פסק-דין בתיק א 13911/05

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך  ­­­­­­­­­­32,308 ש"ח.

חדד לימור (להלן: "התובעת"), הייתה בזמנים הרלוונטיים הבעלים של רכב מסוג מרצדס  מ.ר 15-594-46, שתוקן לאחר תאונה במוסך אלון ר.ד. 89 בע"מ (להלן: "הנתבע"). לגישת התובעת שווי הרכב במועד התאונה נאמד בסך של  323,088 ש"ח.

בחוות דעת אשר הוצאה על ידי השמאי  ויקטור עידן (להלן: "השמאי") לבקשת התובעת, נבדקו שני נושאי ירידת ערך.

בגין נזקי התאונה העריך השמאי את ירידת הערך בשיעור של 11% ואילו בגין העבודה הלקויה בפחחות ובצבע  העריך ירידת ערך  נוספת של 10%.

לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותרה בידיה כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

הנתבע הכחיש טענות התובעת מכל וכל. לשיטתו, תיקון הרכב נעשה באופן מקצועי ומיומן וכי כל טענת התובעת בגין עבודת פחחות לקויה הינה משוללת כל יסוד.

לגישת מנהל הנתבע ראובן זילברברג (להלן: "ראובן") לאחר שהרכב הובא לתיקון במוסך הנתבעת ביום 06/01/04 נבדק הרכב על ידי השמאי אבי נחתומי. לאורך כל הליך העבודה ליוותה התובעת את הליך העבודה וכן התובעת ושמאי מטעם חברת הביטוח אף אישרו כי עבודות הצבע נעשו לשביעות רצונה המלא.

הוא ציין כי פעל על פי הנחיות השמאי מטעם חברת הביטוח שלא אישר את החלפת הכנף השמאלית וקבע כי יש מקום לתקנה. עבודות הפחחות לגישתו, נעשו באופן מקצועי על ידי הפחח משה פניני, העובד בעבור המוסך במשך שנים רבות.

לגישת הנתבע, התובעת נמנעה מלפנות למוסך או למנהלה באשר לליקויים אשר לגישתה נמצאו בעבודות המוסך, ולאור העובדה כי חוות הדעת מטעם התובעת נעשתה כשישה חודשים לאחר התאונה יש בה כדי להביא לניתוק הקשר הסיבתי בין עבודות התיקון ובין מצב הרכב ביום הבדיקה.

תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל  השכנוע  שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364).

אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובעת היא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיה עליה הוא מוטל.

לגישת התובעת וכעולה מחוות הדעת מטעמה, עקב רשלנותה של הנתבעת בתיקון הרכב נגרם נזק בגובה של 10% מערך הרכב בשווי של 32,308 ש"ח  וזאת בנוסף לנזק בגובה 11% אשר נגרמו כתוצאה מהתאונה. הנזק הכולל נעמד בסך של 67,848 ש"ח על פי חוות דעת שמאי מטעם התובעת וזאת בשעה שמחיר הרכב הינו 323,088 ש"ח.

בחקירתה הנגדית של התובעת נראה היה כי פרטים רבים פרחו מזיכרונה.

לשאלת ב"כ הנתבעת (חקירה נגדית מיום 14/02/08 עמוד 13 שורות 7-8):

"ש. מאז שקיבלת את המכונית לא פנית למוסך ואמרת להם?

ת. אני לא זוכרת."

בסיכומיה טוענת הנתבעת :

" 57. טענה נוספת של זילברברג היא כי לו היו פונים אליו לפני המשפט היה מתקן הינה מופרכת כאמור בנוסף שהיא הרחבת חזית, מאחר והתובעת פנתה אליו ואף צורף מכתב בא כוחה אליו, בצירוף חוות הדעת של השמאי עידן."

מעבר לעובדה כי התובעת לא הפנתה את בית המשפט למסמך ספציפי, טענה מעין זו לא הועלתה הן בכתב התביעה והן בתצהירה מיום 11/03/07.

ירידת ערך