פסק-דין בתיק א 1425/03

1.         התובע יליד 12.7.1918, נפגע כהולך רגל בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 25.7.02 (להלן: "התאונה"). נתבע מס' 1 היה הנהג ברכב הפוגע, והנתבעת מס' 2 ביטחה את השימוש ברכב בעת התאונה.

בין הצדדים לא היתה מחלוקת בדבר חבותה של הנתבעת 2 לפצות את התובע בגין נזקיו, אולם נתגלעה מחלוקת ביניהם בסוגיית שיעורם של הפיצויים להם זכאי התובע בגין ובעקבות התאונה. 

כבר עתה ראוי לציין כי, כתוצאה מתאונה קודמת שאירעה בשנת 1971, סבל התובע מקטיעה של ידו השמאלית, מעל המרפק,  וכן מתפקוד חלקי של יד ימין, בגינם, נקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 100%. 

כמו כן, בעקבות תאונה נוספת שהתרחשה בשנת 1994, נקבעו לתובע 32.7% נכות רפואית נוספת, בגין  פגיעות במרפק יד ימין, כתף ימין וברך רגל ימין.

2.         מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה.

התובע כאמור נפגע בתאונת הדרכים, עת היה הולך רגל.  לאחר התרחשות התאונה הוא פונה לבית חולים סורוקה ובבדיקות אבחנתיות נתגלה, כי הוא סובל משבר דחוס בעצם  הטיביה - Tibia שמאלית ורגלו הושמה בגבס צינור.

ביום 30.7.02 בביקורת שנערכה בבית החולים סורוקה ובעקבות בדיקת C.T. הודגם שבר דחוס עם תזוזה של הפרגמנטים, והוחלט על ניתוח, במהלכו בוצע קיבוע פנימי על ידי שני ברגים והורכב מכשיר BREG.

התובע שוחרר לביתו, ביום 11.8.02, בהמלצה לפיזיותרפיה וכן הליכה ללא דריכה על רגל שמאל.

בית המשפט מינה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי את ד"ר נחום הלפרין (להלן: "המומחה").

המומחה מצא כי התובע סובל מכאבים קבועים בברך שמאל וכי אינו מסוגל לעמוד על רגל שמאל ללא תמיכה חיצונית. עוד נמצא, כי לתובע הגבלה מכאיבה בתנועות היישור והכיפוף של ברך שמאל ובמרפק הפיקה בירך השמאלי, עם סימן טחינה חיובי.

המומחה מצא לנכון לקבוע, כי נכותו הרפואית של התובע מוערכת ב- 22% נכות, כאשר מתוכם 12% אחוזי נכות, נובעים מהתאונה נשוא התובענה. כן קבע המומחה, כי גם בעתיד  יזדקק התובע  לטיפולי פיזיותרפיה ולתרופות נוגדות דלקת וכאב.

ב"כ התובע אשר התקשה להשלים עם מסקנותיו של המומחה,  ביקש לחלוק על קביעותיו של המומחה באשר ליחוס חלק מהנכות הרפואית למצב רפואי קודם. על כן, פנה בשאלות הבהרה למומחה, תוך שהוא מדגיש כי טעה המומחה, בכך שיחס חלק מהנכות לשינויים שחיקתיים בשתי הברכיים, למרות שברך ימין לא נפגעה כלל בתאונה, ועל כן לא נכללה במנדט שניתן למומחה.

ב"כ הנתבעים סבורה,  כי הנכות שנקבעה היא נכות מזערית הנבלעת בין יתר הנכויות הקודמות שהיו לתובע, עובר להיפגעותו בתאונה נשוא תובענה זו.

כן הוסיפה וטענה ב"כ הנתבעים, כי הנכות, נשוא תאונה זו, אינה גורמת לתובע להפרעה משמעותית בתפקודו היומיומי או במשק ביתו, מעבר למגבלות שהיו לתובע עובר לתאונה.

מתשובות המומחה לשאלות ההבהרה של ב"כ התובע עולה, כי המומחה קבע נכותו של התובע בשיעור של 22%, נכות הנובעת משינויים שחיקתיים בשתי הברכיים.

נכון אמנם, כי בחוות דעתו ייחס המומחה נכות בשיעור של 10% בעבור רגל ימין, אך זה נעשה לצורך השוואה בלבד, תוך שהמומחה מדגיש ומחדד כי לולא היו שינויים שחיקתיים בשתי הברכיים ואותם שינויים שחיקתיים בברך שמאל היו כולם תוצאה של התאונה דנן, כי אז נכותו הרפואית של התובע בגין פגיעה זו היתה מסתכמת בשיעור של 12% בלבד.

מנגד, טענת ב"כ הנתבעים, כי יש לייחס אחוזי הנכות לתאונות קודמות שנגרמו לתובע, אין לה על מה שתסמוך, ודינה להידחות.

אכן לתובע "עבר עשיר" בגין תאונות קודמות.

כנזכר לעיל, בתאונה משנת 1971 נחבל התובע בידיו, נקטעה ידו השמאלית וידו הימנית נפגעה אף היא.