פסק-דין בתיק א 14154/02

כללי :

1.         המדובר בתאונת דרכים שארעה לתובעת גב' טפר, מזכירה בכירה ילידת 1951. התאונה ארעה ביום 14.1.02 בעת שנהגה במכונית בנתיבי איילון. כתוצאה מהתאונה כך טוענת התובעת, היא הובהלה לבית החולים בכפר סבא, שם טופלה ונשלחה להמשך מנוחה בביתה.

            לטענתה היא לא היתה כשירה לעבודה תקופה ארוכה ונזקקה לעזרת צד ג'.

2.         לבקשתו של ב"כ התובעת, החלטתי למנות את ד"ר טנצמן אורתופד מבית חולים עפולה כמומחה בתחום האורתופדי.

3.         ד"ר טנצמן, בדק את התובעת וביום 29.4.03, הוגשה חוות דעתו שהתבססה על מסמכים כאמור בעמ' 2 לחוות דעתו וכן התבססה היא על בדיקתו את התובעת ביום 28.4.03.

            בפרק תולדות המקרה, כותב ד"ר טנצמן כי התובעת סיפרה שנפגעה מרכב שפגע ברכבה מאחור, היא פונתה בכוחות עצמה לחדר המיון והתלוננה על כאבים בעמוד שידרה צווארי ובגב התחתון.

בבדיקתו של המומחה נתגלתה רגישות קלה בעמוד השידרה המותני בגובה 5L - 1S. אולם טווח התנועה היה תקין בעמוד השידרה המותני וגם בעמוד השידרה הצווארי לא נצפה חסר נוירולוגי ובצילומי עמוד השידרה הצווארי, נמצאה אוסטאופניה.

            התובעת סיפרה לרופא כי היא פוטרה מעבודתה מספר ימים לפני התאונה. כן הדגישה כי תנועות עמוד השידרה הצווארי שלה מוגבלות, מתקשה בקריאת ספר בשכיבה, מתקשה בביצוע נהיגה לאחור, כל אלה גורמים לפגיעה באיכות חייה.

            בבדיקתה הקלינית מסתבר כי הכוח הגס בגפייים התחתונות שמור, מסוגלת לעמוד על קצות האצבעות ועקבים מגיעה בכיפוף עם ידיה כמעט לקרסוליים, אין ספזם בעמוד השידרה המותני ואין השטחת הלורדוזה, תנועות תקינות של עמוד שידרה צווארי לכל הכיוונים, נגיעה בכיפוף של הסנטר עד עצם החזה.

            בסיכום מסקנותיו המתייחס למצבה האורתופדי בלבד, הוא קובע (ראה עמ' 4) כי לדעתו לא נותרה כל נכות אורתופדית צמיתה בגין התאונה מיום 14.1.02, לא בגין עמוד השידרה הצווארי ולא בגין עמוד השידרה המותני.

            המומחה נשאל שאלות הבהרה עליהן ענה ביום 18.6.03, אולם הוא נשאר בעמדתו כי אין מקום להקניית אחוזי נכות לתובעת בגין התאונה.

            התובעת ביקשה לחקור את המומחה על חוות דעתו ואכן ב23.11.04 בחקירה ארוכה ורצופה, שבה נחקר ד"ר מיכאל טנצמן הוא השיב לשאלותיהם של עוה"ד ולמרות שעו"ד פיגנבויים (ראה עמ' 10-9 לפרוט') ביקש להצביע בפני כי הרופא לא בדק היטב את טווח התנועות הצוואריות של התובעת ולכן יש לפקפק בחוות דעתו וכן ניסה להצביע בפני המומחה לא העיד אמת בבימ"ש אחר, לא שוכנעתי כי  ד"ר טנצמן, שקל שיקולים בלתי נאותים כאשר בדק את התובעת, או שהעיד לא אמת בפני בימ"ש אחר.

            הערות שהעיר בימ"ש אחר בתיק אחר שבו העיד ד"ר טנצמן, לא כוונו אל ד"ר טנצמן אלא כוונו אל הפרקליט שייצג את אחד מן הצדדים בגין מחדלים של אותו פרקליט.

דיון :

4.         עו"ד פיגנבויים שחקר את המומחה בכשרון רב, הצביע בפני על מספר פסקי דין של כב' הנשיא קיטאי שבהם התערב הנשיא קיטאי בהחלטותיהם של מומחים אשר קבעו או לא קבעו אחוזי נכות.

            עו"ד פיגנבויים הדגיש כי, לעולם ביהמ"ש הוא שקובע בלעדית מהי הנכות המתאימה ולאו דווקא המומחה [ע"א 16/88 פ"י כב 2 164 ו-168] ולא רק זאת, לעולם ביהמ"ש הוא זה שקובע אם יש קשר סיבתי משפטי או רפואי בין מצב חולני מסויים ובין האירוע שלגביו נטען שגרם לפגיעה.

כמו כן, טען כי ד"ר טנצמן לא עשה את מלאכתו אמונה, הוא לא ביצע תצלומי רנטגן עדכניים לא שקל מדוע לא בוצעה בדיקת C.T הוא לא פעל בבדיקתו לפי הספר על האקדמיה האמריקאית ובקיצור אמינותו המקצועית של ד"ר טנצמן,  לדעתו של עו"ד פיגנבויים מפוקפקת. הוא לא בחן את מגבלות התנועה של התובעת (ראה עדותה בפני ובתצהירה). אמנם אלה אלה מגבלות קלות, אבל בהחלט לדעתו של עו"ד פיגנבויים חייבו את ד"ר טנצמן לקבוע אחוזי נכות לתובעת, לפחות 19% (עמ' 8 לסיכומים) ובסה"כ טוען עו"ד פיגנבויים לפיצויי הולם בסך 180,000 ש"ח ראה עמ' 10 לפרוט'.

עו"ד בן משה טען כי מדובר בתאונה קלה, אשר לא הותירה בתובעת נכות כלשהי, כמו כן הדגיש כי, לא הוכח רצף של טיפולים בתובעת אחרי התאונה, דבר המוכיח כי לא נותרה לתובעת נכות וכי התביעה מנופחת.....

לתובעת, כך טען עו"ד בן משה, היו כאבים בגב עוד לפני התאונה. מכל וכל, מגיע עו"ד בן משה למסקנה, כי לא נותרה לתובעת נכות רפואית פונקציונלית ומקסימום יש לפסוק לה 3,000 ש"ח בגין כאב וסבל.