פסק-דין בתיק א 1404/03

לפני תובענה להכריז על פסק-חוץ כאכיף בישראל, מכוח חוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח -1958 (להלן: "החוק"). פסק הדין ניתן ביום 21/8/02 על-ידי בית המשפט העליון של מדינת ניו-יורק במחוז ניו-יורק בתיק מספר 108832/96, ובו הורה למשיב (להלן: "גרינברג"), לשלם למבקש (להלן: "במירה") פיצויים בסך כולל של 5,735,329.23$ (דולר ארה"ב).

העובדות, ההליכים והטענות

1. בשנת 1992 נחתם הסכם להקמת שותפות משולשת בין במירה, גרינברג ואדם נוסף, מרק גרינשפן, אשר תשמש כנציגה של חברת ההשקעות האמריקאית Brenner Securities Corporation בישראל ותשווק את שירותיה (ראו מש/3, להלן: "הסכם השותפות"). בשנת 1993, נודע לבמירה כי גרינברג הקים חברה בשם ק.ח.ן השקעות בע"מ, ובאמצעותה רכש, ללא ידיעת השותפים האחרים, את פידליטי מדיקל (ישראל) בע"מ, חברה ציבורית העוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק מערכות הדמיה רפואיות (להלן: "פידליטי", או כפי שהיא נקראת כיום -  " CMT ") .

2. בעקבות זאת, פנה במירה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה למתן צו מניעה כנגד גרינברג בגין הפרת הסכם השותפות (ת.א. 1117/93). הבקשה נדחתה בהחלטת השופט שטרוזמן, ועליה ביקש במירה רשות לערער לבית המשפט העליון (רע"א 5927/93). ההליך הסתיים בהסכם פשרה, שבגדרו נקבע, בין היתר, כי אין באמור בהסכם זה כדי לגרוע מכל זכות ותביעה של במירה כלפי גרינברג בכל הקשור לעסקת פידליטי (ראו סעיף 21 להסכם הפשרה מיום 11/3/94, נספח ב' לבקשה).

3. ביום 16/5/96 הגיש במירה תביעה כנגד גרינברג בעניין עסקת פידליטי בבית המשפט העליון במדינת ניו-יורק במחוז ניו-יורק (Supreme Court of the State of New York, County of New York) (כתב התביעה צורף כנספח ג' לבקשה). התביעה הושתתה על ארבע עילות: הפרת חוזה (Breach of contract); הפרת אמון והתנהגות בלתי הוגנת Breach of good faith and fair dealing)); הפרת חובת נאמנות (Breach of fiduciary Duty); וגזל הזדמנות עסקית (Theft of partnership opportunity).

4.       ביום 27/7/01 ניתן פסק-דין על-ידי חבר המושבעים (ראו: נספח ה' לבקשה). בשאלת האחריות קבע פסק הדין כדלקמן:

"The jury found that the defendant Shlomo Greenberg:

1.    Breached his fiduciary duty to the Plaintiff under the agreement in connection with the purchase of Fidelity Medical (Israel) Ltd., now known as CMT Medical Technologies; and

2.    Breached his duty of good faith and fair dealing to the Plaintiff under the partnership agreement in connection with the purchase of Fidelity Medical (Israel) Ltd., now known as CMT Medical Technologies."

על-יסוד קביעות אלה, נפסקו הפיצויים הבאים:

"The jury awarded compensatory and punitive damages to the Plaintiff as follows:

Compensatory Damages:             $3,686,033.00

Punitive Damages:                        $1,545,217.00

Now, on motion of the Plaintiff, it is adjudged that the plaintiff, Joseph Bamira, residing at 15 Shadow Lawn Drive, Oakhurst, New Jersey, does have and recover judgment against the defendant, Shlomo Greenberg, the sum of $5,231,250.00, plus interest on the compensatory damage award, pursuant to CPLR § 5001, from October 11, 1993 to the date of the verdict, in the sum of $2,586,686.28, for a total of $7,817,936.28, plus interest thereon, pursuant to CPLR § 5002, from the date of the verdict (July 27, 2001), in the sum of $115,662.63 together with costs and disbursements as taxed by the clerk in the sum of $1020.00, for a Total Judgment in the amount of $7,934,618.90 and that plaintiff have execution therefor."

5.       בקשה לביטול פסק הדין שהגיש גרינברג לבית המשפט נדחתה על-ידי Justice Nicholas Figueroa ביום 21/2/02 (נספח ז' לבקשה). כנגד החלטה זו וכן כנגד פסק הדין בכללותו הגיש גרינברג ערעורים לערכאת הערעור המחוזית (The Appellate Division of the Supreme Court of the State of New York) (ראו נספחים ו' ו-ח' לבקשה). ביום 18/6/02 דחתה ערכאת הערעור את מרבית טענותיו של גרינברג בשני הערעורים, למעט הטענה הנוגעת לפסיקת הריבית עבור התקופה מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין, אשר התקבלה (ראו נספח ט' לבקשה). בהתאם לכך, ביום 21/8/02 ניתן פסק-דין מתוקן שלפיו:

"Plaintiff Joseph Bamira does have and recover judgment against the aforementioned defendant Shlomo Greenberg in the sum of $5,231,250.00 (Five Million Two Hundred Thirty One Thousand Two Hundred Fifty U.S. Dollars), plus interest to date thereon, pursuant to § 5002 of the New York Civil Practice Law and Rules, from the date of the verdict (July 27, 2001) in the sum of $503,059.93, together with costs and disbursements as taxed by the clerk in the sum of $1020.00, for a Total Judgment in the amount of $U.S. 5,735,329.93, and that plaintiff have execution therefor. "       

פסק-דין זה הוא מושא הבקשה לאכיפה (ראו נספח א' לבקשה, להלן: "פסק הדין").

6.       בבקשה טען במירה, כי פסק הדין עונה על ההגדרה של "פסק-חוץ" בסעיף 1 לחוק ומקיים את התנאים לאכיפה הקבועים בסעיף 3 לחוק. כך, בהתאם לדרישת סעיף 3(1) לחוק, ניתן פסק הדין בבית המשפט המוסמך לתיתו לפני דיני מדינת ניו-יורק, הן מבחינת הסמכות העניינית והן מבחינת הסמכות האישית. סמכותו לדון בתביעה נובעת מכך שסעיף 12(f) להסכם השותפות קובע, כי ההסכם נעשה במדינת ניו-יורק וכי יחול לגביו דין מדינה זו. כמו-כן, כתב התביעה הומצא לגרינברג בהמצאה אישית ביום 15/6/96 והוא השתתף בהליכים המשפטיים מתחילתם ועד סופם. כן נטען, כי מתמלא סעיף 3(2) לחוק, מאחר שגרינברג לא ביקש לבטל את פסק הדין או לערער עליו, והוא אינו ניתן עוד לערעור. בנוסף לכך, מקיים פסק הדין את התנאי בסעיף 3(3) לחוק, משום שניתן יהיה להוציאו לפועל בישראל ומשום שתוכנו אינו סותר את תקנת הציבור. כיוון שפסק הדין הוא בר-ביצוע במדינת ניו-יורק, בה ניתן, הוא מקיים את התנאי שבסעיף 3(4) לחוק. במירה טען עוד, כי על-פי סעיף 5002 ל- Civil Practice Law and Rules  של מדינת ניו-יורק (להלן: " CPLR "), הוא זכאי לקבל הפרשי-ריבית על הסכום שנפסק לטובתו מהיום בו ניתן פסק הדין ועד למועד ביצוע התשלום בפועל. שיעור ריבית זה הינו 9% לשנה על-פי סעיף 5004 ל- CPLR.

7.       מנגד, טען גרינברג בתגובתו לבקשה, כי פסק הדין אינו עומד בדרישות החוק. ראשית,  פסק הדין ניתן בחוסר סמכות לפי סדרי הדין החלים במדינת ניו-יורק. שנית, טען גרינברג כי בין הצדדים תלוי ועומד הליך שהגיש במירה באותו בית-משפט בניו-יורק כנגד גרינברג ורעייתו בקשר עם מניות CMT, ובו תובע במירה את אותו סכום כסף שנפסק לטובתו בפסק הדין (5,735,329.93 $). על כן, אין לומר כי פסק הדין סופי במובן סעיף 3(2) לחוק, ויש להורות על עיכוב הליכים עד להכרעה בהליך הנוסף. שלישית, טען גרינברג, כי פסק הדין אינו ניתן לאכיפה בישראל, באשר הוא כולל רכיבים עונשיים, בניגוד להגדרת "פסק-חוץ" בסעיף 1 לחוק, בה נכללים פסקי-חוץ אזרחיים בלבד, וכי פסיקת פיצויים עונשיים סותרת את תקנת הציבור בישראל. עוד טען גרינברג, כי לא הוכח תנאי ההדדיות, כמתחייב מסעיף 4 לחוק, וכי פסק-דין זהה שהיה ניתן בבית-משפט ישראלי לא היה נאכף במדינת ניו-יורק. גרינברג הוסיף וטען, כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות בינלאומית, שכן מירב הזיקות מובילות לבית המשפט הישראלי, ולא די בנוכחות טריטוריאלית מקרית של הנתבע על-מנת להקנות סמכות לפורום המקומי. לגרסתו, כפר בסמכותו של בית המשפט בניו-יורק בהזדמנות הראשונה במסגרת כתב ההגנה (נספח ה' לתגובה), אולם בית המשפט לא התייחס לטענת הסמכות ולא הכריע בה לגופה. גרינברג חזר והעלה את טענת הסמכות בפני ערכאת הערעור, אך לדבריו, גם זו התעלמה מהטענה. עם זאת, היה ויוכרז פסק הדין כאכיף, כופר גרינברג בזכותו של במירה לקבל הפרשי-ריבית בשיעור 9% וטוען, כי לנוכח קיומן של כלל הזיקות לישראל, יש להורות כי הוא זכאי להפרשי הצמדה וריבית שקליים, כאמור בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961 מיום הכרזת הפסק כאכיף ועד ליום התשלום בפועל.

8.       בתשובתו לתגובה לבקשה שב במירה וטען, כי פסק הדין ניתן בסמכות. במירה הוסיף, כי בכתב ההגנה המתוקן זנח גרינברג את הטענה בדבר חוסר סמכות ועל-כן הוא מנוע מלהעלותה כיום, וממילא, טענה זו נדחתה באופן גורף יחד עם טענות אחרות על-ידי ערכאת הערעור (ראו עמ' 37 לפסק הדין מיום 18/6/02). עוד טען גרינברג, כי הנטל להוכחת היעדרה של הדדיות נופל על כתפיו של הצד המתנגד לאכיפה, וכי העובדה שבתי המשפט בארה"ב אוכפים פסקי-דין של בתי המשפט בישראל היא בגדר ידיעה שיפוטית. לגישתו של במירה, אין בפסיקת פיצויים עונשיים כדי לשלול את אופיו האזרחי של פסק הדין. כך גם אין בה כדי לסתור את תקנת הציבור, שכן הדין הישראלי מתיר במקרים מסויימים לחייב נתבע בתשלום פיצויים עונשיים. לעניין הפרשי הריבית, טען במירה כי על-פי ההלכה הפסוקה, הוא זכאי לשיעור ריבית על-פי דין המקום שבו ניתן פסק הדין מיום נתינתו ועד לתשלום החיוב בפועל. לבסוף טען במירה, כי עניינו של ההליך הנוסף בטענות מירמה כנגד גרינברג ורעייתו, עקב העברת רכוש שלא כדין. לא מתעוררות בו השאלות שנדונו והוכרעו בפסק הדין ואין הוא גורע מסופיות פסק הדין.  

דיון

9.       על-פי הוראת סעיף 3 לחוק, בית-משפט בישראל רשאי להכריז על פסק-חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו ארבעה תנאים: