פסק-דין בתיק א 13871/04

1.         המוסד לביטוח לאומי הגיש תביעת שיבוב כנגד חברת ביטוח, בגין תשלום תגמולי ביטוח למבוטח, אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 28.7.97. התביעה הוגשה כנגד חברת הביטוח אשר בטחה את רכב הנהג הנפגע.

2.         הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו  פסק הדין ינתן על בסיס סיכומי הצדדים.

3.         עובדות הרקע

3.1        הנפגע סבל אולי מחבלה קלה של צליפת שוט על אף שבסמוך לתאונה בחדר המיון לא נמצאו הגבלות בתנועות הצוואר או רגישות בו. לא נגרם בתאונה כל נזק אחר.  ניתנה תעודת מחלה ל-3 ימים ולאחר מכן כנראה חזר לעבודתו. כ-6 חודשים לאחר מכן הופיעה חולשת פלג גוף בצד ימין. נמצא דיסקוס צווארי בולט. התובע נותח. הנפגע סבל שנים רבות קודם לתאונה מכאבי צוואר עם קרינה לכתף ימין וליד ימין, ומכאבי גב תחתון עם קרינה לרגל ימין.

3.2        תביעתו של הנפגע נשמעה בבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת.א. 1362/98. בית המשפט שם מינה בהסכמת הצדדים מומחה רפואי אשר קבע כי לתובע 30% נכות אך אין בין התאונה ומצבו קשר סיבתי. לאחר חקירת המומחה ניתן פסק דין הקובע כי קיים קשר סיבתי  חלקי בין נכותו של הנפגע לבין התאונה, כדי 50%.

3.3        הנפגע הגיש תביעה לנכות כללית למוסד לביטוח לאומי. על סמך קביעות המוסד (שהתייחסו לנכות זמנית במהלך תקופת הניתוח ובסמוך לאחריה) שלם לנפגע סכום של 20,054 ש"ח. 

3.4        בפסק הדין בבית המשפט המחוזי קובע בית המשפט בהתייחס לניכויים, כי מסכום הנזק שבו תחוייב הנתבעת יש לנכות רק מחצית מתשלומי המל"ל לתובע, וכך נערך החשבון לתשלום.

3.5        המוסד לביטוח לאומי מבקש מהנתבעת החזר התשלומים ששלם לנפגע, אלא שהנתבעת מוכנה להחזיר בהתייחס לכך שרק 50% מהתשלומים הינם כתוצאה מהתאונה.

4.         המסגרת הנורמטיבית לדיון

4.1        על פי חוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב} התשנ"ה-1995 (להלן "חוק הביטוח הלאומי") זכות השיבוב של המל"ל באשר לקצבאות המשולמות לנפגע מותנית בקיומו של קשר סיבתי.

ס' 328 לחוק הביטוח  הלאומי  קובע -

"328. זכות לתביעה (150) (תיקון: תשנ"ז, תשס"א)

היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה"....

התנאי לזכות השיבוב הינו כי המקרה מחייב את הצד שלישי לשלם את הפיצויים לאותו זכאי. דהיינו, שהנתבעת חייבת בתשלום הפיצויים לנפגע. אלא שלפי קביעת בית המשפט יש קשר סיבתי עובדתי ישיר רק בין מחצית מנזקו של הנפגע ובין תאונת הדרכים. לכן עולה כי זכות השיבוב מלכתחילה על פי החוק הינה כדי מחצית  מהגמלה ששולמה לנפגע.

4.2        התובע במקרה זה לא מסתמך על ההסדר שבחוק הביטוח הלאומי, דהיינו על זכות השיפוי הסטטוטורית אלא על הסכם שנקשר בינו לבין הנתבעות. מדובר בעילה חוזית, נפרדת מעילת הסוברוגציה החוקית. צורף הסכם מפברואר 1979 (שהנתבעות אינן חתומות עליו  אך עובדת קיומו ביחסים שבין הצדדים לא היתה שנויה במחלוקת).

4.3        בבסיס ההסכם מונח הרעיון, שמאחר ובאותם מקרים בהם חברת הביטוח אחראית לפצות את הנפגעים או את הבאים בנעליהם היא עשויה להיות אחראית לפצות את המל"ל, הצדדים בקשו באמצעות ההסכם לחסוך את ההתדיינות בכל תביעה בנפרד ולהמנע מניהול הליכים משפטיים ממושכים ויקרים, ולצורך כך הסדירו מראש את זכות התביעה של המל"ל כלפי חברת הביטוח (ראו הניסוח במבוא להסכם).

4.4        וכך קבעו בס' 3 להסכם: "שילם או משלם המוסד - על פי הוראות החוק - גימלאות לנפגע בתאונת דרכים והחברה אחראית - על פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח - לפצות את אותו הנפגע מכוח היותה המבטחת של השימוש בכלי רכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, בגינה משתלמות הגימלאות לנפגע , בפוליסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה, תפצה החברה את המוסד כדלקמן :

(א) כאשר הנפגע הוא הנוהג בכלי הרכב - 62.5% מסכום התביעה (שונה כנראה  ל- 55%).

(ב) כאשר הנפגע אינו הנוהג בכלי הרכב - 80% מסכום התביעה.