פסק-דין בתיק א 14257/03

1.         התובעת הגישה תביעה הצהרתית וכספית נגד הנתבעים.

התובעת ביקשה שיוצהר, כי חתימתה על הסכם המשכנתא עם בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק") מיום 18/10/95 בטלה, וכי על הנתבעים, יחד ולחוד לפצותה בסך 250,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה בכל הקשור להסכם המשכנתא.

2.         מבוא עובדתי:

א)         התובעת היא אחותו הגדולה של הנתבע 2, מר אריק זמיר (להלן: "זמיר"), וכיום היא בהליכי פשיטת רגל.

ב)         זמיר עסק בתקופה הרלוונטית במתן יעוץ כלכלי ויעוץ בהשקעות, בין היתר, במשרדי ממשלה שונים.

ג)          מנהל מקרקעי ישראל עורך, מפעם לפעם, מכרזים להגרלת מגרשים שונים ברחבי הארץ, ואין אפשרות לאותו אדם לזכות בהגרלה במספר מגרשים.

זמיר היה מעונין להשתתף בהגרלות, ועל כן, בהתחשב ביחסי האמון והקרבה, שהיו בין זמיר ובין התובעת וילדיה, פעל זמיר באופן, שבו קיבל יפוי כח מהתובעת ומילדיה, ובדרך זו השתתף בהגרלות של מנהל מקרקעי ישראל המתייחסות למגרשים שונים.

ד)         מר זמיר טען, כי הסיכום בין התובעת ובינו ובין ילדי התובעת ובינו היה כדלקמן:

(1)        ייבנה שלד על המגרש בפרק זמן של 3 - 4 שנים, כפי שדורש הסכם הפיתוח עם מנהל מקרקעי ישראל.

(2)        רוב מימון הרכישה יהיה באמצעות משכנתא מבנק למשכנתאות ויתרת הרכישה תמומן מכיסו, וכך גם המשכנתא תשולם על ידו.

(3)        בחלוף פרק הזמן שנקבע בהסכם הפיתוח, ימכר הנכס לצד ג', ומתמורת הנכס תשולם יתרת המשכנתא לבנק למשכנתאות ולשלטונות המס ויתרת הסכום תועבר לזמיר (כך טענה התובעת וכך גם עולה מעדותו של דניאל זמיר בתמ"ש 1678/98 בבימ"ש לענייני משפחה בירושלים (ת/9) - ואף מעדותו של זמיר עצמו באותו  הליך  -  בעמוד 21 שורות 18 - 21   ל-ת/9). מר זמיר אמנם טען בחקירתו הנגדית בהליך שבפני, לראשונה, כי היה ברור לו, שאם יהיו רווחים הם יתחלקו גם בינו ובין התובעת, אולם גרסה זו שלא נרמזה כלל בתצהירו הארוך, וגם לא נרמזה בחקירות נגדיות אחרות, שנחקר בהן בתיקים אחרים שיש להם נגיעה לענין או בתצהירי עדות ראשית שמסר בהליכים דומים (למשל; ת/12 סעיף 4), אינה אמינה בעיני והותירה רושם מופרך לחלוטין, כך שמקובלת עלי גרסתו הראשונית שניתנה בהליך בתיק התמ"ש ולפיה הוא כלל לא היה אמור ליתן כספים לתובעת או למי מילדיה בגין אותן עסקאות.

ה)         לצורך ביצוע אותן עסקאות, חתמה בתה של התובעת - מזרחי נחמה, ביום 29/3/94 על יפוי כח כללי עבור זמיר, במסגרתו נרכש מגרש בשכונת גילה בירושלים. נלקחה משכנתא מהבנק הנתבע.

            ביום 12/5/95 נמכר המגרש ונפרעה המשכנתא בגינו (א"ז - 19 לתצהירו של זמיר).

ו)          ביום 5/1/95 חתם בנה של התובעת - מנחם על יפוי כח שבאמצעותו נרכש מגרש ביום 10/5/95 באשדוד ונמכר לאחר מכן.

ז)          ביום 9/1/95 חתמה בתה של התובעת - אריאלה על יפוי כח זהה בנוסחו לטובתו של זמיר.

אך לא זכתה ב"הגרלת" מנהל מקרקעי  ישראל ולא נעשה שימוש ביפוי הכח.

ח)         התובעת עצמה חתמה ביום 3/1/95 על יפוי כח כללי לטובתו של זמיר ועל מסמך שכותרתו: "יפוי כח משלים" לטובתו של זמיר.

באמצעות שימוש ביפויי הכח זכתה התובעת במגרשים בבאר שבע ובבית שמש.

המגרש, שבגינו נלקחה המשכנתא מהבנק הנתבע הוא מגרש 147 בבית שמש הידוע כגוש 5207 חלקה 30 ולפיכך בפסק דין זה אתייחס למגרש זה בלבד ולמשכנתא שנלקחה על מנת לממן את רכישת המגרש.