרון יכול היה לצמוח לתובע מקבלת שיקים ריקים ולא חתומים? לעומת זאת, סביר מאוד להניח שהנתבעת אכן ניצלה את עוורונו של התובע ומסרה לו שיקים חסרי כל ערך כדי ליצור כלפיו מצג של פרעון החוב. אגב, בתצהירו של הנתבע נטענה גירסה אחרת מזו שהשמיע בעדותו- השיקים הריקים נגנבו כביכול על ידי התובע מתוך תיקה של הנתבעת. עוד התברר כי הנתבע טוען שאותם שיקים שכן היו חתומים בחתימה הנחזית להיות חתימתו - לא נחתמו על ידו (לדבריו, הוא חותם בשם "שמעון" ואילו השיקים חתומים בשם "שימי"), ואם כך הוא הדבר, סביר מאוד להניח כי הנתבעת היא שזייפה את חתימתו על גביהם. פשיטא שאם התובע היה מבקש לזייף את חתימתו של הנתבע, הוא לא היה משתמש בכינוי "שימי", אלא כותב את שמו המלא של הנתבע.

5.         אין ספק שבין בעלי הדין התנהלה מערכת יחסים עסקית סבוכה למדיי, של עסקאות ניכיון שיקים שמסרו הנתבעים לידי התובע, כנגד תשלום ריבית לתובע. התובע טוען כי מלבד שיקים בסכום כולל של 197,500 ש"ח, הוא מסר לנתבעים כספים במזומן בסכום כולל של 32,500 ש"ח. טענה זו אינה מגובה במסמך בכתב, ועל כן דינה היה להידחות, אלמלא חתמה הנתבעת בחודש פברואר 2003 על כתב ההתחייבות ת/1, בו קיימת הודאה מפורשת בחוב בשיעור של 300,000 ש"ח, אותו התחייבה הנתבעת 2 לשלם לתובע בתשלומים חודשיים. אכן, סכום זה עולה על הסכום הנטען של הלוואות שהעניק התובע לנתבעים, 230,000 ש"ח, אך ברור כי החוב בסך 300,000 ש"ח מגלם בחובו גם מרכיב של ריבית, בשים לב לכך שהחוב נועד להפרע בלא פחות מחמישים תשלומים חודשיים. משנחתם כתב ההתחייבות, הנוקב בחוב בסך 300,000 ש"ח, יש בו כדי לבסס את סכום התביעה, ואין עוד צורך להציג אסמכתא נוספת לסכום המזומן שהתובע טוען כי מסר לנתבעים.

6.         הנתבעת לא התייצבה לישיבת ההוכחות, ועל כן תצהירה נמחק. לגבי הסיבה לאי התייצבותה נמסרו גרסאות שאינן עולות בקנה אחד זו עם זו: ב"כ הנתבעת טענה כי הנתבעת מטופלת בשני ילדים קטנים ולכן לא התייצבה, ואילו הנתבע טען כי הנתבעת קיבלה איומים על חייה שבועיים קודם לכן.

משנמחק תצהירה של הנתבעת, ממילא לא תוכל להשמע כל טענה מצידם של הנתבעים באשר לנסיבות חתימתו של כתב ההתחייבות ת/1. הנתבע הודה בחקירתו כי " כשהיא חתמה לא הייתי לידה, היא אמרה שהיא היתה בלחץ והוא הודה בזה ..." (ע' 15 לפרוטוקול). מובן כי עדות זו של הנתבע היא עדות שמיעה, ואין בה כדי להכשיר את המנעותה של הנתבעת להתייצב לחקירה על גירסתה ולתאר את הנסיבות בהן חתמה על כתב ההתחייבות.

בנוסף, המנעותה של הנתבעת מלהעיד, פועלת לחובתה מכוחו של הכלל הראייתי לפיו:

" ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה, או מהעדת עד, כמוה כראיה נסיבתית, העשויה להקים, לחובתו של אותו צד, חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו ..." (ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק   פ"ד נו(1), 539 ,עמ' 551-552).

וכן:

" אי הבאתו של עד רלוונטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו,וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד." (ע"א 465/88 - הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח'   פ"ד מה(4), 651 ,עמ' 658-659).

7.         חשוב לציין כי כתב ההתחייבות ת/1 נכתב כולו בכתב ידה של הנתבעת, וגם נחתם על ידה. הואיל והתובע הוא עיוור, יכולה היתה הנתבעת לכתוב כל מה שמצאה לנכון על גבי אותו מסמך, מבלי שהתובע יידע מה נרשם על ידה. אם אכן המסמך נכתב תחת לחץ, או מבלי שהנתבעת תסכים לתוכנו, היא היתה יכולה לסייג את תוכנו של המסמך ביודעה שהתובע ממילא אינו מסוגל לקרוא מה שרשמה. בנסיבות אלה, בהן קיימת במסמך הודאה שלמה ובלתי מסוייגת מצידה של הנתבעת בקיומו של החוב, יש לייחס משקל רב לכתב ההתחייבות ת/1, וברי כי הוא משקף את מצב ההתחשבנות בין הצדדים נכון למועד עריכתו.

8.         הנתבע טוען בתצהירו כי עד ליום חתימת כתב ההתחייבות כבר החזירו הוא והנתבעת לתובע סכום כולל של 122,787 ש"ח. דא עקא, מה שקובע הוא הסכומים ששולמו לאחר חתימתו של כתב ההתחייבות, שכן מטבע הדברים יש להניח כי כל סכום ששולם עד לאותו מועד, הובא ממילא בחשבון קודם לחתימתו של כתב ההתחייבות, והסכום של 300,000 ש"ח משקף את גובה החוב המוסכם לאחר כל התשלומים ששולמו על חשבון החוב עד לאותו מועד. אין גם לדעת בוודאות כי כל מה ששולם קודם לחתימת כתב ההתחייבות, שולם בהכרח על חשבון החוב נשוא ההלוואה, להבדיל למשל מתשלומים שוטפים במסגרת עסקאות הניכיון שביצעו הנתבעים עם התובע, ואף אין לדעת אם לא היו אלה תשלומים של התובע עצמו, שנעזר בנתבעת לשם הפקדתם בחשבונו. בענין זה העיד התובע כי " אני לא יודע כמה הפקידו, אני לא זוכר במדוייק אבל רוב הסכומים זה כסף שהיא עזרה לי להפקיד מאחר ואני עיוור אז היא השתמשה בזה כקלף כאילו שילמה את הסכום" (ע' 5 לפרוטוקול) וכן " וחלק מההפקדות היא השאירה אצלה וחלק מההפקדות זה כסף שלי, חלק זה שלה שהיא היתה חייבת כסף- גם השאירה אצלה." (ע' 8 לפרוטוקול).

9.         עיון באישורי ההפקדה שצורפו לתצהירו של הנתבע מגלה כי לאחר יום 2.2.2003 הופקדו הסכומים הבאים לחשבונו של התובע: סך של 2,000 ש"ח וסכום נוסף של 1,000 ש"ח ביום 3.2.2003; סך של 3,000 ש"ח ביום 10.2.2003; סך של 6,000 ש"ח ביום 2.3.2003; סך של 1,200 ש"ח ביום 22.3.2004; סך של 900 ש"ח ביום 28.4.2004. סך כל התשלומים לאחר חתימת כתב ההתחייבות הינו 14,100 ש"ח בלבד. יחד עם זאת, הואיל והתובע הודה בכתבי טענותיו כי קיבל תשלומים בסכום כולל של 14,400 ש"ח, הוא נתפס על הודאתו למרות שברשות הנתבעים אסמכתאות בסכום של 14,100 ש"ח בלבד.

10.        עוד ראוי לציין כי אין למצוא בתצהירו של הנתבע כל גירסה עובדתית משל עצמו מה היה סכום ההלוואה אותו קיבל מהתובע, אלא אך ורק טענה לפיה ההלוואה נמסרה באמצעות שיקים, ולא במזומן. על כן, ברור כי לכל הפחות אין כפירה בכך שסכום ההלוואה עמד על 197,500 ש"ח, בגובה השיקים שמסר התובע לנתבעים.

11.        שאלה נוספת שאין עליה תשובה היא כיצד זה לא התלוננו הנתבעים במשטרה אם אכן היו נתונים לאיומים מצידו של התובע ואנשי שלומו, ואם אכן פרעו את מלוא סכום ההלוואה עוד לפני חתימת כתב ההתחייבות, מדוע המשיכו לשלם לתובע כספים על חשבון החוב גם לאחר אותו מועד. שאלות אלה מטילות צל כבד על אמיתות גירסתו של הנתבע, שממילא אינה מעוררת אמון.

12.        עוד ראוי לציין כי גם אם הייתי מוכן להניח כי ההלוואה עמדה על סך של 197,500 ש"ח בלבד, כפי שניתן להבין במשתמע מתוך טיעונו של הנתבע לפיו ההלוואה נמסרה לו בשיקים בלבד ולא במזומן, גם אז אין בידי הנתבעים אסמכתאות אפילו לכיסוי של חוב הקרן:  ברשותם אסמכתאות בדבר תשלום כולל של 122,787 ש"ח לפני חתימת כתב ההתחייבות, ועוד 14,100 ש"ח לאחר מכן, כך שלכל היותר הם יכולים להוכיח תשלום כולל של 136,887 ש"ח, נמוך אפילו מחוב הקרן שאינו מוכחש על ידם.

13.        סיכומו של דבר, בהעדר הסבר מניח את הדעת מצידם של הנתבעים מדוע יש להתעלם מהודאתה של הנתבעת בגדרו של כתב ההתחייבות ת/1 בחובם של הנתבעים כלפי התובע, ובהעדר ראיות לפרעון החוב בו הודתה הנתבעת בכתב ההתחייבות, דין התביעה להתקבל.

14.        אשר על כן הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 313,624.6 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף ישלמו הנתבעים לתובע את אגרת התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה, וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.