פסק-דין בתיק א 13849/02

        מבוא

1.        התובעות אשר עוסקות ביצור, שווק ומכירת מוצרי הלבשה תחת השם המסחרי "מתאים לי" התקשרו בהסכם עם הנתבעת לפיו הוענק לה זכיון למכירת מוצרי מתאים לי באיזור חדרה.

2.        מאחר ולטענת התובעות הופר הסכם הזכיון, הוגשה כנגד הנתבעת תביעה כספית לתשלום סכום של 582,811 ש"ח, המורכב כמתואר בסעיף 28 לכתב התביעה מפיצוי מוסכם בשל הפרת החוזה בסך 233,400 ש"ח ומיתרת חוב בסך 349,411 ש"ח בגין שיקים שלא כובדו.

3.        הנתבעת כפרה בהפרת ההסכם על ידה והגישה מצידה תביעה שכנגד בסך של 1,000,000 ש"ח  כנגד התובעות, כנגד חברת קארין עודפי מידות גדולות בע"מ שהיתה ספקית המוצרים של הרשת וכנגד מר אבי מלכה מנהל ובעליהם של התובעות.

4.        סכום הנזקים הנתבע בתביעה שכנגד מגיע עד לכדי  3,032,031 ש"ח אלא שמשיקולי אגרה הוא הועמד על סך של 1,000,000 ש"ח כאמור. מרכיבי הנזק הינם כמתואר בסעיף 54 לכתב התביעה שכנגד: גביית דמי נהול ביתר-316,352 ש"ח, אובדן רווח בגין ביטול חד צדדי של ההסכם ההתקשרות- 1,012,888 ש"ח, תשלום שווי הזכיון- 730,500 ש"ח, החזר השקעה בחנות-243,500 ש"ח, פיצוי מוסכם- 243,500 ש"ח, פיצוי בשל הקטנת מחזור ההכנסות מיום 10.7.02- 29,205 ש"ח, עגמת נפש -100,000 ש"ח, סכומים שיש לזכות  את התובעת שכנגד- בתקופת פעילותה במהלך קיום הסכם העקרונות 137,346 ש"ח.

5.        כנגד הנתבעת שכנגד מס' 3 נטען כי לא זיכתה את התובעת שכנגד בסכום של 218,740 ש"ח בשל מלאי שהוחזר לה.

6.        משיקולי יעילות הדיון הוחלט על דיון במשותף בתביעה ובתביעה שכנגד.

7.        בשלב ההוכחות הובא לעדות מטעם התובעות והנתבעים שכנגד מר אברהם מלכה שבזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה שימש כמנהל רשת מתאים לי ובעל השליטה בה. מטעם הנתבעת והתובעת שכנגד הובאו לעדות הנתבעת עצמה הגב' יהודית בדוסי, מר רועי אלמגור שהינו בעל מניות בחברת אלמגור בובריק שיווק בע"מ וגב' רחל ניב אשר שימשה זכיינית של רשת מתאים לי באשדוד ובירושלים במשך תשע שנים. לאחר שלב ההוכחות הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב, לנתבעים שכנגד ניתנה זכות תגובה לסיכומי הנתבעת- חלפה כחצי שנה ולא הוגשו סיכומי תשובה מטעמם.

8.        אבהיר כבר עתה כי כנראה שמהותו של שלב הסיכומים, והתייחסות להחלטות בית המשפט אינם נהירים  למי מהצדדים.

9.        ביום 10.4.03 הוחלט כי על הצדדים להגיש עדויתיהם בתצהירים, הנתבעת- התובעת שכנגד הגישה תצהיריה בהתאם, לא קימצה בעדויות ובמסמכים הרבה מעבר למחלוקת הספיציפית המתבקשת, אלא שמשיקוליה שלה בחרה שלא להסתמך על חוות דעת רואה חשבון ולא להציג קבלות לתמיכה בטענה כי השקיעה השקעה כלשהי במקום הזכיון.

10.    ביום 4.11.04 התיצבו עדי הצדדים לשמיעת ההוכחות, הנתבעת לא העלתה טענה כלשהי ולו ברמז בדבר מצוקה שהיתה לה לצורך הצגת ראיותיה. באופן טבעי ובנסיבות אלו נסתיימה ישיבת ההוכחות בהצהרת ב"כ הנתבעת "אלו עדיי" וניתן צו להגשת סיכומי הצדדים.

11.    זמן רב למדיי לאחר הגשת סיכומי התובעות נזכר לפתע ב"כ הנתבעת לבקש מבית המשפט כבמעין בקשה להתחיל המשפט מחדש, להגיש חוות דעת חשבונאית באשר לשווי הזכיון ולצרף מסמכים עלומים שלא נקב בתוכנם ובהקשרם למשפט. משנתבקשה הנתבעת בהחלטה מיום 14.2.05 להתכבד ולהגיש בקשה מפורטת עם צרוף העתק מחוות הדעת המיועדת ותוכן המסמכים שבכוונתה להגיש, בחרה הנתבעת למעשה להתעלם מהחלטת בית המשפט ולשלוח במקום כך את סיכומיה בצרוף הודעה אליה צורפו מסמכים שונים, ללא חוות דעת. בהחלטה מיום 15.3.05 שוב נתבקשה הנתבעת להתכבד ולבקש בקשה מצד אחד ונתבקשה תגובת התובעות מצד שני, החלטה זו לא זכתה למענה משני הצדדים.

12.    עיון בסכומי הנתבעת מראה כי גם בשלב זה לא הגיעה המטוטלת למנוחה מבחינת הנתבעת. מצד אחד עולה מסעיף 106 לסיכומי הנתבעת כי כבר אין צורך בהגשת חוות דעת חשבונאית- צורך שלא נרמז רמז לגביו חודשיים לפני כן, אך היה מהותי לבירור האמת חודש לפני כן.  אלא שקריאת סעיף 106 לסיכומי הנתבעת עד תומו מגלה כי הנתבעת בחרה לבחור בכל האפשרויות, גם לטעון שאין צורך בחוות דעת וגם לבקש מינוי מומחה ע"י בית המשפט ואזכיר כי הגענו לשלב הסיכומים ולא הצלחתי להבין מדוע בתביעה כספית רגילה לכל דבר, לא יכולה הנתבעת-התובעת שכנגד לכלכל צעדיה כמו כל בעל דין וכמקובל להכין ראיותיה עוד לפני הגשת התביעה, להביע עמדתה במידת הצורך  בישיבת קדם המשפט ולפעול בצורה עקבית בהתאם על מנת להביא לסיום מחלוקת משנת 2002.

13.    לכך אוסיף כי העובדה כי לצד מסויים יש זכות להגיב לסיכומים אינה מקנה לצד האחר  את האפשרות לעשות ככל העולה על רוחו בעת הגשת סיכומיו. ב"כ הנתבעת שכנגד בסעיף 116 לסיכומיו בוחר לראות בזכות התשובה של הצד האחר כגושפנקא לצרף מסמכים לראשונה לסיכומיו וכשפיו מילות הקסם "החתירה לאמת" ומה בדבר בקשה מסודרת עם הסבר מדוע החלה החתירה לאמת רק בשלב זה ומה בדבר עדות עורכי המסמכים. הייתכן כי דיני הראיות הקיימים בשלב ההוכחות, מתבטלים בשלב הסיכומים.

14.    לצערי שאלות אלו לא זכו לתגובתן של התובעות שכן כפי שציינתי בתום ישיבת ההוכחות הוקנתה לתובעות והנתבעים שכנגד זכות תשובה לסיכומי הנתבעת שהוגשו ביום 13.3.05, וגם בהחלטתי מיום 15.3.05 נתבקשה תגובתן, חלפה כחצי שנה ותגובה או סיכומי תשובה מצד התובעות, איין.

15.   בנסיבות אלו לא אמתין כי מי מהצדדים ייזכר בתביעתו ויפנה בבקשה או בתגובה ואפעל בהתאם לחומר הנמצא בפניי ובהתאם לדיני הראיות וסדרי הדין.

      תמצית טענות הצדדים

16.   בטרם אנתח את תמצית טענות הצדדים אבהיר כי בתיק זה בחרו הצדדים לנדוד לשדות רחוקים, הרבה מעבר לנדרש ולא פעם הרבה מעבר למסגרת שהותוותה בכתבי הטענות. כך גם נשמעו החקירות הנגדיות של שני הצדדים ולעיתים נראה כי הדיון באולם אינו כפי שצריך היה להיות, דיון במחלוקת פשוטה למדיי בשאלת סיום יחסי זכיין -בעל זיכיון.

17.    התובעות בסעיף 28 לכתב תביעתן דורשות 349,411 ש"ח בגין המחאות שחוללו כמתואר בסעיף 15 לכתב התביעה. ניסוח כתב התביעה אינו ברור שכן בפועל הסכום המוזכר באותו סעיף כולל מעבר להמחאות שחוללו גם סכום חובות פתוחים (ר' סעיף 7 לכתב התביעה) וחובות ששולמו לצדדים שלישים (ר' למשל סעיף 11 לסיכומי התובעות), הקפדה על ניסוח כתב התביעה כמו גם על הסכומים הנתבעים יכולה היתה להועיל מאד בעת ניתוח טענות הצדדים.