פסק-דין בתיק א 1438/01

1.         בין התובעת (שתכונה גם ורדיה) לבין הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") נכרת הסכם ב-30.11.93, הנושא כותרת זכרון דברים, לפיו רכשה ורדיה מהנתבעת שטח של 450 מ"ר בבנין מגורים (קומות 10-15) שאמור היה להיבנות על ידה במגרש ברח' הירקון בתל-אביב (חלקות 17, 26 בגוש 6907). תמורת הרכישה נקבעה לסכום כולל של -.560,000 דולר אשר אמורה היתה להשתלם מיידית (ראה ת/5).

בזכרון הדברים הוספה הסכמה בין הצדדים לפיה: התמורה כולה תשולם "עם קבלת הסכום הנ"ל מחב' מצפה ורדיה בע"מ ו/או דנאל גבעת ורדיה בע"מ", שתיהן תאגידים בקבוצת התאגידים של צד ג' (דנאל גרופ (1991) בע"מ). 

ביום 19.6.95 נכרת הסכם בין התובעת לנתבעת שחזר על ההתחייבויות ההדדיות בין הצדדים, תוך הצהרה של הנתבעת בדבר כוונתה לעמוד בהתחייבותה כלפי ורדיה, על אף ש-50% ממניותיה עמדו להמכר. היא הוסיפה והצהירה, ואף התחייבה, כי היא תדאג שרוכש מניותיה יכבד את התחייבויותיה כלפי התובעת (ראה ההסכם ת/9).

מספר ימים לאחר מכן רכשה הנתבעת 2 (בבעלותו ובניהולו של נתבע 3) את מניות הנתבעת, שהוחזקו ע"י צד ג', על פי הסכם מיום 30.6.95 (ת/7).

על אף חלוף הזמן והחילופים בבעלות ובשליטה בנתבעת, לא הוחל כלל בהקמת מבנה המגורים.

לציין כי דבר קיומו של הסכם הרכישה נרשם כהערת אזהרה על הנכס ביום 5.11.95.

עם חלוף הזמן ומשהתמהמהה תחילת הבניה, הודיעה התובעת לנתבעת על ביטול זכרון הדברים מיום 30.11.93 וההסכם מיום 19.6.95 ודרשה ממנה את השבת הסכום ששולם לה עבור רכישת הנכס על ידה על פי ת/5.

להודעה זו מיום 11.12.00 הצטרפה הודעה דומה נוספת מיום 21.12.00.

משלא נענתה הנתבעת לדרישה, הגישה ורדיה נגדה ונגד הנתבעים האחרים תובענה בסדר דין מקוצר שעניינה השבת סכום של -.560,000 דולר, ששולם על ידה, לטענתה, בגין רכישת הנכס.

2.         הנתבעים קיבלו רשות להתגונן בשורה של טענות. במסגרת ערעור על החלטת הרשמת בענין זה, הוסכם להרחיב את הרשות להתגונן בשתי טענות נוספות והסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין.

            טענת ההגנה המרכזית שהעלו הנתבעים ואשר לגביה ניתנה להם רשות להתגונן, היא הטענה לפיה, התובעת מעולם לא שילמה את התמורה עבור רכישת חלק מהמבנה שאמור היה להבנות (ולא נבנה עד היום) ועל כן אין מה להשיב לה.

טענת הגנה נוספת ש"הותר" לנתבעות להעלות מתייחסת ל"מעמדם" ו"חבותם" של הנתבע 3 (להלן: "חכשורי"), באופן אישי ושל הנתבעת 2. 

לציין כי על מספר טענות הגנה, שאף על פיהן הותר לנתבעים להתגונן, הם ויתרו בשל העובדה כי המגרש נשוא המחלוקת נמכר בינתיים לצד ג' ומשכך לא ניתן עוד להקים את הפרוייקט שתוכנן (ראה סעיף 13 לסיכומי הנתבעים).

3.      את טענת הנתבעים כי התובעת לא העבירה כל כספים למי מהם עבור רכישת הנכס כמתחייב מזכרון הדברים מיום 30.11.93, דוחה התובעת. לגירסתה התשלום במלואו בוצע ב-24.1.94 בדרך של המחאת חובותיהן של שתי חברות: מצפה ורדיה בע"מ ודנאל גבעת ורדיה בע"מ מהתובעת לנתבעת (ראה סעיף 8 לכתב התביעה).

גירסה זו של התובעת הוכחה, לדעתי, כדבעי. הראיות שהוצגו שכנעוני כי מלוא התמורה על פי זכרון הדברים שנחתם בין הצדדים אכן שולמה ע"י התובעת לנתבעת.

     4.    שלמה כהן ששימש בתקופה הרלוונטית מנהל חשבונות של כל קבוצת החברות של צד ג' (פעלו בקבוצה מספר תאגידים), ושל הנתבעת בכלל זה, הבהיר בעדותו את אופן התשלום, היינו אופן העברת התמורה מהתובעת לנתבעת:

"כסף הועבר לחברה. לא בתשלום בפועל, אך הועבר לחברה. הוא הועבר באמצעות המחאת זכות לחובות של חברות נוספות בקבוצה שהיו חייבות את הכסף לורדיה (התובעת - נ.י) והזכות הומחתה לדנאל פתוח (הנתבעת - נ.י) ורואים את זה בכרטיס".

(עמ' 10 לפרוטוקול).

הסבר זה תמך העד בעותקים של הכרטסת הרלוונטית של ספרי הנהלת החשבונות של הנתבעת שהתנהלה במשרדו (ת/1 ות/2). עיון בכרטסת זו שהיא, כאמור, חלק ממערכת הנהלת החשבונות של הנתבעת, תומך בגירסת העד ובהסבריו בדבר אופן תשלום התמורה לתובעת בעיסקה זו.