פסק-דין בתיק א 14000/03

מבוא

1.         לפניי, תביעת התובע יליד 22/2/65 בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה שארעה ביום 27/1/96 (להלן: "התאונה").

2.         אין מחלוקת כי התאונה הינה "תאונת דרכים", כמשמעה  ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

3.         התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), כנגד הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") , כמי שביטחה במועד התאונה את השימוש ברכב מס' רישוי 1710618 (להלן: "הרכב") וכנגד קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית").

4.         אין מחלוקת כי הנתבע נהג ברכב וכי התובע נסע עימו ברכב.

5.         לטענת המבטחת, במועד התאונה רישיון הנהיגה של הנתבע היה מצוי בפסילה מנהלית  ועל כן, לטענתה, החבות לפיצוי התובע, אם בכלל, מוטלת על קרנית.

6.         לטענת קרנית, התובע והנתבע - לנתבע היה במועד התאונה רישיון נהיגה בר תוקף לנהיגת הרכב.

7.         לטענת המבטחת וקרנית - התובע, הנתבע ושניים נוספים פרצו למחסן של מלון דן אילת שהיה בהקמה וגנבו ממנו כבלי חשמל (להלן: "הכבלים"). מאבטח המלון, מר מיכאל אדג'ג' (להלן: "המאבטח") הבחין בארבעה אנשים המכניסים את  אל תא המטען של רכב מסוג שברולט (הזהה לדגם "הרכב"). המאבטח ניגש אל אותם אנשים אשר מי מהם חבט בראשו מאחור, הארבעה או מי מהם חברו יחדיו על מנת לתקוף את המאבטח ומייד לאחר מכן נמלטו מהמקום ביחד עם הרכב.

            המאבטח הודיע למשטרה על קרות האירוע באמצעות מכשיר הקשר שהיה בידיו. המשטרה שהוזעקה, הבחינה ברכב, ניהלה מרדף אחריו ובמהלכו פגע הרכב, נהוג על ידי הנתבע, במונית שנסעה במקום וגרם לתאונה.

8.         לאור האמור לעיל, לטענת המבטחת וקרנית - התובע אינו זכאי לפיצוי לפי החוק שכן "... הרכב שימש לו, או סייע בידו לביצוע פשע" כאמור בסעיף 7 (4) לחוק.

9.         לטענת התובע, הרכב, אם בכלל, שימש לביצוע עבירה שאינה "פשע" ועל כן על המבטחת, או קרנית  לפצות את התובע בגין נזקיו.

10.       קרנית שלחה הודעה לצד שלישי לנתבע בנימוק כי נהג ברכב בלא היה שבידיו רישיון נהיגה בר תוקף.

11.       פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של התובע, הנתבע והמאבטח. כן שמעתי את חקירתו הנגדית והראשית של השוטר לבל אורי.

            כן עיינתי בתצהיר עדותו הראשית של התובע ובכל המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים לרבות תיק בית משפט השלום באילת ותיק בית המשפט המחוזי בב"ש שעסקו בהיבט הפלילי של הנסיבות שקדמו לאירוע התאונה ולתאונה עצמה, הכל כפי שיובהר בהמשך. 

            הראיות נשמעו ביום 30/11/04, 30/1/05, 11/10/05 ו- 11/1/06. בישיבת יום 31/1/06 נשמעו סיכומיהם  בע"פ של ב"כ בעלי הדין. הנתבע לא התייצב לדיון זה על אף שמועד הדיון הודע לו.

            הדיון נסב בשאלת החבות בלבד וזאת בהתאם להחלטתה מיום 7/6/04 של כב' השופטת (כתוארה אז) זהבה אגי.

            השהיתי את מתן פסק הדין מתוך תקווה כי התובע ישכיל לחזור בו מתביעתו ומשלא נמסרה הודעה שכזו - אין מנוס ממתן פסה"ד.

12.       כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יצוין אחרת.

ממצאים ומסקנות